אין צורך להציג את ד"ר שמואל זנוויל כהנא לפני קוראינו. פנים מוכרות הוא בניו-יורק. הרבה פעמים ביקר אצלנו וגדול הוא חוג מכריו בעיר זו, וגם אלה מאנשי ניו-יורק, שאינם מכירים אותו מכאן, והם מבקרים בישראל, חזקה עליהם, שהם נפגשו עמו בארץ. כי הרי הוא, ר' שמואל זנוויל, הוא אחד מהארחים החשובים של תיירים מחוץ לארץ.
הוא נולד בוארשה במשפחה מיוחסת. אביו הרב ר' שלמה דוד כהנא היה רבה של וארשה, ולאחר יציאתו את פולין במלחמת העולם השניה, נהיה רבה של העיר העתיקה בירושלים. שמואל זנוויל הצעיר קיבל חינוך מסורתי וכללי. הוא למד בישיבת מיר, בבית המדרש לרבנים "תחכמוני" ובאוניברסיטת לייז' בבלגיה. מנעוריו היה פעיל ב"מזרחי" ולימים נתמנה למנהלה הכללי של רשת בתי הספר "יבנה" בפולין. לאחר עלייתו לארץ בשנת 1940 נהיה למנהלו של "מרכז התרבות" של "הפועל המזרחי". זמן קצר לאחר הקמת המדינה היה למנהלו הכללי של משרד הדתות.
"מנהל כללי", הוא תואר יפה, אך אין הוא ממצה כלל את אופיו ותכונותיו של ר' שמואל זנוויל. קשה לדמות אותו כמאריך שבת על-יד שולחן עבודה במשרד, חותם על תעודות ומפשפש בניירות. כי ר' שמואל זנוויל שלנו, הוא מטבע ברייתו רומנטיקן, מתרפק על זכרונות העבר הרחוק, וחולם והוגה תכנית להחיותו בלבבנו. מאוהב הוא בארץ ומאוהב הוא ביותר במקומות הקדושים בארצנו.
ר' שמאל זנוויל, הוא הוא שעזר רבות להפוך את הר-ציון בעשרים שנות ריחוקנו מן הכותל, למרכז גדול של עליה לרגל. המונות בית ישראל עלו על ההר, להתפלל ליד קברו של דוד מלך ישראל, ולצפות משם לעבר החומה אל קדשי-הקדשים של האומה. כהנא חלם רבות על הר ציון, כתב אגדות על אודותו ועשה רבות בתחום זה. הר ציון וכהנא היו לשמות נרדפים במדינה.
ליצנים מספרים, כי בתשעה באב תשכ"ז, כאשר ההמונים לא עלו עוד להר ציון אלא הלכו ישר לכותל המשוחרר – "ישב לו ש. ז. כהנא על ההר הבודד ובכה דמעות שליש על הר ציון ששמם". אין זה כמובן אלא סיפור. האמת הוא כי באותו לילה התהלך כהנא ברחבת הכותל חולם ורוקם תכניות חדשות. גדול חשקו לטעם בלב בני עמו את ההרגשה והציפיה "למלכות בית דוד הממשמשת ובאה" והוא העלה תכנית לכנס בירושלים ועידה של "בני דוד", כלומר, של משפחות שמסורת בידיהם כי הם מצאצאי מלכנו הגדול.
כהנא הוא נצר של שבט אשכנז, אך הוא מרגיש קרבה יתרה לספרדים וליהודי המזרח. וגם הם אינם רואים בו "שיכנזי" סתם, אלא אח קרוב, קרוב ביותר, בן אדם בעל מנטליות והרגשה משלהם. לפני שנים אחדות ביקר כהנא בשליחות בפרס. יהודי פרס תהו על קנקנו ומצאו בו אחד משלהם. הואיל ולא היה להם רב ראשי – הציעו לו את המשרה.
בכל פעם כשהוא בא אלינו לניו-יורק, הוא מביא עמו דברים טובים, רעיונות ותכניות לטובת המדינה ולטובת יהודי הגולה. בפעם האחרונה, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, הביא בנוסף לתכניות ורעיונות, גם מתנה ביוחדת: שופר! היה זה השופר בו תקע כהנא ליד הכותל המערבי ביום שחרור העיר העתיקה. את שופרו הביא עמו לניו-יורק ובכל ועידה ואסיפה אליהן הוזמן לנאום, לקח עמו את השופר ותקע.
מה הביא עמו הפעם? "דע לך" אמר לי ר' שמואל זנוויל "כי בעוד שנה, בשנת של"ב, תמלאנה ארבע מאות שנה למותו של הארי. האר"י, גדול המקובלים, חולם וחוזה גאולת עמו, האפשר לעבור שנה זו בלא כלום?"
והנה עומד ד"ר כהנא לארגן ועידה רבתי בצפת ובירושלים, עיר הקודש, בה ירצו על האר"י הקדוש ועל ערכה הגדול של הקבלה והמיסטיקה בימינו מקובלים ורבנים, סופרים וחוקרים, חסידים ואנשי מעשה.
הדאר
כ"ד אלול, תש"ל