"הגאוצ'וס היהודים של הפמפס"

יהודי הערבה

The Jewish Gauchos of the Pampas by Alberto Gerchunoff; Abelard-Schuman, New-York 1955.

"הגאוצ'וס היהודים של הפמפס" מתאר את חיי בני המושבות של ה"איקא" בארגנטינה.

בסוף המאה הקודמת ובהתחלת הנוכחית הובאו אלפי יהודים באמצעות הברון הירש מרוסיה לארגנטינה ויושבו במושבות חקלאיות שנוסדו במיוחד למענם.

לא כל המהגרים החזיקו מעמד במושבות. חלק גדול עזב אותן אחרי זמן קצר ונהר לערים הגדולות. אולם מספר ניכר הסתגל לתנאים החדשים והתאקלם בפמפס, הערבות הרחבות של אמריקה הדרומית.

עקירתם מהעולם הישן לעולם החדש, שנוי תנאי חייהם מן הקצה אל הקצה. הפיכתם מרוכלים וחנונים לחקלאים ובוקרים, לא פגעו אף במשהו באורח החיים המסורתי של המהגרים עליו שמרו בתחום המושב".

בוקר וערב, לפני צאתם ואחרי שובם ממלאכתם, התכנסו לתפלה. בשבת ומועד שבתה כל העבודה בשדות ובבתים.

כך היה דור המתישבים הראשון. לא כן בניהם ילידי וגדולי הפמפס. הפמפס קראו לנוער המתישבים. בחבלי קסם נמשך אחרי ה"גאוצ'וס" ילידי הערבה, אחרי שיריהם, רקודיהם, לבושם ואורח חייהם החפשי.

מרים בתו של רבי יעקב, ורוחליו מיגאוס שעבד כפועל במשק אביה לא הבינו אחד את השני זולת בשיר. הוא היה שר לה ה"וידאליטס", השירים הספרדים הנוגים והיא היתה משיבה לו בשיר יהודי.

במושבה התחילו לרנן אחרי מרים ורוחליו. הנער יצחק היה מוסר שראה אותם יושבים יחד על שפת הנהר ואמו של השוחט הזקן ספרה כי מצאה אותם ביחד מאחורי הבית. ר' יעקב לא שם לב לשיחת הבריות. "בתי מרים", היה אומר, "לא תנשא לנוצרי". אולם עם זה היה נוהג בזהירות. בהזדמנות הראשונה פטר את רוחליו משרותו. ההתלחשויות והרנון במושבה פסקו. השוחט בעצמו הצהיר בבית הכנסת "מרים היא בת ישראל כשרה וצנועה". אולם הענין נסתיים באופן שלא צפו לו מראש. היה זה בליל הסדר. האנשים יצאו מבית הכנסת לשוב לבתיהם. והנה ברחוב המושבה רוכב רוחליו ועל ידו מרים. "הם עברו בדהרה על פני המתישבים, רוחליו גאה וזקוף קומה ומרים, שערותיה מעופפות ברוח, מסתכלת בעינים בוערות מזעם בבני המושבה המוכים תמהון וחרדה".

פחד הרדיפות והפרעות של הגויים סר אמנם מלב המהגרים אולם דאגה חדשה לקחה מקומן. הדאגה לנאמנות בניהם ובנותיהם לעמם ודתם.

"נכון הדבר", אומר אברהם השוחט, "ברוסיה היינו חיים בתנאים גרועים יותר. אולם יראת אלוקים היתה על המדינה. היינו חיים חיי תורה. אבל כאן נהפכים בנינו ובנותינו לגאוצ'וס".

בעשרים וחמש מיניאטורות מוודע אותנו המחבר לחיי בני המושבות, דאגותיהם ותקותיהם, שמחותיהם ובעיותיהם. ביד אמן הוא מציג לפנינו הטפוסים השונים במושבה ומתאר את היחסים ביניהם לבין עצמם ועם האוכלוסיה המקומית.

המחבר אלברט גרשונוף היה אחד הסופרים והפובליציסטים החשובים ביותר של ארגנטינה. בהיותו ילד בא מרוסיה וגדל במושבות ה"איקא" שבאזור אנטרה ריאוס. שם למד לאהוב את שמי ארגנטינה ולהרגיש את עצמו כחלק מאדמתה הנפלאה. את ספרו "הגאוצ'וס היהודים של הפמפס" כתב בשנת 1910 בהיותו בן 25. רק כעת תורגם מספרדית לאנגלית ונמסר לקורא היהודי בשפה זו.

מאת: ט. פרשל מתוך "חרות" כ"ו חשון תשט"ז