הנוהג להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת לא נזכר בתלמוד. מדובר עליו בכתביהם של כמה וכמה ראשונים החל מדורו של הרמב"ם (אך אין זכר לו בספרי הנשר הגדול). מדברי הראשונים אין לדעת מתי נתחדש נוהג זה.
באחרונה הופיע בדפוס קובץ חדש מתשובת הגאונים (יצא בשתי מהדורות: "תשובות הגאונים" מאת ר' אלעזר הורוביץ ו"תשובות הגאונים החדשות" מאת ר' שמחה עמנואל. שתי המהדורות נדפסו בשנת תשנ"ה), ובו תשובה ממנה למדים כי כבר בימי הגאונים הדליקו נרות חנוכה בבית הכנסת.
"אנו מנהגנו בבית להדליק כמנין אנשים שיש בבית, כדתנו רבנן המהדרין נר לכל אחד ואחד", כותב הגאון. "ובבתי כנסיות עושין כבית הלל, לילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך, ואין עושין כלום מהן מימין. וכך יפה לעשות".
הראשונים מוסרים לנו מנהגים שונים ביחס למקום בבית הכנסת בו היו מדליקים את נרות חנוכה. הרי מדבריהם:
כותב ר' אהרן מלוניל ב"אורחות חיים": "ונהגו להדליק נר חנוכה בבית הכנסת… ויש מקומות שאי חוששין להדליק בבית הכנסת סמוך לפתח אלא לפני ההיכל, ויש מקומות שמניחין אותן באמצע הכנסת, ויש מניחין על הפתח, ויש מניחין אותו בדרום וסימן שולחן בצפון ומנורה בדרום".
בספר "צרור החיים" לרבי חיים בן ר' שמואל (מהדורת שמואל חגי ירושלמי) מפורט המקום לפני ההיכל בו היו מדליקין: "ובבתי הכנסת מניחים אותה לפני ההיכל לצד ימין".
ב"ספר המנהגים דבי מהר"ם בר ברוך מרוטנבורג" (מהדורת ישראל שנהב אלפנביין) הננו קוראים: "ונהגו להדליק נרות של חנוכה בבית הכנסת… ומניחים אותם מימין החזן".
היו חילוקי דעות גם בין אלה שנהגו להניח את הנרות בפתח בית הכנסת. היו שהניחו אותם בצד שמאל, כמו שעשו בבית ("הלכתא משמאל; כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין"). והיו שהניחו אותם בצד ימין, כי בית כנסת פטור ממזוזה (ראה "אורחות חיים" הנ"ל).
מתשובת הגאון הנ"ל הננו למדים כי את המקום בבית הכנסת בו היו מדליקים. דברי הגאון: "ואין עושין כלום מהן מימין", מוכיחים כי היו מדליקים הנרות בפתח בית הכנסת מצד שמאל1.
והנה מדברי הגאון אנו למדים כי בבבל היו מדליקים נרות חנוכה בבית כנוהג המהדרין, ז.א., נר לכל אחד ואחד מבני הבית, ובבתי כנסיות היו עושים כמו המהדרין מן המהדרין, ז.א., לילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך. ויש לשאול: האם לא היו בכלל אנשים שנהגו בבית כמו המהדרין מן המהדרין. הרי מה שנאמר בתלמוד על המהדרין מן המהדרין, על ההדלקה בבית נאמר:
אם נניח שבבבל פירשו את הנוהג של המהדרין מן המהדרין כפי שהבינו אותו הרמב"ם ורבי יהונתן הכהן מלוניל, כי המהדרין מן המהדרין עושים הידור-יתר על המהדרים, ז.א. כל אחד מבני הבית מוסיף והולך כל יום נר אחד – מתיישבת שאלתנו בנקל. היו ודאי אנשים שרצו להיות מהדרין מן המהדרין, אך רובם-ככולם לא יכלו להרשות לעצמם את ההוצאה הגדולה, הרי היו צריכים להוציא פי כמה, לא רק מאלה שנהגו כפי הדין ("מצות חנוכה נר איש וביתו") אלא גם מאלה שנהגו כמהדרין.
על כן מסתבר לומר: כשהם שבספרד – לפי שיטת הרמב"ם – בשל איזו סיבה (ראה ריטב"א שבת כא, ב: ולחם משנה, ריש פרק ד' הלכות חנוכה) התפתח מנהג שרק אחד בבית מדליק נר אחד בלילה הראשון ומכאן ואילך היה מוסיף והולך, כך בבבל, מטעם הנימוק הכלכלי הנ"ל, היו "מעבירים" הדלקת מהדרין מן המהדרין לבית הכנסת (שם לא היתה "בעיה" של בני בית רבים ורק אחד הדליק).
טעמים שונים נתנו הראשונים להדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת: להוציא ידי חובה אורחים, את מי שאינו בקי או את מי שאין לו שמן, או לתת פרסום יתר לנס במקדש מעט שבו מתכנסים רבים. לפי דרכנו נאמר: אם בבבל "תיקנו את נוהג המהדרין מן המהדרין לבית הכנסת ודאי עשו זאת לא למען להוציא ידי חובה אנשים מסויימים, אלא למטרה כללית יותר, לתת פומבי לנס במקום בו מצויים רבים.
* * *
הבאנו למעלה תשובת הגאון, אך לא הבאנו דברי השואל, השואל מתאר לגאון את הדלקת נרות חנוכה המתקיימת בבית הכנסת במקומו. היתה זו הדלקה משונה אשר, לכאורה, אין לה מובן כלל. הגאון בתשובתו אינו מתייחס כלל לאופן הדלקה זו, אלא מוסר כיצד נוהגים אצלו. דומני שביסוד ההדלקה המשונה שבבית הכנסת של השואל הוא הרצון לקיים הן דברי בית הלל והן דברי בית שמאי אל אופן הדלקת הנרות – אך על כך בהזדמנות אחרת
———————-.
הדברים סותרים לכאורה המובא ב"ספר מנהיג"…כדי שתהא מזוזה מימין ונר משמאל…ונכנס בין שתי מצוות. למדנו מזה שאם אין מזוזה מימין ראוי להניח נר חנוכה מימין. וכו כתב גאון ז"ל "אך כבר העיר דר. יצחק רפאל במהדורתו של "ספר המנהיג" (עמ תקל-תקלא) על דברי פרופסר אפטוביצר בראב"ה, סימן תתמג עמ 575, הערה 5, כי המלים "וכן כתב גאון ז"ל" אינו מתיחסת לסוף המשפט אלא אל הלשון "ונכנס בין שתי מצוות."
מתוך "הצופה" כ"ה כסלו תשנ"ז