פעם אחת בשיחה עם הגר"ש ליברמן שליטא על חכמי הזמן היושבים בקתידראות ומרביצים עם-הארצות, ודוחקים בכך את רגליהם של חכמים אמיתיים ציטט ר' חיים הלר את דרשת התלמוד (סוטה כב, א) על הכתוב במשלי (ד, כו): כי רבים חללים הפילה, ועצומים כל הרוגיה "כי רבים חללים הפילה"– זה תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה, "ועצומים כל הרוגיה"– זה תלמיד חכם שהגיעה להוראה ואינו מורה.
והנה דברי התלמוד תמוהים הם. היתכן שחלליו של האחרון מרובים משל הראשון? אלא יש לפרש את דברי התלמוד באופן שונה מן המקובל. כל דברי התלמוד על זה שאינו מוסמך להוראה מוסבים. גדול פשעו שהוא מורה ואינו מוסמך לכך, וגם פשע נוסף תלוי בו שהוא תופס מקומו של זה הראוי להורות ובעטיו נמנה הלה מלהורות. אמרו על כן: רבים חלליו — באשר הוא בשלו יש משראוי להודות ואינו מודה.
מתוך "שיחת חולין של גאון", הדואר יד באייר, תשכ"ט