מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך חשאור בכל גבוליך (שמות י"ג ,ז) הנך יודע, כי נמשל האדם לעיסה והיצר הרע המפסידו, לשאור שבעיסה המעפש אותה ורמז ואמר: "שבעה הימים [בה"א הידיעה], הידועים, הם רמז אל ימי שנותינו שבעים שנה, לא תהיה אכילתנו והנאתינו מהם בשיתוף היצר הרע, כי אם מצות, משוללות שאור, יאכל את שבעת הימים ואם חטאת על ידי שאור שבעיסתך ויחמץ גופך, סלקהו ובערהו ממך, ולא בלבד ממך, כי אם גם עד שלא ימצא שאור, הוא היצר הרע, בכל גבולך שתשיב בתשובה את כל בני תחומך. ("תורת משה" לרבי משה אלשיך)
והגדת לבנך ביום ההוא לאמור (שם, שם, ח), מצווה להודיע לבנים, ואפילו לא שאלו, "שנאמר והגדת לבנך" לפי דעתו של בן אביו מלמדו. כיצד? אם היה קטן או טפש, אומר לו, בני! כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצריים ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוציאנו לחרות. ואם היה הבן גדול וחכם, מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו על ידי משה רבינו , הכל לפי דעתו של הבן (רמב"ם הלכות חמץ ומצה, פ"ז ה"ב).
והיה כי ישאלך בנך לאמור מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים (שם,שם יד). פסוק זה דרשו שהוא מדבר בבן התם, וכבר הקשו מניין לנו זאת? מנין אנו יודעים כי המלים "מה זאת" נאמרו מתוך תמימות, אולי אינן אלא דברי לעג, הנה הפסוק הזה כתוב אצל מצוות פדיון הבן הבכור. והמילה מחר כאן — פירושה מחר ממש ולא מחר שלאחר זמן, ומן המילה הזאת אנו למדים כי המדובר בתם. כשמבקשים ממנו ליתן הפדיון למען בנו אינו שואל "מה זאת", אינו מבקש לידע טעם הדבר,כדי שלא יחשדוהו שאינו נותן מרצון טוב ויאמרו שהוא קורא תגר על מצוות ה' לאמור, למה זה אתן את דמיי בחנם והוא שותק. אל מכל מקום ביום המחרת הוא שואל: "מה זאת" כי חפץ לידע טעם על מה ציווה ה' ליתו דמי פדיון הבכור אזז בוודאי בתום לבבו ובנקיון כפיו הוא שואל "מה זאת" שאילו שהיה מלעיג או קורא תגר על מצוות ה', היה אומר דברין ביום הנתינה כדי לבטל את הנתינה. אלא ודאי תם וישר הוא ושואל כהוגן.
(כלי יקר לר' שלמה אפרים איש לונטשיץ)
הדואר גליון כ"ד