על אמרה זו כתבו באחרונה שני חוקרי-פתגמים מובהקים: בן-ציון פישלר במאמר שתרם ל"קובץ הציונות הדתית, מוקדש לזכרו של הרב ד"ר יוסף בורג" (בעריכת שמחה רז, ירושלים תשס"א) ור' שמואל אשכנזי בכרך הראשון של כתביו המכונסים, "אלפא ביתא קדמיתא דשמואל זעירא" (ירושלים תשס"א).
בן-ציון פישלר מודה בסוף מאמרו, כמו בכמה מאמרים אחרים משלו, לר' שמואל אשכנזי – "תודה תודתיים לר' שמואל אשכנזי (הרא"ש) – שלי, ועתה שלכם הקוראים, שלו הוא".
ממחקרי שניהם אנו למדים כי האמרה "ההכרח לא ישובח ולא יגונה" מצויה שלש פעמים בחידושי אגדות של המהרש"א (בבא בתרא טז, א; חולין ז, א; נדה טז, ב).
לפניו מובאת האמרה בספר "פורת יוסף", פירוש לקהלת לרבי יוסף טאיטצאק (ויניציאה, של"ו); בספר "אגדת שמואל", פירוש למגילה רות לרבי שמואל די אוזידה (קודו גישמי הסמוכה לקושטא, שנ"ז), ובספר "נשמת אדם" לרבי שמואל אהרן מקרמניץ (הנאו, שע"א או שע"ז).
הספר הראשון בו מופיעה האמרה הוא, כנראה, "ספר העקרים" לרבי יוסף אלבו, בן המאה הט"ו (ראה שם מאמר ג, פרק לו; מאמר ד, פרק ה).
יש שהביאו אמרה זו בנוסח הפוך: "המוכרח לא יגונה ולא ישובח" ("מאמץ כח" לרבי משה אלמושנינו, ויניציאה, שמ"ח) או בצורה מקוצרת "ההכרח לא ישובח" (ספר "נשמת אדם" הנ"ל) או "ההכרח (אשר) לא יגונה" (הקדמת רבי יום טוב ליפמאן העליר לפירושו למשנה "תוספת יום טוב", פראג שע"ה-שע"ז).
הבאנו מכל נוסח רק את הקדומים ביותר, בשני המחקרים הנ"ל מצוטטים גם הרבה מקורות מאוחרים. בן-ציון פישלר אף מביא דברים מן הספרות העברית החדשה ומ"דברי הכנסת".
מבקש אני להזכיר כאן שלושה מקורות, די קדומים, שלא הובאו על ידי ר' שמואל אשכני וב.צ. פישלר.
בשנת ש"ן נדפס בקראקא הספר "שארית יוסף" לרבי יוסף כ"ץ, בהקדמתו מביא המחבר את האמרה "לא ישובה ולא יגונה" . היא מובאת גם בהקדמתו של רבי אברהם בנו של רבי משה מת, לספרו של אביו "הואיל משה", אשר הוא הביאו לדפוס (פראג שע"ב).
הצורה המקוצרת "ההכרח לא יגונה" נמצאת כבר בדברי המגיה, של "ספר האגודה" שנדפס בקראקא בשנת של"א!
מתוך "הצופה" כ"ו אלול תשס"א