ליום מותו של הרב הראשי י. צ. הרץ זצ"ל
סתיו 1945. גם אלה שהוכו נסנוורים והיו תולים תקוות נפרזות בהבטחות מפלגת העבודה התחילו להתאכזב. במולדת התאחדו, אם גם לזמן קצר, שלושה ארגוני המחתרת לפעולה משותפת נגד הכובש הזר. עשרות בחורים יצאו לילה לילה להתקיף את מבצרי האויב ולחבל במתקניו. בכל רחבי אירופה אורגנו משלוחי נשק וה"בריחה" . יהדות בריטניה שקטה על שמריה. במועדונים בלונדון התאספו כמה חברי בית"ר. מצפונם ולבם לא היו שקטים, לשבת בחיבוק ידים, במרכז "הממלכה המאוחדת" – עת להבות המרד עלו בציון?
אמנם רבות עשתה הצה"ר בבריטניה בימים ההם. מדי שבוע בשבוע התקיף ה"ג'ואיש סטנדרד" קשות את הממשלה והסביר ופאר את מלחמת הארגון הצבאי הלאומי. לא פעם דרשו בוסטמיניסטר את הפסקת העתון ומאסר עורכו מר אברהם אברהמס גדול העתונאים היהודים באנגליה. מר אברהמס הינו מלבד עתונאי ומדינאי מראשי הצה"ר גם משורר, שבשנות הדלושים קיבל את פרס זנגוויל לספרות ומאמריו הפוליטיים נקראו בחוגים רחבים של יהודים ולא-יהודים והשאירו רושם רב. כדאי אולי היום, כשפיוס גרמניה הועלה על הפרק להזכיר, כי בעת בואו של רודולף הס בשליחות היטלר ימ"ש לאנגליה דרש ה"ג'ואיש סטנדרד" את החלפת האסיר בהרשל גרינשפאן, שנפל לידי הנאצים עת כבשו את פריס. היה ברור שהמשאלה לא תנתן אבל היתה בדרישה כעין הפגנה ומחאה כלפי מעצמות הברית שלא נקפו אצבע כדי להציל את יהדות אירופה מצפרני הנאצים: "היה היו בישראל נוקמי דם ועוד יקומו ועם ישראל לא שכח ולא ישכח אותם". אבל אנשי בית"ר לא רצו להסתפק בפעולה ההסברתית – הגיע הזמן להתחיל בפעולות נרחבות, לבוא לעזרת אחים במולדת.
הפגנה אדירה של יהודי לונדון שתקיף אלפים משתתפים לטובת הארגון הצבאי הלאומי, שהרים את דגל המרד. ידעו בעולם שיהדות הגולה, ויהודי בריטניה השבויים בתוכה, לבה עם חייליה בציון והיא תחוש לעזרת הלוחמים במולדת.
שמריהו לוין היה אומר: יהודי כי יתבולל בראש וראשונה יתבולל ראשו, אחריו לבו ולבסוף קיבתו. גם היהודי המתנכר לא כל לו מלהגמל מה"גפילטה פיש". ההתבוללות באנגליה איננה בשלביה הראשונים. עוד מלפני מאה שנה התלונן הרב שלמה צבי הירשל רבה הראשי הראשון של לונדון על שיהודי אנגליה התרגלו לאכילת "קריסטמספודינג" בחג המולד שלהם. מימי קרומבל, שאז ניתנה להם רשות הכניסה לאנגליה לא סבלו יהודי ארץ האיים מרדיפות והפליה. צריכים רק להזכיר שמות כקורדוזו הכלכלן. מדינאים כלורד רדינג, פיליפ ששון והור בלישה, ישראל זנגויל הסופר, בתי המסחר של משפחת לויס ומקס-ספנסר ואלוף האגרופנים ממנדוצה, כדי לקבל מושג על מדת השתרשותם של יהודי אנגלי במדינה, המהווים רק אחוז אחד מתושביה. גם גלי ההגירה ממזרח אירופה שבהתחלת המאה ופליטי גרמניה ואוסטריה שבשנות השלושים נקלטו מהר בחיי המדינה ולוקחים חלק פעיל בכל ענפי הכלכלה והתעשיה, בשדה המדע והאמנות. כמארחיהם נעשו יהודי אנגליה קרי המזג. אינם נוטים לקיצוניות אינם נוחים להתלהבות ולהתרגשות, והנם אוהבי מנוחה ופשרה.
אכן, ידענו שיקשה עלינו במאד להוציא את אחינו ביום סתיו אפור, ביום ראשון לשבוע מ"מעונם-מבצרם", מעל יד האח הבוערת "והקפ אוף טי" שלהם להפגנה ברחובות למען עמם ומולדתם. ושבעתים יקשה הדבר אם המדובר בהפגנה, הנערכת על ידי ה"קיצוניים" אוהדי האצ"ל. שהעתונות הכריזה על אנשיו כגנגסטרים, טרוריסטים ומטורפים. הקשיים הכספיים – אין מן הצורך להזכיר. דבר מובן מאליו הוא שלא היתה לנו פרוטה ולא שוה פרוטה. כדאי להזכיר, שאחד המקורות הכספיים של ה"ג'ואיש סטנדרד" היה משרד האספקה הבריטי, שפירסם בעתון הצה"ר, כמו בכל יתר העתונים הבריטיים את הודעותיו ומודעותיו. רק אחרי שקמה בבית הנבחרים סערה בשל המועדות הממשלתיות, בעתון ציוני אנטי-בריטי, הפסיק משרד האספקה את פרסומיו ב"ג'ואיש סטנדרד".
ישבנו וטכסנו עצה איך להוציא לפועל מחשבותינו. ידענו שרק מעשה סנסציוני כביר יעורר את אחינו מתרדמתם, ויוציא אותם לרחובות, שמעון, בחור פקח וממולח הפליט מפיו, קצת בצחוק קצת ברצינות, את הרעיון הגואל, הוא נתקבל על לב כולנו.
(סוף יבוא)
טוביה פרשל מתוך "חירות" 01 פברואר 1952