"מְכַלְכֵּל חיים של הרב"
א.
סיפור נודע על רבי יחזקאל לנדא. בעל "נודע ביהודה". הננו להביא אותו בלשונו של מרדכי ליפסון ("מדור דור", כרך ג' מס'. 2155):
כשישב רבי יחזקאל לנדא, בעל "נודע ביהודה", על כסא הרבנות בפראג, נוהג היה לעבור לפני התיבה בימים הנוראים. אף הוא מתפלל בנעימה ומנעים זמירות. ונעימה אחת, שהוא מנעים בתפילת "מכלכל חיים", רווחת בעיר ושגורה בפי הבריות בשם "מכלכל חיים של הרב".
לימים נמלך הבדחן של קהילת פראג והתחיל מזמר "מכלכל חיים של הרב" בחופות-חתנים ובסעודות של מצוה ושל רשות. אף הוא מחקה קולו ובת-קולו של רבי יחזקאל וכל תנועה מתנועותיו ומבדח דעת המסובים. נתקבל הדבר על בני העיר ופרנסתו של הבדחן מצויה.
כששמעו הפרנסים בדבר קראו תגר. אמרו: לא מן המדה היא. שלחו וקראו לו, לבדחן, והזהירוהו:
– הווה מקבל עליך, שמכאן ולהבא אל תזמר "מכלכל חיים של הרב". ואם לאו, נעביר אותם מחזקתך, אף נטיל עליך קנס של ממון, ועל שעבר לך ובוא אצל הרב ובקש ממנו מחילה על חטא שחטאת בזלזול מורים ובחילול כבוד התורה.
הלך ובא הבדחן אצל רבי יחזקאל מרצו ומפייסו:
– ימחל לי, רבנו, לא כיוונתי חלילה, לזלזל בכבודו. מה שעשיתי לא עשיתי אלא לשם פרנסתי. מבטיח אני לרבנו שמכאן ולהבא…
– תנוח דעתך – מפסיקו רבי יחזקאל – אין לי שום תרעומת עליך. אדרבה, קורת-רוח יש לי שנתגלגלה זכות על ידי לסייע לאדם מישראל בפרנסתו, ורשות נתונה לך ממני לזמר "מכלכל חיים" שלי בכל מקום ובכל זמן.
שמע הבדחן ואורו עיניו.
– מיהו, רבנו – הוא מתחיל מעמעם – הפרנסים…
– אם כן, – אמר רבי יחזקאל – אתן לך כתב כתוב וחתום.
ותוך כדי דיבור ישב רבי יחזקאל וכתב לבדחן שטר-הורמנא בזה הלשון: לידע להודיע ולהוודע שרשות נתונה ממני להמוכ"ז פלוני בן פלוני הבדחן להתפרנס על ידי מכלכל חיים שלי, נאום…
סיפור זה על רבי יחזקאל לנדא נדפס בנוסחים שונים בכמה ספרים. מובא הוא ב"שרי המאה" של הרב י. ל. מימון. ב"ספר הבדיחה והחידוד" לאלתר דרויאנוב, במבוא של אליעזר שרמן לספרו "הירשלה אוסטרופולר" (תל אביב תרצ"א), ב"מקור ברוך" לרבי ברוך אפשטיין (ווילנא, תרפ"ח, חלק ג', עמ' 1279-1280) וב"שיחת חכמים" לאהרן שמחה בלומנטאל (ירושלים, תר"ס שהוא תדפיס מדברים שנתפרסמו באותה השנה ב"חבצלת")[א].
בכמה נוסחים של הסיפור נמסר כי שם הבדחן היה חיים וה"נודע ביהודה" כתב לו כהאי לישנא: "אני נותן רשות למוכ"ז רבי חיים לכלכל את החיים שלו במכלכל חיים שלי".
ב.
והנה סיפור זה מסופר גם על רבי יחזקאל אחר – הוא רבי יחזקאל קצנלנבוגן, בעל שו"ת "כנסת יחזקאל" שהיה רבן של קהילות אלטונה, ואנדסק והמבורג במשך שלושים וחמש שנה. הוא נפטר בשעת תק"ט (1749).
הסיפור על רבי יחזקאל קצנלנבוגן נדפס בספרו הגרמני של הרב פ. י. קוהן "רבינישר הומור" (מהדורה שניה ומורחבת, פרנקפורט, 1930), בספרו הגרמני של ר' חיים בלוך "אוסטיודישר הומור" (ברלין, 1920) וב"ספר שיחת תלמידי חכמים החדש" לר' אברהם איטינגא (מונקאץ', תרס"ט).
אוסיף שראיתי את הסיפור על רבי יחזקאל קצנלבוגן גם בגליון – שאינו כעת בהישג ידי – של עתון יהודי-גרמני משנות התשעים של המאה הקודמת.
והנה נוסח הסיפור כפי שהוא מופיע ב"ספר שיחת תלמידי חכמים החדש" (במעט שנויים בסגנון).
הגאון בעל "כנסת יחזקאל" היה דרכו בקודש לירד לפני התיבה ולהתפלל. היה לו ניגון מיוחד ל"מכלכל חיים" הוא דימה בלבו כי הוא מיטיב לנגון ויודע פרק בשיר, אבל בעיני השומעים לא הוטבו ניגוניו. היה בהמבורג איש עני שידע לנגן אותו ניגון עם כל התנועות שעשה הרב, והיה הולך לבתי מרזח ומנגן הניגון לפני היושבים שם. והיה כנגן המנגן ומלאו השומעים פיהם שחוק ונתנו לו איזו אגורות כסף.
והיה בהוודע הדבר לראשי הקהל ויחר להם עד מאוד, כי נבלה עשה בישראל לשחק ולהתל ברב גדול כמוהו, וישלחו להגיד לו כי עד עשרים וארבע שעות לא יראה ולא ימצא בהמבורג, ואם לא יעזוב את העיר, ענוש ייענש ויתן בפלילים.
ויצר לאדם מאוד וימהר לבוא לפני הגאון ויספר לו את אשר עשה ואת אשר נגזר עליו מאת ראשי הקהל, ויתנצל לפניו כי לא במרד ובמעל עשה מה שעשה, אלא למען מחייתו, כי בלעדי זאת אין לו במה להבין טרף לבני ביתו. ונכמרו רחמי הגאון עליו, והוא לקח פיסת נייר וכתב עליו כדברים האלה: "רשות נתונה למוכ"ז לכלכל עצמו ממכלכל חיים".
שימו לב: הוא כתב "לכלכל עצמו ממכלכל חיים". דברי הגאון משמעות כפולה להם – לכלכל עצמו מן רבונו של עולם, ולכלכל עצמו מניגון "מכלכל חיים".
ג.
אין ספק שהסיפור סופר בראשונה רק על אחד משני הרבנים הנ"ל. ועל ידי החלפת השמות סופר גם על האחר. מי משניהם הוא הגיבור המקורי של הסיפור? נראה שהסיפור על רבי יחזקאל קצנלבוגן הופיע ראשונה בדפוס. אך דבר זה כשלעצמו אין בו לקבוע תמיד. רבי יחזקאל לנדאו הוא היותר מפורסם משניהם. על כן יש להניח כי הסיפור סופר בראשונה על רבי יחזקאל קצנלבוגן. כלל נקוט בידינו: כשהבריות שוגות ותולות בטעות מעשה איש אחד באיש אחר בעל אותו שם, עלולות הן לתלות אותו באיש שהוא יותר מפורסם מן הראשון – ולא להיפך.
מתוך "הדואר"
[א] ראה בספר "שערי שמחה" לא. ש. בלומנטאל (נערך על ידי א. ר. מלאכי, ניו יורק, תשכ"ז). מספר א' בביליוגרפיה של כתבי בלומנטאל.