הקהילה היהודית בפרקנפורט על נהר מיין היתה מן העתיקות והחשובות ביותר בגרמניה. קהילה יהודית היתה קיימת שם כבר במאה הי"ב. בשנת 1241 התנפלו תושבי העיר על היהודים. כל אלה שסרבו להתנצר—והם היו רובם הגדול של 200 היהודים שישבו אז בפרנקפורט—נרצחו או מתו מיתת עצמם. כעבור כמה עשרות שנים התקיימה שוב קהילה יהודית בעיר. היא בטלה בשנת 1349, כאשר רוב היהודים נטבחו והשאר ברחו. עברו רק שנים מעטות ושוב התישבו יהודים בפרנקפורט. בשנת 1462 הוקם גיטו בעיר. בשנת 1520 ישבו 250 יהודים בפרנקפורט, בשנת 1580 היה מספרם 1200, ובשנת 1600—2200. בשנת 1614, בימי המרד בשלטונות אשר בראשו עמד וינצנט פטמילך, נשדד הגיטו על ידי האספסוף והיהודים גורשו. לאחר שהמרד התמוטט נתבקשו היהודים לחזור ושיבתם הרשמית התקיימה בפברואר 1616.
בשנת 1711 פרצה שריפה בביתו של רב העדה, הרב נפתלי כ"ץ, והיא שרפה כמעט את כל הגיטו. היהודים היו נאלצים למצוא מחסה, עד שנבנו בתיהם מחדש, אצל שכניהם הנוצרים או במקומות הסמוכים לעיר. כעבור עשר שנים פרצה שוב פעם שריפה. נשרף חלקו הצפוני של הגיטו. הגיטו נשרף שוב פעם בשנת 1796 כתוצאה מהרעשת העיר על ידי הצבא הצרפתי.
יהודי פרנקפורט סבלו המהגבלות רבות ושילמו מסים שונים למלך ולמועצת העיר. מצבם התחיל להשתפר לאחר שפרנקפורט, שמן המאה הי"ג היתה עיר ממלכתית חפשית, נכללה "בברית הריינוס" (1806) ולאחר מכן היתה לבירתה של "הדוכסות הגדולה פרנקפורט" (1810) שהוקמו בחסות נפוליון. בשנת 1811 בוטל הגיטו סופית והיהודים הוכרו כאזרחים בעלי זכויות שוות. אך לאחר שפרנקפורט שבה, אחרי מפלת נפוליון, להיות עיר עצמאית, צומצמו שוב זכויות היהודים. בשנת 1849 הוענק להם שוויון זכויות מלא, אבל הוא בוטל לאחר מכן, ורק בשנת 1864 הוסרו סופית כל ההגבלות שהיו קיימות עדיין כלפי היהודים.
הגיטו של פרנקפורט היה מרכז של תורה. רבנים מפורסמים שימשו בו בקודש ותלמידים רבים נהרו לישיבותיהם. בין רבנים ידועי-שם שהורו בעיר היו: ר' ישעיה הלוי הורוויץ, בעל "שני לוחות הברית", בנו ר' שבתי שפטל הורוויץ, ר' אהרן שמואל קאידנובר בעל "ברכת הזבח" ועוד ספרים, ר' שמואל בן צבי מקראקא, ר' נפתלי כ"ץ, ר' אברהם ברודא, ר' יעקב יהושע פאלק בעל "פני יהושע" ור' פנחס הלוי איש הורוויץ בעל "הפלאה". הרב שמשון ב"ר רפאל הירש היה מנהיגה הרוחני של קהילת "עדת ישורון" משנת 1851 עד מותו בשנת 1888.
מאיר אנשיל רוטשילד וחמשת בניו, מיסדי וראשי החברה הבנקאית שבמשך תקופה ארוכה נחשבה, כעשירה ביותר בעולם, היו ילידי הגיטו הפרנקפורטי.
מאז שיצאו מן הגיטו עד תקופת היטלר, בה נשללו שוב זכויותיהם ולבסוף הושמדה קהילתם, תרמו יהודי פרנקפורט רבות להתקדמותה הכלכלית של העיר ונדבנים יהודים הקימו בה מוסדות צבור שונים.
בשנת 1817 היה מספר יהודי פרנקפורט—3300, בשנת 1871—10,000 ובשנת 1900—22,000. הם היוו אז 7.5% מכלל תושבי העיר.
בשנת 1933, השנה בה עלו הנאצים לשלטו, ישבו בפרנקפורט 26,000 יהודים. עד שנת 1941 היה אפשר להגר. באותה שנה הוחל בגירוש היהודים שנשארו בעיר—מספרם אז 15,000 בערך—למזרח.
אחרי מלחמת העולם השניה נוסדה קהילה חדשה בעיר.
בפרנקפורט היו קיימים בתי דפוס עבריים. הואיל ועד המאה הי"ט לא נתנו השלטונות רשיונות למדפיסים יהודים, היו עד אז בתי הדפוס העבריים בבעלותם של נוצרים.
מהדורות רבות של ההגדה של פסח נדפסו בעיר. הראשונה היתה ההגדה עם הפירוש "מטה אהרן" שהופיע בשנת תל"ח. הפירוש נתחבר על ידי הרב אהרן תאומים, שהיה דרשן בפראג, לאחר מכן בוורמייזה ובסוף ימיו רבה של קראקא. הוא נרצח בשנת ת"ן.
ההגדה השניה שנדפסה בפרנקפורט היתה גם כן הגדת "מטה אהרן". היא הופיעה בשנת ת"ע (1710), והובאה לדפוס על ידי הרב ר' אריה יהודה לייב תאומים (שנאפיר). הוא היה בנו של ר' אהרן תאומים ושימש כדיין בפרנקפורט.
בשנת תנ"ה הופיעה באמסטרדם מהדורה חדשה של הגדה מצויירת אשר תמונותיה נדפסו מלוחות של נחושת. מהדורה זו נתפרסמה מאד בעולם היהודי ומדפיסים וסופרים-אמנים רבים העתיקו וחיקו אותה.
מהדורת שנת ת"ע של הגדת "מטה אהרן" היא כמעט חיקוי מושלם של הגדת אמסטרדם תנ"ה. מוצא אתה כאן את סימני הסדר והוראותיו בלשון הקודש, באשכנזית-יהודית ובספרדית-יהודית, נוסח ברכת המזון לפי מנהגי האשכנזים והספרדים, הנוסחים האשכנזים-יהודים של השירים "אדיר הוא", "אחד מי יודע" ו"חד גדיא", ו"פירוש על פי הסוד" הקצר—המצויים כולם בהגדת אמסטרדם. יש תמונות הגדת אמסטרדם, מלוחות של נחושת.
חלקי ההגדה השונים נדפסו באותן אותיות בהן נדפסו בהגדת אמסטרדם. גם מקומם ומקום התמונות בעמודים הם כמו בהגדה הנ"ל. שונים הם רק הציורים אשר בשערי ההגדות. בהגדת ת"ע גם לא נמצאת ציור המפה של ארץ ישראל המצויה בהגדת אמסטרדם.
עיקר ההבדל בין שתי ההגדות הוא בפירוש המלווה את הטקסט. בהגדת אמסטרדם תנ"ה נדפס פירושו של דון יצחק אברבנאל. בהגדת פרנקפורט ת"ע נדפס במקומו הפירוש "מטה אהרן". לא צויין בהגדה באיזה בית דפוס היא נדפסה. יש להניח שהיא נדפסה אצל יהאן קעלנר, מדפיס נוצרי שהיה באותן השנים פעיל בפרנקפורט. באותה עת שנדפסה ההגדה, נדפס אצל קעלנר גם הספר "בגדי אהרן", דרושים לר' אהרן תאומים, שאף הוא הובא לדפוס על ידי בנו ר' אריה יהודה לייב תאומים.
מהדורת פקסמילה זו של הגדת "מטה אהרן", פרנקפורט ת"ע, מופיעה מטעם בית היתומים דיסקין בירושלים* ומוגשת כשי לחג הפסח לידידי ותומכי המוסד. אסירי תודה אנו לרב מוניש וינטרויב, מנהל בית היתומים, על מאמציו הרבים בהוצאת הגדה זו.
טובי' פרשל, תשמ"ב
מתוך המבוא של ההגדה שנדפס על ידי הוצאת בית היתומים דיסקין
* במהדרות פקסמילה זו נדפס רק חלק מפירושו הגדול של המחבר.