בתחילת 1952, לאחר עשר שנים של מחקר אינטנסיבי, גילה ד"ר שמואל רוזן שיטה חדשה לשיקום שמיעה אצל אנשים שסבלו ממחלת אוטוסקלרוזיס, סוג נפוץ של חירשות. זמן קצר לאחר שביצע את ניתוחי האוזניים המוצלחים הראשונים שלו, בשיטה החדשה, הוא יצא לסיור בבתי ספר ומוסדות לרפואה ברחבי ארצות הברית כדי ללמד אחרים את דרך הריפוי החדשה שלו.
בשנה שלאחר מכן הוא יצא להציג שיטה זו למדינות זרות. המדינה הראשונה שבה בחר לבקר לשם כך הייתה ישראל. הוא הרצה בירושלים, בתל אביב ובחיפה. למרות ששהה בארץ שבועות ספורים בלבד, ביצע כמאה ניתוחים שבכל אחד מהם הדגים למנתחי אוזניים, צעד אחר צעד את דרכו לגייס את לוחית הרגל הסטאפדיאלית הקבועה.
"הייתי בישראל כדי 'להיות מנוצל'", אמר לנו הרופא בעל השיער הלבן והמתון כשביקרנו אותו במשרדו במנהטן. "ואני שמח לציין ש"נוצלתי' עד הסוף", הוסיף בחיוך. בעשר השנים האחרונות הרצה ד"ר רוזן במקומות שונים בעולם. הוא ביקר במדינות רבות באירופה והיה בטורקיה, רוסיה, הודו ואינדונזיה.
בשנת 1961 הוא הוזמן על ידי ממשלת סין אך באותה תקופה מחלקת המדינה לא תנפיק אישור לעזיבתו. באביב האחרון, סין האדומה חידשה את ההזמנה. לבסוף עד דצמבר, מחלקת המדינה העניקה לרוזן אישור לצאת לסין "מסיבות הומניטריות". כעת היה זה הסינים שביקשו מד"ר רוזן לדחות את ביקורו. הסיפור דווח במלואו בעיתונות היומית. אלא שתקשורת החדשות לא הצליחה לספר לקוראיהם על "פרשיות המסע" המעניינות לא פחות על ד"ר רוזן: ביקוריו וחוויותיו בארצות ערב.
מדינות ערב החרימו כוכבי קולנוע ואישים אחרים שהגישו סיוע למדינת ישראל; הם הכריזו חרם על חברות וסוכנויות שעושות עסקים עם מדינת היהודים – ובכל זאת קיבלו בזרועות פתוחות את ד"ר רוזן, יהודי וידיד מסור של ישראל כהומניטרי.
ד"ר רוזן רואה מחובתו לעזור לכל אדם ללא הבדל גזע, אמונה, צבע או נטייה פוליטית. עם זאת, בכל מקום שהוא הולך הוא מקפיד להדגיש שהוא יהודי. בהיותו במצריים הוצג רוזן בפני נאצר, שהודה לו על הרצאותיו. הרופא מיהר להזכיר לרודן שהאורח שלו הוא יהודי, אמר נאצר. "באתם לכאן כדי לעזור לנו. העובדה שאתם יהודים לא משנה כלום." בנאום בפגישת רופאים בקהיר, העיר רוזן: התחנה הבאה שלי היא ישראל. חבל שאי אפשר להגיע ישירות לשם אלא צריך ללכת בסיבוב. הרופא אמר לנו שהוא מלא תקווה ובטוח ותרומתו לרפואה במדינות ערב והידידות שרכש יצילו מטרות הומניטריות המתעלות על הרפואה. השיטה של רוזן נמצאת כיום בשימוש נרחב ברחבי העולם. הוא זכה במספר כבוד על גילויו ועל המאמצים הרבים שהפעיל להפיץ את שיטתו.
"לפעמים אני תוהה אם אני באמת ראוי לכל הכבודים האלה," אמר רוזן, חיוך סורר מתפתל על שפתיו. האם זה חוסר אנוכיות או אנוכיות שהניעו אותי. אני אוהב לעזור לאנשים. זה נותן לי הנאה עצומה".
"למדתי את זה מההורים שלי", המשיך. "היינו עניים, עניים מאוד. ובכל זאת ההורים שלי תמיד ידעו על כמה אנשים שעדיין היו עניים יותר, והם עזרו להם באמצעים הדלים שלהם".
הוריו של ד"ר רוזן הגיעו מפולין. הם התיישבו בסירקיוז, שם נולד שמואל בשנת 1897. הוא קיבל את כל השכלתו בעיר הולדתו, מחדר דרך בית הספר הציבורי והאוניברסיטה. בהתחלה הוא למד משפטים, אבל אחר כך עבר לרפואה. לאחר סיום לימודיו ב-1921, התמחה בבית החולים הר סיני בניו יורק, שאליו הוא קשור מאז. בנוסף לעיסוק כרופא אף אוזן גרון ומשמש כיועץ, רוזן הוא גם פרופסור קליני חבר לרפואת אף אוזן גרון במכללה לרופאים ומנתחים של אוניברסיטת קולומביה.
שמואל נאלץ לעבוד כדי לשלם את דרכו באוניברסיטה. הוא היה מלצר וממזג. אבל זה לא הספיק. אחיו העובדים הקשים, הארי, מוריס וג'ייקוב נאלצו להשתלב. ד"ר רוזן לא זוכר מדוע רק הוא, הצעיר השני במשפחה, נבחר להיכנס לקריירה מקצועית. עכשיו כולם מסכימים שהבחירה הייתה טובה. האחים גאים בשמואל והוא גאה בהם. בכל מסעותיו מלווה הרופא אשתו הלן, המשמשת כעוזרת שלו בהדגמת שיטת הריפוי שלו. יש להם בן ג'ון שזה עתה סיים את הכשרתו ברפואת ילדים ובת יהודית, אשתו של כותב תסריט הטלוויזיה, אלברט רובין ואמא לשני ילדים.
