יש לשאול מה ראו חכמי ישראל לקבוע זאת הסעודה (סעודת פורים) על היין, ועשו עיקר מן היין יותר מן המאכל, מה שלא עשו בשמחות המועדות. וציוו דבר המכוער וניוול, והתורה סיפרה זה הניוול מענין נח ולוט, והדעת נותנת שהוא דבר מכוער והוא מעשה כותיים. ואמרו: מיחייב אינוש לבסומי בפוריא [חייב אדם להשתכר בפורים] וכו'. וכתב רבינו משה בן מימון זכרונו לברכה: ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו….והענין שהביא לרז"ל לקבוע סעודה על היין בעבור שכל הענינים מראש ועד סוף [מאורעות פורים] באו על ידי משתה ונתגלגלו כולם על ידי היין ומכל משתה ומשתה יצאה הצלה לישראל…(דרשות על התורה לה"ר יהושע אבן שועיב)
הדואר גליון יח, א אדר תשכח