ההגדה המתפרסמת כאן בפקסימילה נכתבה וצוירה על ידי ר' משה ב"ר נתן הכהן, תלמיד רבי משה סופר זצ"ל, רבה הנודע של פרסבורג, הידוע גם בכנוי "חתם סופר." הכותב הקדיש אותה לרבו הנערץ, והלה נתנה במתנה לרעיתו שרל, כמן שנאמר בשער ההגדה.
כתיבת ההגדה נשלמה בי"ד מנחם אב תקע"ו.
ה"חתם סופר" נשא לאשה את שרל בשנת תקע"ג, לאחר שנתאלמן מאשתו הראשונה. היא היתה בתו של רבי עקיבא איגר, אז רב במארקיש-פרידלנד ולאחר מכן רבה של פוזנא. החתונה התקיימה באייזנשטאט, בורגנלנד, עיר הולדתו של רבי עקיבא איגר זצ"ל, שם גרו קרובים של הכלה. לבני הזוג נולדו בנים ובנות, אשר מהם נתפרסמו כגדולי ומנהיגי ישראל. הרבנית שרל נפטרה בשנת תקצ"ב. בעלה קשר עליה מספד, ובהספדו דרש את הפרק "אשת חיל" על הנפטרת, אף קרא את צואתה המלאה מוסר ויראת ה'.
ה"חתם סופר" (ר"ת "חידושי תורת משה סופר") נולד בפרנקפורט דמיין בשנת תקכ"ג. בעיר הולדתו למד אצל רבי נתן אדלר זצ"ל ורבי פנחס הורוויץ (ה"הפלאה") זצ"ל. הוא היה גם תלמיד של רבי טבל שייאר ובנו רבי מיכל זצ"ל במגנצא.
אחרי ששימש בקודש בדרזניץ, מורביה, ובמטרסדורף, בורגנלנד, נבחר בשנת תקס"ז לרבה של פרסבורג, שם שרת עד מותו בשנת ת"ר.
שמו הלך לפניו כגאון וצדיק. היה פוסק הדור ועמד בראש הלוחמים נגד הרפורמים. רבה היתה השפעתו בעולם היהודי. רבים, רבים מאד מתלמידיו, יוצאי ישיבתו הגדולה, שימשו בקודש. עזה היתה אהבתו לארץ ישראל וגדולה התמיכה בה תמך ביושבים בה.
במשך מאה שנה לאחר מותו—עד חורבן הקהילה בתקופת הנאצים—ישבו על כסאו בפרסבורג כרב וראש ישיבה, זה אחר זה, בנו הגדול, נכדו ובנו של נכדו.
ה"חתם סופר" חיבר שו"ת, חידושים על הש"ס, דרשות, שירי קודש, ועוד.
הוא היה נוהג להאריך בסדר של פסח, לרוב עד אחת או שתים אחר חצות הלילה, כשהוא מתרגם ומפרש כל מלה בשביל הילדים.
רעיתו שרל השתמשה בודאי בהגדה הכתובה ביד שבעלה נתן לה במתנה. בהגדה תרגום אשכנזי, כנראה מעשה הכותב, ולא העתקה מהגדה אחרת. בשולי התרגום, הכתוב באותיות צו"ר, הערות מאלפות. בהגדה גם כמה ציורים.
בעמוד אחרי השער כתב הכותב במעגלים כי ההגדה שייכת לרבנית שרל, רעית רבי משה סופר, והוסיף לכך דברי שבח לשניהם.
בהגדה זו—שפקסימילה ממנה נדפס בפעם הראשונה בשנת תרפ"ד בגרמניה—השתמשו בפרסבורג וכנראה גם נכתבה שם—מכאן השם: הגדת פרסבורג, תקע"ו.
הגדה זו הוצאה כעת מחדש על ידי בית היתומים דיסקין כשי לחג הפסח לידידיו ותומכיו הרבים. תודתנו נתונה לרב מוניש ויינטרויב, מנהל המוסד, שהשקיע מאמצים רבים בהדפסתה.
ט. פרשל מתוך המבוא של ההגדה שנדפס על ידי הוצאת בית היתומים דיסקין