מספר מרדכי ליפסון בספרו "מדור דור"; טוען ונטען באו לדין לפני רבי ליפ'לי מביאליסטוק, בעל "עונג יום טוב", על עסקי מגרש. זה אומר כולו שלי, וזה אומר כולו שלי. והיו שניהם בעלי דין קשים ורבי ליפ'לי לא היה יכול לפשר ביניהם. הלך לראות את המגרש. כשבא לשם התחילו בעלי הדין שוב מידיינים זה עם זה, חוזרים על טענותיהם ובאים לידי קטטה. גחן רבי ליפ'לי והיטה אזנו לאדמה כשומע ומקשיב.
מה עושה רבנו? – תמהו בעלי הדין.
אף אני אומר לכם – משיב רבי ליפ'לי – אתם רבים ומידיינים זה עם זה, זה אומר: האדמה שלי היא, וזה אומר: לא. כי האדמה שלי היא. אמרתי אשמע מה בפי האדמה והריהי אומר שניכם שלה אתם.
סיפור זה מובא גם בספרו של יהודה גרינשפאן "חיוכה של תורה" (ירושלים, תשנ"ג, עמ' קלג-קלד), אך נפלה שם טעות דפוס קטנה. במקום: "אל ר' לייבלי מביאליסטוק, בעל 'עונג יום טוב', באו פעם שני בעלי דין וכו'", צ"ל: אל רבי ליפ'לי מביאליסטוק, בעל עונג יום טוב'", באו פעם וכו'.
הסיפור מובא עוד בכמה ספרים, אך בכל אחד נזכר רב אחר שנתבקש לדון בסכסוך.
בספר בלשון האנגלית "ארוינד דהי מגיד'ס טייבל" (מסביב לשולחנו של המגיד) מאת הרב פסח קרון, שהופיע בניו-יורק לפני כמה שנים, מסופרים הדברים על רבי חיים מוולוז'ין.
לפי ספר הליקוטים "פניני תורה" לרב שמואל דאום, שיצא בשפה הגרמנית בשווייצריה (כרך ב, בזל, 1986, עמ' 212), היה הרב לפניו באו בעלי הדין שרבו על חלקת הקרקע – רבי אלימלך מליז'נסק.
הרב י.ל. מיימון, בספרו "שרי המאה" מוסר את הסיפור הזה על רבי מרדכי, רבה של פקראי (ליטא).
לפי י.ח. רבניצקי (יידישע וויצן", (כרך א, ניו-יורק 1950, עמ' 129-128) היה זה רבי יושה בר מבריסק שהחליט "לשמוע את חוות דעתה של האדמה".
בספרו הגרמני של חיים בלוך, "אוסטיודישר הומור" (ברלין, 1920, עמ' 35-34), רבי יחזקאל לנדא, רבה של פראג, הוא גיבור הסיפור.
מאיר יואל וויגודר כותב בספרו "דברי חכמים" (ירושלים, תרע"ט, עמ' יט) כי הרב היה המלבי"ם.
הסיפור מובא גם באחד מגליונותיו של השבועון היהודי-השווייצרי "איזראליטישס וואכנבלאט פיר די שווייץ" (10 ביולי, 1914), אך שם הרב שדן בסכסוך לא נזכר שם.
רבי אברהם איטינגא (אטינגער) אומר בספרו "דעת זקנים" (סאנוק, תרע"א) כי הסכסוך התקיים בבילגוראי והובא להכרעה לאב"ד העיר הרב יצחק נתן נטע ברלינר.
נראה שהספר הראשון בו הופיע הסיפור הוא "השומע יצחק" לנחמיה שמואל ליבאוויטש (ניו-יורק, תרס"ז). לפיו היה שם הרב ליפא. הוא איננו מזהה אותו יותר. אפשר שהכוונה היא לרבי ליפ'לי (ר' רפאל יום טוב ליפמן היילפרין, בעל "עונג יום טוב") הנ"ל.
נביא כאן את סיומו של הסיפור לפי נוסחו של ליבאוויטש:
"…פתאום אמר להם הרב: אשאל את פי הארץ בעצמה למי היא, וירכין את ראשו ויקשר רב קשב, והאנשים התפלאו על מעשהו הזר, ויען ויאמר: זה אומר שלי היא, וזה אומר שלי היא, והאדמה תענה ותאמר: 'עפר אתה ואל עפר תשוב', ושניכם הנכם שלה. אם לא תשובו מריב, לא יארכו הימים ותקח היא את שניכם אליה, ואז ישבות ריב ומדון. – הדברים המחוכמים נכנסו ללב האנשים וישמעו בקול הרב ויעשו שלום".
הצופה
י"א תמוז תשנ"ו