רבי צבי הירש הלוי איש הורויץ, בנו של בעל "הפלאה", מוסר בספרו "לחמי תודה" (אפנבאך, תקע"ו, דף קנ"ד):
"שמעתי מכבוד אאמ"ו הגאון זצלה"ה לפרש לשון (השאלה ששואלים האדם בדין – שבת לא, א) "קבעת עתים לתורה", מלשון גזל, כדכתיב "וקבע את קובעיהם" (משלי כב, כג). דהיינו שאף אם האדם טרוד במשא ומתן לצורך פרנסה כל היום, יגזול לעצמו זמן קצר ללמוד שיעור בכל יום".
נעיר, שהפירוש הזה שהבן מביאו כשמועה מפי אביו, כבר רשם האב עצמו בפתיחה לספרו "הפלאה" (על מס' כתובות, אופנבאך, תקמ"ז)[1].
פירוש זה נמצא עוד אצל ארבעה גדולים בני אותה התקופה.
רבי יוסף תאומים, מ"מ ומו"צ בלבוב, ולאחר מכן רבה של פרנקפורט דאודר, מחברם של "פרי מגדים" על שו"ע אורח חיים ויורה דעה ועוד ספרים, כותב ב"ספר המגיד" שנדפס מכת"י לפני כמה שנים (על ידי ר' שלמה האניג, תש"ן): "…ועוד נראה לי קבעת עתים לתורה, לעולם יגזול עתים משינה ואכילה וטיול לתורה ע"ד "וקבע" (משלי כב, כג) או "היקבע אדם…" (מלאכי ג, ח) ("ספר המגיד", חלק ג, עמ' שיט).
פירוש זה נמסר גם בשם הגר"א: "קבעת עתים לתורה". קבעת הוא מלשון הכתוב "וקבע את קובעיהם נפש", כי שואלים אותו אם גזל עת מעתותיו, אף שלא היה לו פנאי ביותר, ללמוד תורה[2].
גם רבי נחמן מברסלב פירש כך, מובא ב"ליקוטי מהר"ן" (סימן רפד):
"שמעתי בשמו (של רבי נחמן) שהוכיח את אחד שאמר לו שאין לו פנאי ללמוד מחמת שעוסק במו"מ. אמר, שאף על פי כן ראוי לו לחטוף איזה זמן לעסוק בתורה בכל יום. ואמר שזהו מה שארז"ל (שבת שם) ששואלין את האדם "קבעת עתים לתורה", קבע היא לשון גזילה כמ"ש (משלי שם) "וקבע את קובעיהם נפש", היינו ששואלין את האדם אם גזל מן הזמן שהוא טרוד בעסקיו: אם גזלת מהן עתים לתורה, כי צריך האדם לחטוף ולגזול עתים לתורה מתוך הטירדא והעסק"[3].
רבי נתן שטנהארץ, תלמידו וסופו המסור של רבי נחמן, שערך את "ליקוטי מוהר"ן" מזכיר את הפירוש הנ"ל גם במכתב אל בנו שכנא:
"הסכלת עשו, בני ידידי, עדיין אינך משים אל לב לפנות לבך מטרדתך איזה שעה בכל יום לחשוב על אחריתך ותכליתך, הלא אתה רואה מה נעשה בעולם וכבר עברו משנותיך הרבה, וימינו כצל עובר, ואם לא עכשיו אימתי? ומה אתה מועיל ברוב דאגתך על פרנסתך, הלא טוב היה לך אם היית גוזל וחוטף איזה שעה לצעוק להש"י על פרנסתך, על פרנס הנפש והגוף, וזה בודאי מועיל בעוה"ז ובעוה"ב, וגםן לגזול עתים לתורה, כ"ש אדמו"ר ז"ל על מאמר רז"ל קבעת עתים לתורה…"[4].
גם הרב ר' אלעזר לעוו, בעל שו"ת "שמן רוקח" ועוד ספרים, ששימש בקודש בקהילות שונות בפולין, מורביה, ביהם והונגריה, פירש כך את המאמר הנ"ל, ראה בתולדותיו, כתובות בידי הרב אלעזר אריה הלוי יונגרייז ונדפסות בראש חדושי הלכות ,שמן רוקח" על מסכתות ברכות וביצה (ניו-יורק, תשל"ו). עיין שם בסוף עמ' קיג.
ושוב נמצא פירוש זה אצל רב מן הדורות האחרונים רבי יקותיאל יהודה גרינו ואלד, אב"ד יארע, בנו של הרב משה גרינו ואלד, רבה של חוסט ובעל "ערוגת הבושם", בצוואותו, הנקראת "זכרון אב" (אונגוואר, תרצ "ד): "…אמרו רז"ל (סנהדרין ז, א) אשר תחילת דינו של אדם הוא על דברי תורה, ע"כ אבקש מכם אהובי בניי שיחי' וזרע זרעי אשר ישנו פה אתנו היום ואת אשר איננו פה אתנו היום, תראו לקבוע עתים לתוה"ק, ואף אם תהי' טרודים בעסקים גדולים והיצה"ר יפתה אתכם שאין לכם פנאי, אל תאבו לו ואל תשמעו אליו, וחתגזלו את הזמן לת"ת, וע"כ שואלין אותו בלשון קבעת עתים לתורה כדברי רז"ל (שבת לא, א). ולא בלשון למדת תורה, ר"ל אף שלא יהיה לך פנאי מחמת עסקיך הגדולים, האם גזלת לך העת, מלשון וקבע את קובעיהם נפש…".
* * *
הרי כמה לשונות של רבנים על "גניבת זמן":
רבי שלמה סיריליאו כתב בהקדמתו לפירושו על הירושלמי: "…וידעתי נאמנה שאי אפשר שלא ימצא בהם (בפירושי) שגגה וטעות מכמה סיבות אם מפני חוסר ידיעתי ועוד מפני צוק העתים ועוד טלטולי ממקום למקום ומעיר לעיר, ועוד כל ימי התעסקתי בו, רוב מלאכתי היה בלימוד התלמידים בתלמוד, ועיוני בו היה בגניבת הזמן מן הלילה ומן היום, ואני קורא על עצמי גנובתי יום וגנובתי לילה"[5].
רבי יהודה אריה ממודינה כותב בתשובה: "גנוב גנבתי מן הזמן להשיב לכ"ת על אשר שאל ממני אם מותר לטלטל כלי שעה של חול…" (שו"ת "זקני יהודה" סימן פב).
רבי יחזקאל פאנעט כותב באחת מתשובותיו: "…גנוב גנבתי לי שעה קלה לעיין באותן ב' קושיות שכתבת ובאתי להשיב כאשר תעלה מצודתי היום…" (שו"ת "מראה יחזקאל" סימן קיח)[6].
תיקון טעות דפוס
בחוברת של ניסן-אייר תשנ"ו כתבתי על "חמר חורין עתיק" הנזכר בברייתא של פיטום הקטורת. הבאתי שם, בין היתר, הגירסא שפירוש קדמון של הברייתא, שפורסם על ידי ח"מ. הורוויץ בספרו "תורתן של ראשונים" (פרנקפורט תרמ"ב). לצערי נשמטה בדפוס המלה חיור וצריך לקרוא "חמר חיור עתיק".
[1] פירוש זה של בעל "הפלאה" מזכיר גם רבי אפרים זלמן מרגליות בהקדמתו לשו"ת "בית אפרים,, חלק אורח חיים, והוא כותב: "ומחותני הגאון החסיד מוהר"ר פינחס ז"ל, האב"ד דק"ק פ"פ דמיין, פירש שאלת קבעת עתים לתורה, מלשון וקבע את קובעיהם…, שאף על פי שנושא ונותן באמונה יש לו לגזול איזה זמן ועת ללמוד תורה,, ודפח"ח.
[2] "אורות הגר"א, ליקוט מספרי הגר"א, מאת יששכר דוב רובית, בני ברק, תשמ"ו, עמ' מב, על פי הספר "דברי אליהו" לרב י.ל. פארפיל ולרב א, ד. בלאך.
[3] הדברים מובאים, כנראה , בפעם הראשונה ב"ליקוטי מהר"ן", דפוס תקפ"א. במהדורות מאחרות צויין שם כי בהקדמת המחבר לשו"ת "בית אפרים" מובא פירוש זה בשם בעל "הפלאה", ראה הערה 1. פירושו של רבי נחמן מצוטט ב"ביאורי החסידות לש"ס" ליש"י חסידה (מוסד הרב קוק, תשל"ה, עמ' צג).
[4] "עלים לתרופה", מכתבי מוהרנ"ת (ירושלים, תשכ"ה, דף ט"ז, א).
[5] ראה דבריו של רבי יום טוב אלגזי על פירושו להלכות בכורות לרמב"ן: "…ומעט אשר לפני גנובתי יום וגנובתי לילה".
[6] ראה "תולדות מראה יחזקאל" ליצחק יוסף כהן בספר היובל למרן בעל מראה יחזקאל, תר"ה-תשנ"ד (תשנ"ה). עמ' קט. ועיין שם גם עמ' קמח.
מאת טובי' פרשל מתוך סיני ק"כ.