כשפותחים את המחזור של ראש השנה, לא מצפים למצוא אפיפיור יהודי. אבל כאשר קוראים את המחזור בעיון, זה בדיוק מה שמוצאים.
בתפילת שחרית בראש השנה מובא אזכור נסתר של אלחנן, בנו של רב ופייטן בולט, שנחטף על ידי המשרתת הנוצרית של המשפחה כשהיה ילד קטן במגנצא של המאה ה-11 (מיינז, גרמניה, היום), אז חלק מהאימפריה הרומית הקדושה. הוא חונך ככומר, עלה להיות בישוף ובסופו של דבר הפך לאפיפיור.
יש הרבה סיפורים מעניינים סביב חטיפתו של אלחנן והמפגש המחודש שלו עם אביו.
****
"ברוך ה' יום יום", הזמירה לשבת שאנו מזמרים המתארת את נוכחותו של ה' בקרבנו במהלך גלות מצרים, בבל, פרס, יוון ורומי, הולחן על ידי הסבא של האם של רש"י , רבי שמעון בר יצחק בן אבון הגדול ( חי בין 950- 1020 לספירה), שהיה אביו של אלחנן, האפיפיור היהודי. (אין לבלבל את רבי שמעון בר יצחק עם נכדו של האחרון, רבי שמעון בר יצחק הזקן, אחיה של מרים צרפתי, אמו של רש"י). רבי שמעון, כמנהג פיטנים, שילב את שמו שלו בפיוט. משוררים מימי הביניים ציינו את שמותיהם באקרוסטיקה שנוצרה על ידי האותיות הראשיות של פסוקי שיריהם.
בבחינת הזמירה "ברוך ה' יום יום", מגלים שהאותיות העבריות הראשונות של הבית השני, השלישי, הרביעי והחמישי מאייתות את השם "שמעון"; האותיות הראשונות של הבית השישי והשביעי מאייתות "בר"; והאותיות הראשונות של ארבע המילים הראשונות של הבית השמיני מאייתות "יצחק". כשאנו מקבלים הנאה שבועית מדברי הפיוט היפים, רובנו לא מודעים לכך שהמלחין שלו, רבי שמעון, תלמיד חכם בולט ועשיר במיינז, נשבר הלב כאשר בנו הצעיר המבריק אלחנן נעלם ללא עקבות, יחד עם המשרתת הנוצרית שלהם.
כל אותה תקופה לימד רבי שמעון עם רבינו גרשום מאור הגולה (960-1040 לספירה) בישיבה במיינז ושירת עמו בבית הדין בעיר. רבינו גרשום מאור הגולה התפרסם בזכות התקנות שהנהיג לטובת הקהילה היהודית, כמו האיסור על אדם לנשא ליותר מאישה אחת בפעם אחד, הדרישה שאישה חייבת להסכים לקבל גט, וההגבלה נגד פתיחת דואר של מישהו אחר.
רבי שמעון, צאצא של דוד המלך, מחבר התהילים, היה גם חזן מחונן שחיבר פיוטים רבים נוספים. הם נוספו בעיקר לתפילות של יום ב' של יום טוב, שצוינו בחוץ לארץ.
רבים מהפיוטים לימים הראשונים של יום טוב חוברו על ידי רבי אלעזר הקליר כמה מאות שנים קודם לכן; הוא התגורר בארץ ישראל, שם חוגגים רק יום אחד מיום טוב (פרט לראש השנה).
כמה מהפיוטים הידועים יותר של רבי שמעון כוללים אחד ליום שני של חג השבועות, שמתחיל במילים "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל", ו"אמרו לאלוקים אדירים", המושרים במהלך שחרית ביום שביעי של פסח. בפיוט הזה, רבי שמעון מזכיר את כל אלו לאורך הדורות שהכעיסו את ה', כולל אנוש והמן. סליחות מספרים 11, 50, 58 ו-68 הולחנו גם על ידי רבי שמעון. במחזור ויטרי מסופר על רבי שמעון בר יצחק שהיה מחולל נסים. אמרו על רבינו תם שהוא "מלומד בניסים".
****
מסופר שכאשר אלחנן היה בן ארבע, הוא התבונן כשאביו עבד בפיוט של ראש השנה וראה ששמו משולב בו. אביו חיבר את הפיוט "מלך אמון מאמרייך", הנאמר עד היום, אלף שנים מאוחר יותר, על ידי יהודים אשכנזים רבים מסביב העולם בשחרית ביום השני של ראש השנה, לפני שמע ואחרי היוצרות. ב"מלך אמון מאמרייך", אנו מתחננים לה' לקיים הבטחתו לאדם הראשון "לגאול אותנו צאצאיו… בזכות השופר שהקים ה', כדי שנתרגש לחזור בתשובה ולהתכפר".
שמו של אלחנן נמצא בשתי המילים הראשונות של הבית המתחיל "קל חנן נחלתו בנעם להשפר ידעם קרוא קורבנותיו במספר".
השורה הזאת מובנת כמשמעותה שכאשר לעם היהודי אין יותר את בית המקדש להביא קרבנות, הוא יקרא על הקרבנות בתורה, וזה ייחשב להם כאילו הביאו את הקרבנות בפועל. שמו של רבי שמעון נוצר מהאותיות הראשונות של הבית המתחיל במילים "שומרי מצוות עידכא ועבודה נטלים ונסים, המקיימים את מצוותיך עדים ועבדיך; להעלות אותם ולרומם אותם".
לפי הסיפור, שורות אלו מתארות שיחה. אביו של אלחנן מסביר לבנו שלא משנה כמה רחוק אדם יכול לסטות מדרכו של ה', אם יעשה תשובה, ה' יקבל את מנחתו וחזרתו בתשובה. הבן משיב שהוא לעולם לא יעזוב את דרכו של ה'; באותה תקופה, כמובן, הוא לא חלם שיום אחד יחטוף.
החטיפה
היסטוריונים אינם חולקים על העובדה שאלחנן, בנו של רבי שמעון, נחטף וחונך כאפיפיור, אך פרטים לגבי זהות האפיפיור וכיצד התאחד עם אביו שונים. מאחר שהסיפור הועבר בעל פה ולא הופיע בדפוס עד יותר מ-500 שנה לאחר מכן, קיימות לו גרסאות שונות. יש אומרים שהחטיפה התרחשה ביום כיפור, כשהוריו של הילד היו בבית הכנסת והוא לא הרגיש בטוב. אחרים טוענים שהחטיפה התרחשה בבוקר בשבת אחת כשהילד היה לבד בבית עם המשרתת. במשך שנים רבות לא היה להורים מושג אם הוא עדיין בחיים או לא.
האפיפיור מחפש את משפחתו
לפי סיפור אחד, עד שאלחנן נעשה לאפיפיור, עצתו התבקשה על ידי נסיכים ומלכים רבים. אולם הוא לא הסתפק בכל הכבוד שניתן לו, בגלל שהיה מוטרד על מסתורין מוצאו. הוא גם הוחמר בגלל הספקות לגבי אמיתותו של הדת הנוצרית. בסופו של דבר הוא דרש מהמלווים שלו לחשוף בפניו את סוד לידתו. לבסוף הם הודו על האמת אך ייחסו את חטיפתו לרצונו של אלוקים, שבחר בו, לטענתם, לתפקידו הקדוש. לאחר מכן הורה האפיפיור להביא אליו את רבי שמעון, אביו ממגנצא בבת אחת. עם הגעתו של רבי שמעון, האפיפיור חקר אותו על משפחתו וביקש ממנו לרשום את שמות ילדיו. בלחץ מתמשך הודה רבי שמעון שיש ילד נוסף שנעלם, ותיאר את כתמי הלידה שהיו לילד הזה על הגב והידיים.
לאחר מכן הראה האפיפיור לאביו את כתמי הלידה, חשף שהוא לא אחר מאשר הבן הנעדר והצהיר כי ברצונו לחזור לאמונת אבותיו. האפיפיור זימן את כל תושבי העיר לכינוס. הוא פנה לאנשים מראש מגדל, והכחיש את אמיתות הדוקטרינה הנוצרית. הבישופים נדהמו וטענו שהמנהיג שלהם השתגע; אלחנן השיב שהם היו משוגעים, והוא השליך את עצמו מראש המגדל ומת.
גרסה אחרת
לפי גרסה אחרת של הסיפור, לאחר שנודע לאפיפיור מי הם הוריו, הוא שלח צו האפיפיור לבישוף של מגנצא לאסור על היהודים לקיים ברית מילה ולשמור את השבת, בתקווה שאביו רבי שמעון ינסה למנוע את הגזירה על ידי בואו לרומא לראותו. ואמנם, רבי שמעון ועוד שני מנהיגים של הקהילה היהודית של מגנצא צמו, התפללו ונסעו לרומא כדי לחפש פגישה עם האפיפיור. כאשר המשלחת היהודית זכתה לקהל עם האפיפיור כדי לטעון לביטול הגזירה, ביקש האפיפיור שרק רבי שמעון יישאר בחדר. במהלך אותה פגישה, שני הגברים דנו בדת ובתנ"ך.
בי שמעון נדהם מהידע הגדול של האפיפיור על יהדות. לאחר מכן הם שיחקו משחק שח, שבו ניצח האפיפיור למרות העובדה שרבי שמעון היה מומחה לשחמט בעל שם. רַב שמעון שם לב שהאפיפיור השתמש בצעד מסוים שלימד לאלחנן כילד, והוא הבין שהם אבא ובֵּן. האפיפיור הודה שהוא רק שלח את צו האפיפיור כתחבולה להביא את אביו אליו, ונתן לאביו מכתב ביטול הגזירה. רבי שמעון חזר למגנצא. על פי סיפור אחר, האפיפיור נעלם וחזר בחשאי למגנצה, והשאיר ספר המחלוקת על עקרונות הכנסייה שיורשיו יוכלו למצוא. הוא החל לעסוק ביהדות, עד שנהרג על ידי הצלבנים.
לפי סיפור נוסף שכאשר היה רבי שמעון בשיחה עם האפיפיור, הוא הזכיר שהוא פייטן. האפיפיור ענה שהוא נהנה מאוד משירה. רבי שמעון הראה לו נייר שנשא בכיסו תמיד, ועליו כתובים דברי הפיוט של ראש השנה קל חנון, וסיפר לאפיפיור על בנו החטוף. עם התרגשות עצומה, האפיפיור קפץ ממקומו וקרא שהוא עצמו הבן ההוא.
אחרים קובעים שרבי שמעון כתב את הפיוט מאוחר יותר, כמזמור של הכרת תודה על המפגש המחודש שלו עם בנו, תוך שימוש בשמותיהם של שניהם באקרוסטיכון. לדברי אליעזר אשכנזי, עורך "טעם זקנים". (פרנקפורט-אם-מיין, 1854), מבוסס על מסמך ספרדי ישן הוא גילה, האפיפיור שנולד כיהודי היה האפיפיור אנדריאס. מקור אחר אומר שהוא היה האפיפיור ויקטור השלישי. אולם, הרב שמעון הלך לעולמו לפני שוויקטור השלישי עלה לתפקיד, אז אולי בעצם היה זה ויקטור השני.
מקורות שונים של הסיפור שפורסמו מאות שנים לאחר שזה התרחש הופיע בשפות רבות, כולל גרמנית, יידיש, אנגלית ואפילו ערבית.
כשנגיע לפיוט זה במחורינו בראש השנה הזה, יש לזכור את הכאב הגדול וההקלה האדירה של הפייטן שהתאחד עם בנו אלאלחנן.
