ההגדה, אשר פקסימילה ממנה ניתן בזה, נכתבה וצוירה בשנת תע"ט על ידי הסופר משולם זימל ב"ר משה. הוא היה אחד הסופרים האמנים שבמאה הי"ח כתבו ועיטרו הגדות וספרי קודש אחרים למען השכבה החדשה של יהודי חצר עשירים אשר ביקשו להתנאות ולהתהדר במעשי המצוות כראוי למעמדם.
משולם זימל בה מפולנה אשר בביהם,[1] וכנראה עשה שנים רבות בווינה. ידועות לנו יצירות נוספות משלו, בתוכן שתי הגדות מצוירות. אחת, משנת תצ"ה, היתה פעם בפרסבורג. האחרת, משנת תע"ו, היתה ברשות המוזיאון היהודי בווינה.[2]
ההגדה שלנו נכתבה וצוירה על פי בקשתו של ר' נתן בן ר' יצחק אופנהיים מווינה, שהיה קרוב ומקורב לגדולי יהודי החצר שבזמנו.
בשנים 1670-1669 גורשו היהודים מווינה. לא עבר זמן רב והעדר היהודים. שהעלו מסים גדולים למלכות, הורגש על ידי השלטונות והותחל במשא ומתן להחזרתם. ניתנה רשות ישיבה בעיר ליהודים שהיה בידיהם להביא תועלת מרובה לבית המלוכה או לעיר. זכויות יהודים אלה היו מוגבלות ביותר. היהודי הראשון לבוא לעיר היה ר' שמואל אופנהיימר. הוא היה ספקם של צבאות אוסטריה וצייד את חילות המלך במלחמותיהם נגד צרפת והתורכים. ר' שמשון ורטהיינר, קרוב משפחה של אופנהיימר, הובא על ידי זה האחרון לווינה כדי לעזור לו בניהול עסקיו. לימים נעשה ר' שמשון יועצם הכספי וסוכנם של מלכים ורוזנים. לאחר מותו של אופנהיימר נתמנה לסוכן ראשי בחצר של ווינה. איש כספים, מדינאי, רב, נדבן ומנהיג עדה, היה ורטהיימר היהודי רב-ההשפעה ביותר בזמנו. הוא בא לעזרת קהילות רבות. ר' שמואל אופנהיימר ור' שמשון ורטהיימר תמכו ביד נדיבה בלומדים ומחברים.
ר' יצחק (איצק) אופנהיים או אופנהיימר היה בנה, מבעלה הראשון של אשתו הראשונה של ורטהיימר. ר' שמשון אימץ אותו לבן ובזכותו של אביו-חורגו ניתנה לו רשות ישיבה בווינה. ר' יצחק שהיה קרובו של ר' שמואל אופנהיימר, בנו-חורגו של ר' שמשון ורטהיימר, וחתנו של הנגיד ר' אלעזר ב"ר צבי מפיזונג, התעסק אף הוא בעניני כספים. הוא נפטר בשנת ת"ק. בני דורו שיבחו אותו על נדיבותו. על מצבתו חרות: "… רחים ודחיל ומוקיר רבנן…עבד מאהבה שאינה תלויה בדבר…נגד הקמים יריע אף יצריח ויתגבר, כף פשוטה ופתוחה לכל אורח עובר…"
ר' נתן בן ר' יצחק אופנהיים. אשר ההגדה הזאת נכתבה למענו, נשא לאשה נכדה של ר' שמואל אופנהיימר.[3]
ההגדה היתה, כנראה, במשך כמה דורות, שמורה אצל משפחת אופנהיים. היום היא ברשות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים.
בית היתומים דיסקין מתכבר להגיש לידידיו ולתומכיו פקסמילה של הגדה היסטורית זו כשי לחג הפסח. אסירי תודה אנו לרב מוניש ויינטרויב, מנהל בית היתומים דיסקין, על מאמציו הרבים להביא הגדה זו לדפוס.
טובי' פרשל, מתוך המבוא של ההגדה שנדפס על ידי הוצאת בית היתומים דיסקין אדר תשמ"ח
[1] יהודים כתבו את שם המקום: פאלין (כך גם בהגדה שלנו) פאלנע, פאלנוי, עיין ספר הפרענומעראנטן לברל כהן, ניו-יורק, 1974ת עמ' 223.
[2] Ernest M. Namenyi, “The Illumination of Hebrew Manuscripts after the Invention of Printing” in Jewish Art (edited by Cecil Roth) 1961, pp. 443, 449.
Arthur Z. Schwarz, Die hebraeishen Handscriften in Oesterreich, 1931, no. 18 .
[3] B. Wachstein, Die Inschriften des alten Judenfriedhofes in Wien, part 2, 1917, pp. 245-250