ב-19 במרץ 1944 צעד הצבא הגרמני לתוך הונגריה. לפני זמן רב שהונהגו חוקים אנטי-יהודיים, יהודים נעצרו, רכוש יהודי הוחרם, הוקמו גטאות והחל גירוש המוני של יהודים. עד לשבוע האחרון של יוני יותר מ-400,000 מיהודי המחוזות גורשו, כמעט כולם לאושוויץ. יהודים נשארו רק בארבע ערים במחוזות.
מספר היהודים בבודפשט וסביבתה היה בסביבות 350,000. מנהיגי יהודי הונגריה היו מיואשים. לא הייתה תקווה שהגירושים ייעצרו, ונראה היה שבתוך חודש כל היהודים הנותרים יגורשו. בשבוע האחרון של יוני, גל של הפגנות שנמשך עד יולי פרץ נגד אדמירל הורטי וגירוש היהודים. אלה שהפגינו כללו את האפיפיור, הנשיא רוזוולט, וינסטון צ'רצ'יל ומלך שבדיה, ששלח לאחר מכן את ראול ולנברג לבודפשט כדי לעזור ליהודים. הורטי עצר את הגירושים ב-7 ביולי.
בספרו הנחקר והכתוב להפליא, "האיש שעצר את הרכבות לאושוויץ", חושף דוד קרנצלר את זהות המניע העיקרי של תנועת המחאה הפתאומית שהביאה להצלת שרידי יהדות הונגריה. שמו היה ג'ורג' מנטלו. ג'ורג' מנטלו (במקור מנדל) נולד ב-1901 בלקנס, טרנסילבניה. סבו מצד אביו, הרב יצחק יעקב מנדל הגיע לטרנסילבניה מאלזס ושימש כרבה הראשי של בשסטרץ. רבי יצחק יעקב היה מקורב למנהיג החסידי רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים מסיגט. מנטלו, איש כספים ואיש עסקים בולט, הכיר את יוסה ארתורו קסטלנוס, הקונסול הכללי של סלבדור בגרמניה בשנות ה-30. בשנת 1939 מינה קסטלנוס את מנטלו, שעזר לו רבות, לנספח כבוד של נציגות אל סלבדור בבוקרשט וקונסול כבוד של אל סלבדור ביוגוסלביה ובצ'כוסלובקיה. בשנת 1942 מינה קסטלנוס את מנטלו למזכיר הראשון (שני בתור רק לסגן הקונסול) של הקונסוליה הסלבדורית בז'נבה. כעת הוא היה דיפלומט מלא בעל דרכון דיפלומטי ונהנה מחסינות דיפלומטית.
באותה שנה חיסל מנטלו את ענייניו העסקיים בבוקרשט ועבר לשווייץ. קרנצלר כותב "מנטלו, איש עשיר מאוד יכול היה לדאוג לנוחותו שלו ולהתעלם מהגורל הנורא של חבריו היהודים. הוא יכול היה לחיות מההון שהעביר לשווייץ, שהסתכם בכמה מיליוני פרנקים שוויצריים, אבל הוא היה רדוף על ידי טרגדיה שאיימה על יהודי אירופה. מאוחר יותר הוא הצהיר, "למרות שהייתי בטוח בשווייץ, תמיד ראיתי מולי סצנות קורעות לב של מות הקדושים היהודי הנורא בווינה ובפראג הכבושים בידי הנאצים. (מנטלו היה בווינה כשהנאצים צעדו לעיר זו ב-1938 ובפראג כשהגרמנים השתלטו עליה ב-1939). ברגע שבעזרת ה' ברחתי מהגורל הזה, הבטחתי לעצמי לעשות הכל כדי להציל את אחי היהודים מגורלם ולשפר את חייהם".
דוד קרנזלר כותב בספרו שהוא גילה את מנטלו ממש במקרה. יותר מעשרים שנה קודם לכן, בעת מסע מחקר בירושלים, מכר כיוון אותו לאדון מבוגר עם כומתה, שהתברר שהוא מר מת'יו מולר, עורך דין פריז ומנהיג אגודת ישראל. מולר, שבילה את מלחמת העולם השנייה שנים כפליט בשוויץ, היה אחראי על משרדו של מנטלו שהכין והפיץ סלבדור מסמכי אזרחות (על היבט זה של פעילות החילוץ של מנטלו, פרטים נוספים בהמשך).
"מולר נתן לי את הראשון שמר על היקף מאמצי החילוץ של מנטלו ואמר לי שהוא עדיין חי ברומא", קובע קרנצלר. קרנצלר פגש את מנטלו בסופו של דבר בניו יורק. האחרון סיפר לו על סיפורי הצלה יוצאי דופן, במיוחד בהונגריה. קרנצלר היה סקפטי, הוא התמחה בחקר הצלת שואה במשך שנים רבות, אך מעולם לא שמע או קרא על מנטלו. אולם כאשר התעמק בכל הספרות הזמינה על מאמצי החילוץ וחקר מסמכים הקשורים אליהם, הוא נתקל בפעילותו של מנטלו. זה עודד אותו להשתדל מציגים היסטוריה מלאה ומתועדת של פעילויות ההצלה של מנטלו, פנטסטיות ככל שיהיו. הוא הקליט 80 שעות של ראיונות עם מנטלו לפני מותו של האחרון ב-1992; הוא בילה 13 שנים במחקר בארכיונים ציבוריים ופרטיים בישראל, אנגליה, שוויץ וארצות הברית, וצילם אלפי מסמכים. התוצאה – כפי שהוצגה בספר שלפנינו – הייתה סאגה פנטסטית שמבססת כ-95 אחוז מהטענות של מנטלו. חמשת האחוזים הנותרים הכוללים היבטים רבים בחייו האישיים של מנטלו (שלרובם כמובן לא היה מקום במסמכים) מוצגים בספר כזכרונות אישיים.
המשך בשבוע הבא
גואיש פרס, יום שישי, 20 באפריל, 2001
המשך משבוע שעבר
מנטלו שימש כמזכיר הראשון של נציגות אל סלבדור בז'נבה ללא שכר, שכן עשה את שירותו כקונסול כבוד.
בסתיו 1942, זמן קצר לאחר שהתיישב בשווייץ, ארגן מנטלו את ועד הרבנים השוויצרי (Schweizer Rabbinerverband) שאותו הגה כאגודה יעילה, לא פוליטית שתפקידה היה להתערב עם השלטונות השוויצריים, הכנסייה גופים ונציגויות זרות להגנה והצלה של יהודים.
הארגון החדש התפתח ללובי רב ערך והיה למנטלו לעזר רב במאמצי החילוץ שלו.
בתחילת 1943 החל מנטלו להנפיק מסמכי אזרחות של סלבדור כדי להגן ולסייע ליהודים בסכנה. הראשון שהשתמש בדרכונים של אמריקה הלטינית כדי לעזור ליהודים בשטחים הכבושים בגרמניה היה אלי שטרנבוך, גיסה של גיבורת ההצלה רחה שטרנבוך. הזוג שטרנבוך רכש דרכונים פרגוואיים ואחרים מאמריקה הלטינית מהקונסולים של אמריקה הלטינית בשוויץ. עד מהרה עקבו אחרי אלי שטרנבוך אנשים וארגונים יהודיים שונים בשימוש בניירות אזרחות אמריקה הלטינית ככלי הצלה. ישראל חיים אייס, אגודיסט פולני שייצג את אגודת ישראל העולמית בשוויץ, לאחר ששוכנע על ידי שטרנבוכים ביעילותם של העיתונים באמריקה הלטינית, פנה למנטלו כדי לספק לו מסמכים סלוודוריים ליהודים בשטחי הכיבוש הגרמני שביקש להציל. מנטלו סיפק את המסמכים בחינם או לכל היותר קיבל תשלום רק כדי לכסות את העלויות.
כשאייס מת בסתיו 1943, מנטלו הפקיד את מר מ. מולר, שסייע לאייס, לאחראי על פרויקט העיתונים הסלבדוריים. קרנצלר כותב על מבצע ניירות האזרחות של מנטלו: "בניגוד לאפליה ולנהלים הרגולטוריים הקפדניים של הארגונים היהודיים והיחידים המפיצים מסמכים כאלה, מנטלו לא עשה הבחנה כלשהי. כל ארגון יהודי או יהודי שביקש עזרה, בין אם למשפחה או לחברים., התקבל ללא תנאי".
בסוף 1943 משכו הגרמנים באופן זמני את ההכרה בניירות כאלה לאחר שממשלת פרגוואי סירבה להכיר בדרכונים שהונפק על ידי הקונסול שלה בשווייץ. פעולתה של ממשלת פרגוואי סיכנה לא רק את מי שהחזיק בניירות פרגוואי, אלא את כל מי שהיה ברשותם מסמכים באמריקה הלטינית, השטרנבוכים, שהיו בין הראשונים ששמעו על כך, הבהיל את אגודת ישראל ואת ועד הצלה בניו יורק, להתערב עם שלטונות ארה"ב, ולבקש מהם לשכנע את ממשלות אמריקה הלטינית להכיר רשמית במסמכי האזרחות שנעשו על ידי הקונסולים שלהם בשוויץ ובמדינות אחרות.
רק מספר חודשים לאחר מכן, בעקבות השתדלות שנייה של ועד הצלה, שלח משרד החוץ את הכבלים הרצויים לממשלות אמריקה הלטינית. עד אז – אפריל 1944 – כמעט כל היהודים שהיו ברשותם מסמכים לטינו-אמריקאים שהוחזקו במחנה ויטל שבצפון מזרח צרפת, נשלחו למותם באושוויץ. דוד קרנצלר מעריך שמרגע שהחל להנפיק אותם ועד לכיבוש הגרמני של הונגריה, מסמכי האזרחות הסלבדורית של מנטלו הצילו כ-20,000 עד 30,000 יהודים בכל שטחי הכיבוש הגרמני. הוא הוציא כ-10,000 מסמכי אזרחות סלבדוריים, כל אחד מהם טוב למשפחה שלמה ליהודים ולהרבה לא-יהודים בסכנת הכחדה.
קרנצלר מדגיש כי בהנפקת המסמכים הללו, נתמך מנטלו באופן מלא על ידי יוסי ארתורו קסטלנו הנ"ל, שבמהלך המלחמה היה הקונסול הכללי של סלבדור בז'נבה; מאת חוסה גוסטבו גררו, נשיא של סלבדור לשעבר ולשעבר שופט בבית הדין הבינלאומי בהאג, הולנד, שהתגורר בז'נבה והציע למנטלו תמיכה מוסרית רבה; ועל ידי ממשלת אל סלבדור עצמה.
ב-20 במרץ 1944, יום אחד לאחר שצעדו הגרמנים לתוך הונגריה, מיהרו ג'ורג' מנטלו ואחיו יוזף מנדל לציריך. יחד עם הרב ד"ר צבי טאבס, הרב הראשי של קהילת יהודי ציריך וראש ועד רבני שוויץ, הם ארגנו מפגש של אנשים משפיעים כדי לדון במה שניתן לעשות כדי להציל את יהודי הונגריה. בפגישה בראשות מיכאל בניאי, שוויצרי עשיר ממוצא הונגרי, הוחלט להקים ארגון שיתמקד אך ורק במצוקת יהדות הונגריה. הוא נקרא Schweitzerisches Hilfskomittee fur die Juden באונגרן (ועדת הסיוע השוויצרית ליהודי הונגריה).
(המשך יבוא)
גואיש פרס, יום שישי 27 באפריל 2001
(המשך משבוע שעבר)
ה-SHC (Schwetzerisches Hilfskomittee fur die Juden in Ungarn) אימץ את תוכניות ההצלה שבהן תמך מנטלו וייצג את יהדות הונגריה מול הארגונים היהודיים, ממשלות שוויץ ובעלות הברית, כמו גם גופים בינלאומיים, במיוחד הצלב האדום הבינלאומי. בחיפוש אחר שיתוף פעולה עם ארגונים יהודיים אחרים, ארגן מנטלו שתי פגישות חירום עם נציגי הקבוצות הללו, שבהן הכיר להם את תוכניות ההצלה שלו.
בעזרת שליחים מהימנים, כמו הנספחים של טורקיה ופורטוגל. מנטלו שלח מאות ניירות אזרחות סלבדורית להונגריה. אולם כיוון שיהדות הונגריה כבר נסגרה על ידי הגרמנים, הוא לא קיבל תגובות כלשהן ממקבלי המסמכים הללו. מנטלו קיווה כי מועצת פליטי המלחמה, שהוקמה בינואר 1944, תשכנע מדינות שונות, בעיקר מדינות אמריקה הלטינית, להעניק אזרחות זמנית ליהודים בסכנה ולסייע בפינוי ילדים יהודים.
מנטלו פנה גם לצלב האדום הבינלאומי בבקשה לדאוג לרווחתם של יהודים שגורשו מבתיהם ונכלאו במחנות. מכיוון שיהודים אלה נשללו מזכויותיהם כאזרחים הונגרים, על בעלות הברית לראות בהם שבויי מלחמה ולבקש מהצלב האדום הבינלאומי לדאוג לצרכיהם.
SHC נפגש גם עם פיליפ ברנאדיני. הנזיר האפיפיור בשוויץ בתקווה להגיע לאפיפיור המשפיע אך השקט. ה-SHC רצה שהוותיקן ינחה את הכמורה הקתולית בהונגריה להגן על יהודים במנזרים ומנזרים. משימה חשובה ביותר של השב"כ הייתה איסוף מידע על מצבם של היהודים בהונגריה. הוא העביר את המידע שנאסף לצלב האדום הבינלאומי, לממשלת שוויץ ולמועצה לפליטי מלחמה, ושיתף אותו עם הארגונים היהודיים האחרים.
למרות פעילותו הרחבה, השב"כ לא הצליח לקדם את פעולות החילוץ. ממשלת שוויץ והצלב האדום הבינלאומי המשיכו להתחמק ממעורבות בהצלת יהודים, ומועצת פליטי המלחמה לא נקטה צעדים כדי לבוא לעזרת יהדות הונגריה.
מנטלו הגיע למסקנה שרק מסע הצלה ציבורי גדול יכול לשנות את המצב. כדי לצאת לקמפיין כזה, הוא הרגיש שהוא חייב להחזיק במידע אותנטי על מצבה של יהדות הונגריה, מידע שלא ניתן להכחיש או לפסול. הוא החליט לשלוח שליח ישירות להונגריה כדי לקבל מידע ריאלי על מצב היהודים.
מנטלו ואחיו ג'וזף בחרו חבר ותיק שלהם למשימה זו: ד"ר פלוריאן מנוליו. הנספח המסחרי בקונסוליה הרומנית בברן. בזמן שמנטלו שלח את מנוליו לשליחותו, לארגונים יהודיים בשוויץ היה מידע אותנטי על גירושים של יהודי הונגריה לאושוויץ, אך ארגונים אלה לא שיתפו את המידע שלהם עם מנטלו וה-SHC שלו. המידע שהתקבל על ידי ארגונים יהודיים שונים כלל את מה שנקרא "פרוטוקולי אושוויץ".
בפברואר ובמרץ 1944 פעלו הגרמנים בקדחתנות להרחבת מתקני המוות באושוויץ על מנת שיוכלו לבצע ביעילות את רצח 800,000 יהודי הונגריה. על מנת להתריע על דעת העולם על המתרחש באושוויץ. מחתרת אושוויץ עזרה לשני יהודים סלובקיים צעירים ואמיצים להימלט מהמחנה. השניים. וולטר רוזנברג ואלפרד וצלר, שהיו פקידים באושוויץ-בירקנאו מאז 1942. ברחו ב-7 באפריל. ב-25 באפריל הגיעו לז'ילינה, סלובקיה, שם נחקרו על ידי אנשי המחתרת היהודית הסלובקית.
על בסיס המידע שקיבל משני הנמלטים, אוסקר קרשניאנסקי מברטיסלבה, חבר המחתרת היהודית הסלובקית חיבר דו"ח שלא רק תיאר את הזוועות והרציחות שביצעו הגרמנים באושוויץ, אלא גם פירט את הטרנספורטים שהגיעו שם ממדינות שונות ומספר הנרצחים מאפריל 1942 עד אפריל 1944 – סך הכל 1,765,000. הדו"ח שנכתב בגרמנית ומילא 26 עמודים, נודע בשם "פרוטוקולי אושוויץ" או "דו"ח אושוויץ".
נשלחו גרסאות שונות של הדו"ח, באורכים שונים ובתוספות שונות. הדיווח התקבל על ידי נציגים יהודים באיסטנבול, ז'נבה, לונדון וירושלים. הרב מיכאל בער וייסמנדל, מראשי המחתרת היהודית-סלובקית, בנוסף לחבר גרסאות שונות של הדו"ח, הוסיף לכל עותק תחינה לבעלות הברית להפציץ את קווי הרכבת המובילים לאושוויץ.
סדרה שנייה של הדו"ח נשלחה על ידי המחתרת היהודית הסלובקית ב-16 במאי, יום אחד לאחר תחילת גירוש יהודי הונגריה לאושוויץ בשיעור של 12,000 ליום. לדו"ח החדש נלווה תחינה של הרב ויסמנדל: "אל תשתוק עוד! אין ספק לגבי נכונות דיווחי הזוועה, במיוחד כעת, כאשר אנו עוסקים בשריד האחרון…"
דיווחי הזוועה היו בידי נציגי ארגונים יהודיים, אך למנטלו לא נמסר עליהם. הוא קיבל אותם רק כעבור שבועות מהשליח ששלח לבודפשט. "אפשר לדמיין כמה עוד עשרות אם לא מאות אלפי יהודים היו יכולים להינצל לו הארגונים היהודיים בשוויץ היו משתפים את מנטלו בדיווחי הזוועה כשקיבלו אותם, שישה או שבעה שבועות לפני שהשיג אותם בעצמו", כותב ד"ר דוד קרנצלר. אילו מנטלו היה מקבל את המידע בזמן שהוא התקבל על ידי האחרים, הוא היה מתחיל במסע החילוץ הציבורי המוצלח שלו הרבה קודם לכן.
(המשך בשבוע הבא)
גואיש פרס, יום שישי, 4 במאי 2001
המשך משבוע שעבר
ד"ר פלוריאן מנוליו, הנספח המסחרי של הקונסוליה הרומנית בברן נשלח על ידי מנטלו להונגריה לא רק לצורך איסוף מידע על מצב היהודים במדינה, אלא גם כדי לסייע להם.
התחנה הראשונה שלו הייתה ביסטריצה, שם התגוררו הוריו של מנטלו ורבים מבני המשפחה. מנוליו נשא עמו 1000 מסמכי אזרחות סלבדוריים מלאים ומוטבעים. מאה מהם היה אמור לתת לבני משפחתו של מנטלו. מכיוון שתעודה אחת כזו הופקה עבור משפחה שלמה, בני משפחת מנטלו יכלו לתבוע מי שאינם קרובי משפחה כמשפחה.
מנוליו גם נשא עמו סכום כסף לא ידוע ואספקת תרופות לקהילה היהודית. מנוליו יצא לשליחותו ב-22 במאי 1944.
כשהגיע לווינה, קיבל פקודה מהגרמנים להמשיך לברלין, שם נחקר על מטרת מסעו. למרבה המזל, מנוליו, שנסע רשמית לבוקרשט כדי לטפל בענייני רומניה, הפקיד את התיק הדיפלומטי שלו ובו ניירות סלוודוריים, הכסף והתרופות אצל הקונסול הרומני של וינה שבא לפגוש אותו בתחנת הרכבת.
רק לאחר התערבות חזקה של פקידים רומנים בבוקרשט הורשה מנוליו לחזור לווינה. הא היה צריך לתת לגרמנים הבטחה בכתב שהוא ייסע ישר לבוקרשט ולא יירד בבודפשט. לאחר שסידר את ענייניו בבוקרשט, במקום לחזור ישר לשוויץ כפי שהבטיח לגרמנים, נסע מנוליו, תוך סיכון חייו, לביסטריצה לחפש את הוריו של מנטלו.
לא היו יהודים בביסטריצה. זה היה יודנריין. כל היהודים גורשו. מנוליו ביקר גם במקומות אחרים בטרנסילבניה. גם הם היו יודנריין.
לאחר מכן הוא נסע לבודפשט והגיע לשם בבוקר ה-17 או ה-18 ביוני. לאחר ביקור בקונסול הרומני שהבטיח לסייע לו בביצוע משימתו, הוא קרא לקרל לוץ, ראש החטיבה השוויצרית לאינטרסים זרים, שייצג רבים מדינות שניתקו את היחסים עם מדינות הציר.
מנוליו סיפר ללוץ על משימתו ונתן לו את רוב מסמכי ההגנה של סלבדור. לוץ הכיר למנוליו את משה קרזוז, ראש המשרד הפלסטיני בבודפשט, כאדם שיכול לספק לו מידע אותנטי על מצבה של יהדות הונגריה. משה קראוס, שמשרדו טיפל בהיתרי העלייה לארץ ישראל שהוציאו הבריטים, חיפש, לאחר הכיבוש הגרמני של הונגריה, מקלט במתחם הנציגות השוויצרית שייצגה גם את האינטרסים הבריטיים.
קראוש מסר למנוליו שני דיווחים על הגירושים לאושוויץ. אחד מהם היה קיצור של דו"ח אושוויץ המקורי. הוא כלל סיכום של עדותם של שני יהודים נוספים שנמלטו מאושוויץ במאי וסיפק מידע מוכיח וסטטיסטיקה על השמדת יהדות הונגריה מתחילת אפריל ועד סוף מאי. הדו"ח השני פירט את הגטואיזם וגירושם של יהודי הונגריה, עיר אחר עיירה לאושוויץ. הגירוש הראשון בקנה מידה מלא החל ב-15 במאי ובתוך שלושה שבועות עד ה-7 ביוני, יותר מ-334,000 יהודים גורשו למחנות המוות.
קראוש גם מסר למנוליו מכתב הממוען לד"ר חיים פוזנר מהמשרד הארצישראלי בז'נבה, ובו תיאר קראוס את מצבם הנואש של שרידי יהדות הונגריה.
"כל הגזע היהודי בהונגריה נידון למוות. אין יוצאים מן הכלל., אין מנוס, אין אפשרות להסתרה וצריך להתמודד עם גורלנו. אין לנו אפילו אפשרות לברוח למדינה שכנה. .."
במכתבו הוסיף קראוש לדו"ח המפורט על הגטואיזציה וגירוש יהדות הונגריה, כי מה-7 ביוני ועד ה-19 ביוני (כאשר קראוש מסר את הדו"חות למנוליו) נהרגו באושוויץ עוד 100,000 יהודים. בבודפשט פגש מנוליו גם את חותנו של מנטל, איגנץ (יצחק) ברגר. הוא נתן לו סלבדוריה מסמכי אזרחות עבורו ועבור משפחתו. גם אירן, אשתו של מנטלו, הייתה בבודפשט. מנוליו לא נפגשה, אבל לוץ אמר לה שהוא הטיל עליה לטפל בילדים יהודים שמצאו מקלט במתחם השוויצרי. מיד עם שובו לז'נבה, בלילה שבין 22 ל-23 ביוני, נסע מנוליו למנטלו ולאחיו. בעצב רב הוא תיאר בפניהם את הטרגדיה של יהדות הונגריה וכן את האובדן האישי של האחים – יותר מ-200 מבני משפחתם גורשו מביסטריצה אל מותם. הוא מסר להם את הדוחות ואת המכתב שקיבל ממשה קראוס וכן תלוש מחתנו של מנטלו. י'
ברגר, שכתב למנטלו: "אתה יכול לדמיין מה אנחנו צריכים לסבול. אני מתחנן בפניך, תעשה מה שאתה יכול. אל תתעכב."
האחים האזינו למנוליו בהלם עמוק, לאחר שמנוליו עזב את דירתם, שני האחים התחבקו ובכו. הם קרעו את דשיהם, כפי שעושים יהודים כשהם שומעים חדשות טרגיות.
האחים החליטו כעת לעשות כל שביכולתם כדי להציל את יהודי הונגריה שנותרו. קרנצלר כותב: "הייסורים של מנטלו הפכו כעת לשד שלא נתן לו לנוח עד שהגשים את מטרתו. במשך השבוע הבא, לא אוכל ולא שינה היו משפיעים עליו, הוא תפס תנומות קצרות ומדי פעם חטף משהו לאכול, ממהר להסתובב כאילו בטירוף. אף אחד לא העז להתערב בו בנחישות מונומנית להודיע לעולם על הטרגדיה של יהדות הונגריה.
כנגד כל הסיכויים, נגד כל ההיגיון, נגד התנגדות הביורוקרטים, הפקידים הקטנים והמנצחים, שניהם, יהודי ולא יהודי, מנטלו התכוון לשבור את שתיקת העולם מול הפתרון הסופי של היטלר".
המשך בשבוע הבא
11 במאי, 2001
נמשך משבוע שעבר
ברגע שמנטלו ואחיו יוזף היו ברשותם הדיווחים על אושוויץ ומצבה של יהדות הונגריה, הם ארגנו – עם חבריהם לוועד הרבנים השוויצרי וועד הסיוע השוויצרי ליהודים בהונגריה – מסע חילוץ מתוכנן. עמודים רבים בספרו של קרנזלר מוקדשים לתיאור מפורט של מסע זה והשפעתו הרבה על תושבי שוויץ והמנהיגים הפוליטיים והרוחניים של העולם החופשי.
"בעזרת קשרים ממוקמים היטב בכוחות המודיעין האמריקאיים והבריטים, ומכתב תמיכה חזק מארבעה מהתיאולוגים הפרוטסטנטים השוויצרים המובילים. מנטלו שלח סיכום של שני דיווחי הזוועה לכל החוגים הדיפלומטיים במערב". כותב קרנצלר.
ראש בורסת החדשות הבריטית חיבר את רוזוולט, צ'רצ'יל, והארכיבישוף מקנטרברי ופרנסיס ספלמן, הארכיבישוף של ניו יורק. הוא גם העמיד את הסיכומים לזמינים ליותר מ-120 עיתונים בשווייץ, והביא ליותר מ-400 מאמרים, שרבים מהם הוצגו בעמוד הראשון". המאמר הראשון על הטרגדיה של יהדות הונגריה הופיע ב- Neue Zuercher Zeitung ב-24 ביוני, ימים ספורים בלבד לאחר שובו של מנטלו מהונגריה.
אחד מבעלי בריתו הבולטים של מנטלו במסע ההצלה היה הכומר הפרוטסטנטי. ד"ר פול ווגט, המטיף הפופולרי ביותר בשוויץ. הוא נודע כ"מטיף הפליטים" בגלל הדאגה הגדולה הזו לפליטי הנאציזם שביקשו מקלט בשוויץ. הוא ביקש מאנשי הדת הפרוטסטנטיים לסייע בשירות מיוחד המוקדש למצוקת יהדות הונגריה, כשהוא נושא באופן אישי את הדרשות המרגשות הראשונות בנושא בכנסיות הגדולות ביותר בשוויץ.
ב-14 ביולי שלח ווגט בקשה דחופה למועצה הפדרלית השוויצרית (בונדסרט – הפרלמנט השוויצרי) לדון בדרכים מעשיים לבוא לעזרת יהודי הונגריה. במכתבו, שנפתח במילים "המצפון שלי לא נותן לי לנוח", הוא הציע למועצה הפדרלית לשלוח 50 אזרחים שוויצרים לבודפשט כדי להקל על החילוץ.
המאמרים בעיתונים שוויצרים – שרבים מהם צוטטו על ידי קרנצלר באריכות – לא רק גינו את הרוצחים הגרמנים ושותפיהם ההונגרים, אלא גם מתחו ביקורת על שלטונות שוויץ והצלב האדום הבינלאומי על שתיקתם ואדישותם, על כך שנמנעו עד אז מכל קשר להצלת יהודים. במהלך מסע ההצלה של מנטלו, הן ממשלת שוויץ והן הצלב האדום הבינלאומי שינו את מדיניותם בכל הקשור להתערבות פעילה למען עמנו. גם במהלך מסע ההצלה – ב-12 ביולי – ביטלו שלטונות שוויץ תקנה, שהוכנסה באוקטובר 1938.
כתוצאה מכך, אלפי פליטים יהודים שנכנסו לשוויץ באופן בלתי חוקי נשלחו בחזרה אל מעבר לגבול ונמסרו אל הרודפים הגרמנים שלהם.
ב-13 ביולי פרסמה מר קלרה נף, ראש הפדרציה של ארגון הנשים השוויצרי, מאמר, "אנחנו הנשים", שבו כתבה: "……במשך חמש שנים יש לנו חדשות על מקרי מוות המוניים, הפצצות, רדיפות, גירושים, אבל איכשהו זה לא נכנס למצפון שלנו… אנחנו לא יכולים להתרחק ממה שקרה לעם היהודי, שהם גם אחינו והם חיים אחרים לפני ה'אלוקים.. ."
גב' נף גם דיווחה בשם הארגון שלה, פנייה לגברת הורטי: "מזדעזע עמוקות מגורלם הנורא של יהודי הונגריה, אנו מפצירים בהוד מעלתך בשם הנשים והאמהות השוויצריות להשתמש בהשפעתך הרבה כדי להציל אנשים שהם אחינו לפני ה'".
הגברת הורטי השיבה למחרת, ואמרה שהיא תעשה כל שביכולתה "כדי להשיג הכרה בעקרונות האנושות".
בגלל שהתרגשו מדיווחי העיתונות, אגודות שונות ארגנו הפגנות ברחובות ובכיכרות העיר. בין אלה שהפגינו היו נציגי העבודה, נשים וסטודנטים באוניברסיטאות. ישיבת מחאה גדולה התקיימה בבאזל ביום חמישי, 27 ביולי. אורגנה על ידי הסתדרות העובדים ועוד כמה מסיבות עובדים, השתתפו בה כ-3000 איש ואישה.
ההפגנה, בה נאמו ארבעה חברי הפרלמנט השוויצרי, הסתיימה בהחלטה שבה נכתב, בין היתר. "האסיפה העלתה מחאה נלהבת נגד הרציחות הנוראיות של כמה מאות אלפי יהודים בהונגריה. האסיפה מבקשת מהמועצה הפדרלית לנקוט בכל הצעדים הנדרשים כדי להציל את חייהם של אלה שעדיין מאוימים בהשמדה. אנו מצפים מהם להתיר כניסה ולספק מקלט לכל מי שמחפש מקלט בטוח בשווייץ".
כאשר כתב על הפגנותיהם של נוצרים שוויצרים בשם יהדות הונגריה ועל הביקורת שלהם על ממשלתם שלהם, ד"ר קרנצלר אינו יכול שלא להיזכר בשתיקותיה של יהדות אמריקה במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא כותב, "מלבד הצעדה של 400 רבנים אורתודוקסים מול הבית הלבן באוקטובר 1943, לא הייתה אף הפגנה ציבורית אחת בארצות הברית כדי למחות על אדישות הממשל האמריקאי לגורל יהדות אירופה".
המשך בשבוע הבא
גואיש פרס, 18 במאי 2001
המשך משבוע שעבר
מסע ההצלה של מנטלו החל בשבוע האחרון של יוני. הלחץ על יורש העצר הורטי ההונגרי החל להצטבר כמעט מיד. ב-26 ביוני שלח הנשיא רוזוולט אזהרה מנוסחת בתקיפות ליורש העצר ההונגרי להפסיק את הגירושים לאלתר. באותו יום, בישיבה דחופה של מועצת הכתרCrown Council, הכריז הורטי; "לא אסבול את זה יותר. לא אתן לגירושים להביא עוד בושה להונגרים. יש להפסיק את גירוש היהודים."
ב-28 ביוני, הקרדינל ספלמן גינה, בתחינה נלהבת ברדיו לאדמירל הורטי ולעם ההונגרי, את הגירושים "שהם עומדים בסתירה מחפירהflagrant contradiction לאמונה הקתולית, ואחריהם הרוב הגדול של האומה ההונגרית".
באותו יום הביעה ועדת החוץ של בית הנבחרים של ארה"ב את דאגה העמוקה ממצבם של המיליונים המאוימים באירופה הנשלטת על ידי הנאצים והכריזה על נחישותה להבטיח שהפושעים שהיו אשמים בהתנהגות בלתי אנושית זו יובאו לצדק. ב-30 ביוני, השגריר השוודי הושיט להורטי מברק מאת המלך גוסטב החמישי, ופנה אליו "בשם האנושות, להתערב לטובת אותם אומללים שעדיין ניתן להציל."
הורטי הושפע עמוקות, לא רק מהפניות והאזהרות של מנהיגים פוליטיים ורוחניים של העולם החופשי, אלא גם מהמחאות העזות של האוכלוסייה השוויצרית, שהולידו רגשות אנטי-הונגריים ברחבי שוויץ. ב-7 ביולי הוא הודיע לאדמונד ויזנמאייר, שגריר גרמניה בבודפשט, על החלטתו לעצור את הגירושים "בגלל לחץ בינלאומי ומקומי גובר."
למרות עצירת הגירושים של הורטי, אייכמן ועמיתיו ההונגרים המשיכו, ללא ידיעתו של יורש העצר, לגרש יהודים מקהילות סביב בודפשט. עד 11 ביולי יותר מ-55,000 יהודים גורשו. ב-18 וב-24 ביולי, בהתאמה, גירשו אייכמן ואנשיו 1,200 גברים ונשים יהודים ממחנה המעצר בקיסטרצ'ה ו-1,500 ממחנה המעצר בסרוואר.
קרל לוץ, שהיה אחראי על אגף האינטרסים הזרים בקונסוליה השוויצרית בבודפשט, הודיע למנטלו על הגירושים. מנטלו יצר קשר עם הצלב האדום הבינלאומי, שבתורו לחץ על הקונסוליה ההונגרית בברן. סגן ראש הממשלה ההונגרי, רמני שנלר, הגיב מיד וקבע כי באמת מדובר בגרמנים שגירשו את היהודים מקיסטרצ'ה ומסרוואר, והם עשו זאת ללא ידיעת השלטונות ההונגריים והסכמתם. הוא הוסיף כי אין סכנה לכך משום שהשאלה היהודית טופלה כעת אך ורק על ידי ממשלת הונגריה.
בעקבות הגירושים החדשים הללו, מנטלו פתח במסע עיתונאי חדש נגד ממשלת הונגריה. הוא כלל שליחת חומר אנטי-נאצי להונגריה ותיאורים מפורטים של זוועות הגירושים החדשים. אייכמן התעקש. הוא היה נחוש להשלים את השמדת יהודי הונגריה. ב-18 באוגוסט עצר את הנשיא ואת שני סגני הנשיא של המועצה היהודית והורה לחדש את הגירושים ב-25 לחודש.
התפתחויות אלו גרמו לדיפלומטים ניטרליים בבודפשט להגיש מזכר לממשלת הונגריה במחאה על חידוש גירוש היהודים המדווחים. המזכר, שנחתם על ידי הנונציו השליח, שגריר שבדיה ומשרדי הטענות של ספרד, פורטוגל ושוויץ, נמסרו ב-21 באוגוסט לסגן ראש הממשלה ההונגרי על ידי הנונציו האפוסטולי והשגריר השוודי.
למחרת חזר הורטי על התנגדותו לחידוש הגירושים. מחוזקת מהמצב הצבאי המתדרדר בהתמדה של מעצמות הציר, נקט יורש העצר, כמה ימים לאחר מכן, עמדה חזקה עוד יותר בהגנה על יהודי בודפשט, ודרש, בין היתר, את נסיגת ה-S.S. של אייכמבן מהקבוצה של 160 איש. ב-25 באוגוסט שלח היינריך הימלר מברק לבודפשט, שאסר על כל גירוש נוסף של יהודי הונגריה לשטח גרמניה.
( המשך יבוא)
גואיש פרס, יום שישי, 25 במאי 2001
ב-15 באוקטובר 1944 ביצע הגרמני בשיתוף מפלגת צלב החץ הפיכה, והדיח את הורטי וממשלתו, שתכננו לנטוש את מדינות הציר.
פרנץ סלסי, ראש הממשלה החדש, היה נאצי נאמן ועלייתו לשלטון היוותה איום גדול על יהודי הונגריה שנותרו.
ההשתלטות על ראש הממשלה החדש לוותה בשורה של פוגרומים של חברי מפלגת צלב החץ.
ב-17 באוקטובר חזר אייכמן לבודפשט והחל ללחוץ על שלטונות הונגריה להשלים את "הפתרון הסופי", השמדת יהדות הונגריה. אחת הפעולות הראשונות של סלסי, בראשית ימי משטרו, הייתה הקמת שני גטאות מיוחדים, המפרידים בין אותם יהודים, שהיו ברשותם ניירות מגן, לבין שאר היהודים. בעלי ניירות מגן רוכזו ב"גטו הבינלאומי", שהיה בפיקוח נציגי מדינות ניטרליות. בתחילה מנתה אוכלוסיית "הגטו הבינלאומי" 30,000 תושבים, לא כולל אלפי "פולשים", שהצליחו להיכנס לגטו המוגן באופן בלתי חוקי.
היהודים שוכנו בבתים נפרדים, שהיו תחת השגחת הנציגים הניטרליים. קרל לוץ הצליח לקבל 25 בניינים רבי קומות כדי לאכלס את אלה שהיו תחת חסותו. בסופו של דבר, מספר הבתים וגודל האוכלוסייה גדלו מאוד כאשר אלפים רבים של אנשים נוספים קיבלו ניירות מגן. "הגטו הרגיל" ליהודים הבלתי מוגנים שיכנו בסופו של דבר כ-70,000 יהודים. הוא היה בפיקוח היודנראט, שביקש להקל על תנאיו המתדרדרים כל הזמן. ואילו הורטי, לאחר שהפסיק את הגירושים, הסכים להגירתם לארץ ישראל של 8,000 יהודים, שהיו ברשותם תעודות, וליציאתם לשווייץ של 4,500 יהודים, בעלי תעודות שבדיות. סלסי אסר כליל על הגירה.
משטר צלב החץ נמשך עד שבודפשט נכבשה על ידי הצבא האדום בינואר 1945.
קרנצלר כותב ש"שלושת החודשים המסוכנים מאוד האלה של עידן צלב החץ היו אמורים להפוך לשעות המיטב של הנייטרלים".
"מכיוון שיהודים לא יורשו עוד להגר באופן חוקי, הקרב העיקרי של הנייטרלים כעת היה להתנגד לניסיונות מתמידים של הגורמים הפרו-נאצים לבודד, לבודד, להכניס בגטו ולגרש כמה שיותר יהודים. אם לא עוד ברכבות לאושוויץ, לפחות ברגל לגרמניה", כותב קרנצלר. "הובילו את הקרב הזה וולנברג ולוץ, בתמיכת הנזיר האפיפיור, נציגי הנציגות הספרדית והפורטוגזית והצלב האדום הבינלאומי. פעילים אלה פעלו מעמדה מקופחת כדי לסכל את ההסתערות החדשה, שכן לא הייתה להם תמיכה אקטיבית של ממשלותיהם.
לפי קרנצלר. הנייטרלים, באומץ יוצא דופן, ויצירתיות הצליחו במידה רבה, ובסופו של דבר הצילו כשלושה רבעים מ-200,000 היהודים הנותרים של בודפשט. קרנצלר מתאר בפירוט רב, חלק מהפעילויות של נציגים שונים של מדינות ניטרליות. ראול ולנברג, שנשלח לבודפשט כדי לעזור ליהודי הונגריה, הגיע לשם ב-9 ביולי. זמן קצר לאחר הגעתו קיבל שיחת טלפון ממנטלו שביקש ממנו לקבל את הגנתם של המחזיקים בניירות סלבדור, בגלל המשא ומתן עם ממשלת שוויץ,להפוך לכוח המגן – עדיין לא נשא פרי. ולנברג הסכים וביצע משימה זו עד שהשתלטה על ידי לוץ, בעקבות הכרה מלאה של המסמכים הסלבדוריים על ידי ממשלת שוויץ. לאחר שממשלת שוויץ הכירה סוף סוף במסמכים הסלבדוריים, הם הפכו למסמכי המגן המבוקשים ביותר שיש. מנטלו היה בקשר מתמיד עם לוץ והמשיך לשלוח לו מסמכי הגנה.
על מנת לבצע את משימתו החדשה להגן על בעלי ניירות סלוודוריים, הגדיל לוץ את המתחם השוויצרי ב"גטו הבינלאומי" על ידי שכירת מגורים נוספים, כולל בניין, שהיה בעבר חברת מראות ונקרא על ידי בעליו " "בית זכוכית."
על פי דו"ח של הצלב האדום הבינלאומי מדצמבר 1944, שכותרתו 'המצב היהודי בהונגריה', המיקום השוויצרי בבודפשט לקח תחת חסותו את המספר הגדול ביותר של יהודים. על פי מקור אמין אחד, המתחם השוויצרי הגן בסופו של דבר על כ-60,000 איש, מנטלו הכניס כ-10,000 ניירות הגנה סלבדוריים למחזור בהונגריה ומחלקתו של לוץ השתמש בהם כדי להגן על בין 20,000 ל-30,000 אנשים.
בגלל הביקוש הרב למסמכי הגנה מסלבדורים, יחידים כמו גם קבוצות מאורגנות זייפו מסמכים כאלה באלפים. השלטונות ההונגרים, שהתוודעו לכך, אילצו את לוץ להפריד בין הניירות האמיתיים לבין המזויפים.
נובמבר 1944, ביוזמתו של אייכמן, בין 50,000 ל-60,000 יהודים נאלצו לצעוד מבודפשט לגבול האוסטרו-הונגרי, שם היו אמורים להיות מועסקים לכאורה בבניית קו הגנה אחרון. אלה היו בעיקר ילדים, נשים וזקנים, כי רוב הגברים בגיל הצבא כבר היו בגדודי עבודת כפייה. לפני שהם התחילו, הם הוכו ולא קיבלו אוכל במשך כמעט שלושה ימים. העייפים, הרעבים והחולים נשרו במהירות ונורו על ידי אנשי צלב החץ. כאשר הודיעו על "צעדת המוות". לוץ, ולנברג והנזיר האפיפיור מיהרו למפעל הלבנים אובודה, שם החלה הצעדה וחילקו מאות ניירות מגן.
הנמענים recipients מילאו את שמותיהם ונשלפו ממפעל הלבנים. מאוחר יותר השיגו הנייטרלים את הצועדים והצליחו להציל רבים מהם באותו אופן. בדצמבר, בריוני צלב החץ שהתעלמו ממדיניות הממשלה הרשמית וניירות מגן תפסו מאות יהודים מהגטו, אפילו פרצו לבתים מוגנים, ועינו והרגו אותם.
ב-16 בינואר 1945 נכנסו הרוסים ל"גטו הבינלאומי" ויומיים לאחר מכן ל"גטו הרגיל".
מסקנה בשבוע הבא
גואיש פרס, יום שישי, 1 ביוני 2001
סיכום
ג'ורג' מנטלו לא רק היה מעורב באופן בולט במאמצים ובפעולות להצלת יהודים בסכנה, לבו וידיו היו תמיד פתוחים לעזור ליהודים שנזקקו לעזרתו. לקראת סוף שנת 1944, כאשר הגיע לשווייץ רבי יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר, שהיה ברכבת קסטנר, מנטלו שכר עבורו וילה בז'נבה. גם הרב יונתן שטייף, שהיה ראש בית הדין הרבני בבודפשט, היה ברכבת קסטנר. כשהגיע לשווייץ החליט איגוד רבני שוויץ להעניק לו מענק חודשי. מנטלו תרם לקרן שהוקמה לשם כך.
הרב ד"ר אלי מונק מפריז ברח במהלך המלחמה לשווייץ. הוא הוחזק לזמן קצר במחנה פליטים ממנו שוחרר כתוצאה מהשתדלות של מנטלו. הרב מונק עשה את ביתו זמנית בז'נבה, שם ניסה להתפרנס על ידי מתן הרצאות.
כאשר הודיעו למנטלו כי הרב ד"ר מונק, אשתו וארבעת ילדיהם אינם יכולים להרשות לעצמם לאכול עוף בשבת, הוא קבע שבכל ערב שבת וערב יום טוב יועבר עוף לביתו של הרב.
הרב ד"ר א. מונק היה מחבר בולט, שיצירותיו הופיעו במספר שפות. קרנצלר מספר את מה ששמע ממר מנדל בראך, שהיה מקורבו של רבי זוסיא פורטוגל זצ"ל, האדמו"ר מסקולן. הרב פורטוגל, שהתגורר אז ברומניה הקומוניסטית טיפל בה במספר רב של יתומים יהודים. כשבראך הציג למנטלו רשימה של צרכיו של הרב פורטוגל, מנטלו הציע לו מיד 15,000 דולר.
האמור לעיל הם רק כמה מהמקרים השונים של סיועו של מנטלו ליחידים, שהוזכר על ידי קרנצלר בספרו. ככל שזה נראה מוזר, אפילו לאחר תום המלחמה, מנטלו הצליח לעזור לאנשים בכך שסיפק להם ניירות סלוודוריים.
כאן נזכיר רק את השימוש של יעקב גריפל במסמכים הסלבדוריים של מנטלו. ד"ר גריפל מאגודת ישראל היה חבר בוועד הצלה של הסוכנות היהודית. הוא גם היה חבר בוועד הצלה האורתודוכסי בניו יורק. בזמן המלחמה הוצב באיסטנבול. לאחר המלחמה המשיך בפעולות ההצלה שלו בניסיון להוציא ניצולים יהודים, שנתקעו בפולין, אל מחוץ למדינה זו.
גריפל ביקר את מנטלו שנתן לו מספר רב של ניירות אזרחים סלבדוריים "משומשים" ששמר. ממשלת פולין העניקה היתרי יציאה לבעלי ניירות כאלה – שמטבע הדברים היה צריך לספק להם תצלומים חדשים, בעוד שממשלת צ'כוסלובקיה התירה לבעלים.מהניירות הללו לבוא לפראג.גריפל נסע לפראג עם ניירותיו של מנטלו. בעזרתו של הרב ויקטור וורהאנד, שהיה לו קשרים מצוינים עם השלטונות הצ'כוסלובקית, הוא הצליח להביא אלפי ניצולים יהודים לפראג משם יכלו להמשיך לארצות אחרות.
***
ב-3 במאי 1944, בזמן שמנטלו ניסה לבוא לעזרת יהדות הונגריה, היינריך רותמונד, ראש משטרת הזרים השוויצרית – לא ידיד גדול של היהודים – וכמה שוטרים הגיעו למלון של מנטלו והכניסו אותו לביתו מַעְצָר. הוא הואשם בפעילות בשוק השחור בכל הקשור לכרונוגרפים ולמכשירים אחרים שעזר לבריטים לרכוש. הוא גם נחקר בהרחבה בנוגע לעיתונים הסלבדוריים והואשם במכירתם ברווח בלתי מתקבל על הדעת.
האישומים בוטלו כאשר מנטלו הפקיד 2,000 פרנק שוויצרי לכיסוי כל קנס בגין הפרה אפשרית של תקנות המשטרה. מעצר הבית הוסר ב-19 במאי. אף על פי שהאישומים היו חסרי בסיס, הם חודשו על ידי חוגים שוויצרים מסוימים לאחר המלחמה, שהטרידה את מנטלו במשך מספר שנים, עד לנקודה שבה שוויץ הייתה מוכנה לשלול ממנו את זכותו למגורים.
אישי ציבור שוויצרים נחלצו לעזרתו של מנטלו וה"תיק" נסגר בסופו של דבר. מנטלו. שכאב מאוד מההאשמה המשמיצה שהוא הרוויח מהנפקת המסמכים הסלבדוריים, בעוד שלמען האמת, הוא תרם הרבה מכספו לפעולות ההצלה, שהתבקשה ב-25 בספטמבר 1945 מהפדרציה שלקהילות יהודי שוויץ. שהם ימנו פאנל של שופטים שיפקח על חקירה ציבורית של פעילות ההצלה שלו.
הפדרציה נענתה ומינתה לשופטים שלושה אישים שוויצרים בעלי כישורים גבוהים: ד"ר פול גוגנהיים, ראש המדור השוויצרי בקונגרס היהודי העולמי, שופט של בית הדין הבינלאומי בהאג ופרופסור באוניברסיטת ז'נבה; ד"ר מקס גורני, שופט בבית המשפט העליון של שוויץ בציריך; וד"ר ג'ורג' ברונסקביג, נשיא הפדרציה ושופט צבאי בברן. חלק מהעדים העידו אישית, אחרים שלחו תצהירים.
"הפאנל סיכם את דיוניו ב-27 ביוני 1946." כותב קרנצלר.
"זה לא רק פינה את מנטלו לחלוטין אפילו מהעוולה הקלה ביותר, אלא גם סיפק דיוקן מחמיא מאוד של פעיל ההצלה המושמץ הזה, אפילו הרחיק לכת עד כדי כך. מרמז שההאשמות של קבוצות שונות נגד מנטלו התבססו בעיקר על קנאה".
בשנת 1956. מנטלו קבע את מקום מגוריו הקבוע ברומא. הוא נפטר שם בשנת 1992 ונקבר בישראל שם היה אורח תדיר.
ב-1948 סייע למדינת ישראל הצעירה לרכוש נשק משווייץ.
"במהלך חייו, מנטלו לא זכה להכרה על מאמציו האמיץ לא מהיסטוריונים ולא ממדינת ישראל עצמה", כותב קרנצלר לקראת סוף ספרו. "רק במהלך שנותיו האחרונות הוא זכה במספר כבוד בארצות הברית".
הקדשתי לספרו של קרנצלר יותר מאמרים מאשר לכל ספר אחר שנסקר בטור זה, כי הרגשתי חובה לספר לקוראינו על מאמציו של מנטלו להציל יהודים מהגיהנום הנאצי. לכולנו תודה רבה לד"ר דוד קרנצלר על שכתב את "האיש שעצר את הרכבות לאושוויץ" שהוא ללא ספק אחד הספרים הגדולים על מאמצי ההצלה בתקופת השואה.
