הגדת המבורג, תקנ"ו

ההגדה, אשר פקסימילה ממנה ניתן בזה, נדפסה בהמבורג בשנת תקנ"ו.

במאה הי"ח, במיוחד, היו קהילות אה"ו (ר"ת: אלטונה, המבורג, ואנדזבק) המאוחדות מפורסמות כמקום תורה בו ישבו רבנים גדולים וחכמים מצויינים.

הרב יחזקאל דוקס שחיבר שני ספרים על רבני קהילות אלה וחכמיהן, כותב בהקדמתו לספרו "חכמי אהו": "בפרט בתחילת המאה הששית … היו ג"ק ערים מלאות חכמים וסופרים. מלבד הרבנים הגאונים אריות התורה, ומלבד הדיינים המצויינים בהלכה, היו כמה בעלי בתים קצינים, לומדים מופלגים שחיברו ספרים בשמעתתא ואגדתא."

בהמבורג ישבו ספרדים ואשכנזים. הקהילה הספרדית נוסדה על ידי אנוסים עשירים מן חצי-האי האיברי שהגיעו לעיר בסוף המאה השש עשרה. הם הסתירו בתחילה את יהדותם ונתקבלו בזרועות פתוחות. אך כאשר נתברר לאנשי העיר שהם מקיימים את מצוות היהדות, דרשו את גירושם. השלטונות שהחשיבו את פעולותיהן הכלכליות של האנוסים והבחינו בטובה שצמחה מהן לעיר, דחו תביעה זו. בשנת 1612 הירשו לאנוסים, תמורת תשלום של מס שנתי, להישאר בעיר בתור זרים נסבלים. באמצע המאה הי"ז ישבו בהמבורג כ-120 משפחות ספרדיות (600 נפש בערך). בשנת 1697 נדרשו לשלם, מלבד המס השנתי, תשלום חד-פעמי גדול. הדבר גרם ליציאת רבים מעשירי הספרדים לאמסטרדם.

יהודים אשכנזיים התישבו, כנראה, לראשונה בהמבורג בעשור השלישי של המאה הי"ז. הם באו מאלטונה השכנה, בה ניתנה ליהודים זכות ישיבה בשנת 1611 על ידי הנסיך של הולשטיין-שואנבורג. יהודי אלטונה ישבו בהמבורג כבני חסות של הנסיך הנ"ל. לאחר שאלטונה סופחה בשנת 1640 לדנמרק, העניקו מלכי דנמרק הסותם ליהודים אלה. בשנת 1627 ביקשו יהודים מאלטונה, שברחו מלפני חייליו של שר הצבא טילי, מקלט בהמבורג. בימי המלחמה בין שוודיה ובין דנמרק (1645-1643) הוכרחו יהודי אלטונה שוב פעם להמלט אל המבורג.

פליטים מחרבו של חמלניצקי עשו בשנת 1648 זמן קצר בהמבורג. בשנה שלאחריה גורשו מהמבורג כל היהודים האשכנזיים, פרט למשפחות מעטות שהיו רשומות בתיקי השלטונות כמשרתים של הספרדים ונחשבו כבני חסותם של אלה. רוב המגורשים עברו לאלטונה משם יכלו, תמורת תשלום מיוחד, לבקר בהמבורג לשם עסקים. בשנת 1656 הגיעה להמבורג קבוצה של יהודים מווילנא, שנסו מלפני הצבא הרוסי. בחורף של השנים 1658-1657 נמלטו יהודי אלטונה שוב להמבורג בעקבותיה של מלחמה חדשה בין דנמרק ובין שוודיה. השלטונות העלימו עין מן הפליטים שנשארו בעיר לאחר שחלפה הסכנה ולא הציקו להם לצאת. בשנת 1710 הורשו יהודים אשכנזיים, באופן רשמי, להתישב בעיר.

בשנת 1671 הכירו האשכנזים שישבו בהמבורג והאשכנזים שהיו דרים בוואנדזבק שהיתה טריטוריה דנית ויהודים הורשו לגור בה מראשית המאה הי"ז – ברבנות של אלטונה ויחד עם יהודי עיר זו הקימו קהילה מאוחדת. הקהילות האלה היו מאוחדות מקודם, אבל התפרדו בשנת 1666. האיחוד החדש התקיים עד שנת 1812. המבורג היתה אז כבושה בידי הצרפתים והיהודים האשכנזיים בעיר היו מוכרחים לפרוש מן הקהילות המאוחדות.

הרב הראשון של הקהילות שהתאחדו מחדש היה הרב הלל ב"ר נפתלי הרץ, מחבר "בית הלל" על ש"ע יורה דעה ואבן העזר. עשר שנים (ת"ל-ת"ם) שימש בקהילות אה"ו. לאחר מכן שימש בקודש בזולקווא, שם נפטר.

הקהילות המאוחדות שיגשגו במאה הי"ח. באלטונה נמצאו לא רק הרבנות הראשית ובית דינה, אלא גם הישיבה. היתה קיימת בעיר גם עדה ספרדית קטנה שהיתה קשורה לקהילת הספרדים בהמבורג.

גאוני עולם הורו והרביצו תורה בג' הקהילות. נזכיר אחדים:

הרב רבי צבי הירש אשכנזי הידוע בשם "חכם צבי" (הוא היה רבן של קהילות המבורג וואנדזבק. ברבנות אלטונה שימש יחד עם הרב ר' משה זיסקינד רוטנבורג. לאחר שפרש מתפקידיו בעקבות סכסוך עם הרב ר' משה זיסקינד רוטנבורג, נתמנה הלה כרבן של קהילות אה"ו); הרב ר' יחזקאל קצנאלנבויגן, בעל שו"ת כנסת יחזקאל, ששירת את הקהילות יותר משלושים וחמש שנה; הרב ר' יונתן אייבשיץ; והרב ר' רפאל ב"ר יקותיאל זיסקינד כהן, בעל שו"ת ושב הכהן ועוד ספרים, ששימש בקהילות המאוחדות עשרים ושלוש שנה.

בזמנים שונים היו קיימים בשלוש הקהילות בתי דפוס עבריים.

ההגדה שלנו נפסה בדפוס השותפים ר' נתן ובנו חורגו ר' חיים מאיי.

אביו של נתן מאיי היה ר' משה מאיי, פרנס הקהילה היהודית של מאץ שיסד בשנת תקכ"ד את בית הדפוס העברי הראשון בעירו.[1] ר' נתן הקים את בית דפוסו בהמבורג בשנת תקמ"ג בשותפות עם יהודי מקומי. כעבור שנים לקח את חורגו ר' חיים לשותף. בית דפוסו של ר' נתן מאיי היה קיים 13 שנה.

בהגדה שלפנינו ניתנים קיצור הלכות פסח והוראות הסדר באשכנזית-יהודית. כן מובאים בה הנוסחים האשכנזיים-יהודיים של השירים "אדיר הוא", "אחד מי יודע" ו"חד גדיא". כל אלה נדפסו באותיות צו"ר (צאינה וראינה).

בהוראות לערוב תבשילין, שבהגדה זו, אנו קוראים: "לוקחים לחם…" ברור שמלים אלה שהועתקו מסידור או מחזור, מתיחסות להכנת ערוב תבשילין לחגים אחרים, אבל לא לפסח, בו משתמשים במצה להכנת הערוב. בהוצאה זו הוסרה המלה "לחם" והוכנסה במקומה המלה מצה.

הגדה זו היא נדירה עד מאד.

בהגדה זו מנוקדת הרי"ש בתואר רבי בקובוץ. זו היא קריאה בלתי-רגילה של המלה. המדקדק ר' שלמה זלמן מק"ק הענא כותב בספרו "שערי תפילה" שכך – בקובוץ – צריכים לקרוא את המלה, אך דעתו לא נתקבלה.

הגדת המבורג, תקנ"ו, היא הגדה נדירה ומענינת נוספת המוצאת בפקסימילה על ידי "בית יתומים דיסקין." מנהל המוסד, הרב מוניש וינטרויב, השקיע מאמצים רבים בהכנת רפרודוקציה זאת המוגשת על ידי "בית יתומים דיסקין", ירושלים, כשי לחג הפסח לידידיו ותומכיו הנאמנים.

[1] ראה דברי ח.ד. פרידברג על הדפוס העברי בהמבורג.