היו שאמרו בלשון -מליצה על דבר שנעשה מתוך דוחק בזמן: "גנובתי יום וגנובתי לילה."
שימוש זה בפסוק מן המקרא (בראשית לא, לט) עתיק הוא. הוא נמצא כבר אצל רבי יצחק אברבנאל הכותב: "זהו מה שראיתי לכתוב…והיה זה ממני במעט מהעיון גנובתי יום וגנובתי לילה. בעיר מולינא בבית המעולה אברהם צרפתי יצ"ו. טוב למאכל ותאוה היא לעינים ונחמד להשכיל." 1
ומובן הבטוי: גנובתי יום וגנובתי לילה, בתורה פירושו — גנובת יום וגנובת לילה. שנגנבה ביום ושנגנבה בלילה. ובמליצה: גנובת יום וגנובת לילה. גנובה מן היום ומן הלילה, פעולה שנעשתה בשעות שנגנבו מן היום ומן הלילה, כלומר, מתוך דוחק בזמן. 2
מוצאים אנו עוד שני מחברים המשתמשים בפסוק זה בדברים על חיבוריהם שכתבו בעוד שהיו טרודים בעסקים אחרים.
וכך כותב ר' שלמה סיריליאו שחי סמוך לדורו של ר"י אברבנאל, בהתנצולתו אשר בפתח פירושו לירושלמי: "…וידעתי נאמנה שאי אפשר שלא ימצא בהם [בפרושי] שגגה וטעות מכמה סיבות, אם מפני חוסר ידיעתי ועוד מפני צוק העתים יעוד טלטולי ממקום למקום ומעיר לעיר ועוד כל ימי התעסקי בות רוב מלאכתי היה בלימוד התלמידים בתלמוד. ועיוני בו היה בגניבת הזמן מן הלילה ומן היום ואני קורא על עצמי "גנובתי יום וגנובתי לילה."3
רבי יום טוב אלגזי בן המאה הי"ח כותב בדברי הלואי שלו "להלכות יום טוב" פירושו להלכות בכורות וחלה לרמב"ן, כי מצא הלכות אלה בחוץ לארץ כאשר עשה שם בשליחות ציון, והוא החליט לחבר פירוש להן. אך בשובו לעיר הקודש היה מוקף טרדות ציבור ורק מעט זמן היה לרשותו לעסוק בפירוש הוא כותב בין היתר: "עלי לבי דוי, חמסי על הזמן, כי זה שבתי, מיום בואי כתרוני, הקיפוני נהמ"א דצער"י אגב דוחקא דצבורא בצערי"ך ירושלים, לא נתנוני השב רוחי, ימים גם לילות, אין יום שאין קללתו מרובה דצערו"ת תימן, וכמעט אשר לפני גנובתי יום וגנובתי לילה…"4
——–
הדואר ה בשבט תשל"ה
1) קטע זה מדברי ר"י אברבנאל מובא על-ידי ג.ש. ליבאוויטש "בספר שעשועים" (ניו יורק תרפ"ח) עמ' ג-ד בקשר לפסוק "טוב העץ למאכל וגו' (בראשית ג, י) אשר האברבנאל השתמש בו כאן באופן מליצי. חפשתי את המובאה בכתבי האברבנאל ולא מצאתיה אך לא ראינו אינו ראיה.
2) לפי זה טעונים אולי קצת דיוק יתר דברי א. אבן שושן במילונו ערך גנוב: "גנובתי יום וגנובתי לילה (שאול מבראשית לא,לט) בטוי רווח על דבר שנעשה תוך דוחק רב בזמן, "בשעה שאינה לא יום ולא לילה."
3) בדבריו "קורא אני על עצמי", אולי הכוונה "על פרושי" שהוא גנוב יום וגנוב לילה. ואם הכוונה לעצמו ממש, אפשר לפרש המליצה בהתאם לכך.
4) המאה הי"ח היתה מתקופת הפריחה של הסגנון המסולסל של הרבנים הספרדיים ודברי רי"ט אלגזי שזורים מליצות. כאן נציין רק כמה בטויים שהם קצת קשי- ההבנה, נחמא דצער"י-עפ"י נחמא דשערי(שבת קחתא) – לחם שעורים. וכאן אולי הכוונה "זעקת צער", בצער"יך ירושלים", מליצה שכיחה בתקופה ההיא, על פי "בשעריך ירושלים" (תהילים קכ"ב, ב) "דצעי"ת תימן לפי "בסערות תימן" (זכריה ט, יד) והכוונה אולי לרדיפות מן הגויים.