ידועה התקפתו של הרב ר' יחזקאל לנדא, בעל ה"נודע ביהודה", על החסידים בענין אמירת "לשם יחוד" לפני קיומן של מצוות. ברם לא ידוע כל כך, שגם בספרו "ציון לנפש חיה" על מסכת ברכות, גינה ר' יחזקאל לנדא בחריפות את החסידים על שום שמחקו מן המהדורות המאוחרות את הדברים הנ"ל, שבאו במהדורה הראשונה של הצל"ח (פראג תקנ"א).
והרי מדבריו שאמר בחידושיו לדף כ"ח, ע"ב, בתוך הפיסקה המתחילה: "עוד נלע"ד":
"ולדעתי נרמז במשנה (הכוונה למשנה בחגיגה פרק ב': המסתכל בארבעה דברים וכו') זו כת הפילוסופים וגם כת חסידי זמנינו, שאומרים על עצמם שהמה בעלי קבלה. והנה המקובלים המה מסתכלים מה למעלה ומה למטה, כי הם מתפארים בעצמם, שע"י מעשיהם למטה המה יודעים מה נעשה בשמים ממעל. ועוד משתגעים יותר מזה, שהמה מסתכלים ממש בתפילתם מה למעלה, ואף כי הם מסתכלים למטה, וכיוצא בזה דוברים עתק בגאוותם מרבים דברי גוזמא והבאי להגדיל עצמם בעיני ההמון, וסימן דלא ידע כלום שבוחי".
כל הקטע הזה חסר במהדורת הצל"ח על ברכות שנדפסה בסדילקוב (תקצ"ב)*), ובדפוסים שלאחריה.
בסוף אותה הפיסקה כותב ר' יחזקאל לנדא:
"ולהרחיקם (בניכם) מן כת המקובלים, שלא יכוונו בתפילתם רק פירוש המלות, הזהירם ואמר, וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים, לומר להם שלא יכוונו לשום מידה וספירה… ולא תדאגו שתקבלו חלילה איזה עונש על שאין אתם מתפללים עפ"י סודות כמו שמדמים חסידי הזמן. לא כן הוא, ואין כאן עונש ואדרבה תקבלו שכר על הפרישה, כי בשביל כך תזכו לחיי עוה"ב".
כך היא הלשון במהדורה הראשונה. אך במהדורת סדילקוב ובדפוסים שלאחריה, הושמטו המילים: "ולהרחיקם מן כת המקובלים שלא יכוונו בתפילתם רק פירוש המלות, הזהירם ו"כמו שמדמים חסידי הזמן".
ב
בבוקרתו על ספרו של ח. ד. פרידברג "תולדות הדפוס העברי בפולין" הצביע יצחק ריבקינד על כתבה מז'ולקוב שהופיעה ב"אוריינט" משנת 1843, בה מאשים הכותב את המדפיסים החסידים ששלחו יד בספרים והשמיטו וסירסו דברים שלא היו לפי רוחם (ראה מאמרו של י. ריבקינד "קרית ספר" כרך י"א, עמוד 100).
נגד האשמה זו יצא חיים ליברמן במאמרו "לעגענדע און אמת וועגן די חסידישע דרוקערייען" (ייוו"א-בלעטער כרך 34). לפי דעתו לא היתה "צנזורה חסידית" בנמצא.
מן השינויים בצל"ח שהבאנו למעלה נראה, שמר ליברמאן לא דק פורתא, ובאמת שלחו מדפיסים חסידים יד בספרים.
כדאי להזכיר כאן, כי ב"צל"ח" ברכות חלו גם הידים של הצנזורה הרוסית, ושל הצנזור שלה יעקב טוגנהולד.
כך הושמטו בדפוס יזפוף (תרט"ז), בפיסקה שהזכרנו למעלה, קטעים שלמים המדברים בגנות הפילוסופיה, ובכמה מקומות סולפו הדברים. מלבד זה הושמטה בחידושי הצל"ח לאותו עמוד, פיסקה שלימה, המבקרת לימוד התורה על-פי הביאור של משה מנדלסון.
נוסף להשמטות שהזכרנו, הושמטו פיסקות שלמות בעמודים אחרים, שכנראה לא ישרו בעיני הצנזורה (קטעים בחידושים לדפים ו' א; ז' ב; י"ב א;יז א: כ"א ב; כ"ו א).
בדפוס מאוחר יותר (למברג תרנ"ט) הוחזרו רוב השמטותיה של הצנזורה הרוסית בעמוד מיוחד בסוף הספר, מלבד קטע אחד מן החידושים לעמוד ו', א', והדברים המדברים בגנות הפילוסופיה והתרגום האשכנזי של התורה אשר בחידושים לעמוד כ"ח, ב'.
מתוך "הדואר" ט"ז תמוז תשכ"א
*) דפוס זולקוב (תקפ"ד), שהוא הדפוס השני, לא היה לנגד עיני.