רבים הסיפורים המסופרים על רבי יהונתן אייבשיץ, בייחוד על שיחותיו וויכוחיו עם גדולי מלכות ואנשי כמורה.
מסופר שפעם בהיותו בווינה יצא לטיל מחוץ לעיר. בדרכו פגש במלך שהיה רוכב על סוסו. אמר לו המלך: בתלמוד שלכם כתוב כי חכם עדיף מנביא. הנה שני שערים לעיר. האחד "שער המלך" שמור למלך ולפמלייתו. השני הוא "שער העם". מבקש אני שתגיד לי מראש באיזה שער אשוב אל העיר. לקח רבי יהונתן פתק, כתב עליו כמה דברים, שם אותו במעטפה וחתם אותה בטבעתו. גם המלך חתם אותה מחותמו והבטיח לא לפתוח אותה עד שובו לעיר. חשב המלך דרך איזה שער לחזור לעיר. ישתמש ב"שער המלך" – הרי פשוט הדבר שרבי יהונתן יכול לחזות זאת מראש. ייכנס לעיר דרך "שער העם" – גם אפשרות זאת יכול הרב לקחת בחשבון. התחכם וציווה לפרוץ פירצה בחומת העיר. דרכה שב העירה. מה גדולה היתה השתוממותו כאשר פתח את המעטפה ומצא כתוב בפתק: "המלך פורץ לו דרך ואין ממחין בידו" (עיין משנה סנהדרין פרק ב, ד).
מעין סיפור זה נמצא כבר בספר עברי שנדפס לפני ארבע מאות שנה.
אברהם נ' מיגאש היה רופא בחצר השולטן בקושטא. הוא חיבר ספרים ברפואה ובפילוסופיה. אך רק חיבורו "כבוד אלוקים" הופיע בדפוס. הוא נדפס בקושטא בשנים שמ"ה-שמ"ו, זמן קצר אחרי מות המחבר.
אברהם נ' מיגאש האמין באסטרולוגיה ובספרו הוא מספר מעשה שהיה בספרד באסטרולוג ר' אברהם זכות.
מלך ספרד כעס על כי שריו היללו את האסטרולוג היהודי ר' אברהם זכות, והחליט לנסות אותו אם באמת ראוי הוא לכל השבח שמשבחים אותו. קרא לו ואמר אליו: הנני יוצא לצוד ציד ורוצה אני שתגיד לי מראש באיזה שער אצא את העיר ובאיזה שער אשוב אליה. כתב אברהם זכות את תשובתו על פיסת נייר ומסרה למלך בתנאי שיקרא אותה רק לאחר שובו אל העיר. כדי להוכיח לעין כול כי אין בכוחו של החכם היהודי לדעת הדבר מראש, פרץ המלך פירצה בחומת העיר. דרך פירצה זאת יצאו המלך ובני לווייתו ודרכה שבו אל העיר. שמח המלך שעלה בידו להערים על היהודי, וכאשר פגש באברהם זכות, לאחר שובו אל העיר, אמר לו: מה תאמר עתה אתה היהודי. ביקש זכות שיביאו את פיסת הנייר ויקראו את הכתוב בה. הביאו את הנייר. היה מתואר בו בדיוק כל מעשהו של המלך.
ר' אברהם זכות היה תוכן מפורסם שחי בימי הגירוש מספרד. הוא תיקן כלי איצטרולב וחיבר חיבורים ולוחות בתכונה בהם השתמשו יורדי הים של אומות שונות. גם קולומבוס נעזר על ידו. זכות עסק גם באסטרולוגיה. כאשר היהודים גורשו מספרד עבר לפורטוגל, שם שימש כתוכן המלך. כעבור כמה שנים כאשר היהודים גורשו גם ממדינה זו, עבר לצפון-אפריקה. היה חי בתוניס. בסוף ימיו יצא למזרח הקרוב. היה תלמיד חכם גדול ומחברו של "ספר יוחסין".
הספר "כבוד אלוקים" הוא נדיר מאוד. בשנת תשל"ז נדפס מחדש במהדורת פקסימיליה מוגבלת, עם דברי מבוא מאת חיים הלל בן-ששון, על-ידי הוצאת בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי.
******
עוד מסופר על רבי יהונתן ("גדולת יהונתן" לד. ל. צינץ, עמ' 184) כי כאשר שימש בקודש במיץ, עבר פעם אחת דרך העיר ר' משה חיים לוצאטו. רמח"ל היה בא בכל יום לבית-הכנסת לאחר שאמרו "עלינו לשבח", מכיוון שביקש להתפלל על-פי כוונות האר"י ולא רצה להטריח על הציבור. קרא רבי יהונתן על רמח"ל על-פי מליצת הכתוב (מלכים-ב ד, ט): איש קדוש עובר עלינו תמיד.
כזאת מסופר גם על החיד"א, שנולד כשלושים שנה לאחר ר' יהונתן, שקרא את הדברים האלה על איש קדוש שהיה בא לבית-הכנסת אחרי שהציבור סיימו את תפילתם ("שיחת חולין של תלמידי חכמים", לר' צבי שלעז, לבוב תרנ"א).
הצופה י"ט אב תש"ן
1.עיין ד. ל. צינץ "גדולת יהונתן" עמ' 181.
2. אותו סיפור על ר' אברהם זכות (בשינויים קטנים) מובא גם ב"דברי יוסף" לר' יוסף בן יצחק סמברי ובספר "נשמת חיים" לר' מנשה בן ישראל. העיר על שני ספרים אלה ר' א.ח. פריימן במבוא שלו למהדורת פרנקפורט (תרפ"ה) של "יוחסין השלם".