יום אחד בינואר 1946 הוברחו שני אנשים לשטח הנמל של חיפה. הם עלו על מיכליט נפט איטלקית שעגנה בנמל והוחבואו באחד ממחסניה. למלחי האניה סופר כי השניים הם קצין איטלקי שברח ממחנה שבויים ויהודי שעזר לו בבריחה. למעשה היו השניים חברי הארגון הצבאי לאומי. האחד, אלי תבין היה מארגן ומנהל שירותי המודיעין של אצ"ל. בשנת 1939 נעצר על ידי הבריטים והוא ישב למעלה משנה בבית הסוהר בירושלים ובמחנות המעצר של סרפנד ומזרע. בשנת 1945 כאשר הסוכנות היהודית נקטה בצעדים נגד ה"פורשים" נחטף תבין על ידי ההגנה והוחזק כחצי שנה במתבן של עין חרוד. מלווהו של תבין היה חנניה דיטל איש אצ"ל, בוגר אוניברסיטה איטלקית ולשעבר קציו בצבא האיטלקי. השניים נשלחו על ידי מיפקדת האצ"ל לחוץ לארץ כדי לגיס ולאמן חיילים מקרב שארית הפליטה ולהעלותם לארץ, לחבל במתקניים בריטיים ברחבי התבל, להסיג סיוע כספי, צבאי ומדיני בשביל האצ"ל בארץ ולתאם פעולות תומכי האצ"ל בגולה.
לאחר ארבעה ימים של נסיעה נעצרה האניה מחוץ למים הטריטוריאליים של איטליה בקרבת סיציליה. השנים הורדו בחשאי לסירת מבריחים מקצועיים שהביאתם לחןף. כעבור יומיים הגיעו תיבין ודייטל לרומא.
במשך כמה חודשים הצליחו שליחי האצ"ל להקים תאים של הארגון בכמה מדינות באירופה. הם נעזרו בכך בעיקר על ידי אנשים מבין שארית הפליטה שהיו חברים באצ"ל באירופה לפני מלחמת העולם השניה ועל ידי חברי אצ"ל מן הארץ ששירתו בצבא הבריטי. רב המגויסים החדשים באצ"ל היו חברי ביתר, ארגון הנוער הרביזיוניסטי שלפני המלחמה היה אחד הגדולים בעולם היהודי ואחרי השואה קם מחדש ברחבי אירופה. בסוף אוקטובר 1946 ביצע אצ"ל הגולה את פעולתו הצבאית הראשונה: פיצוץ השגרירית הבריטית ברומא.
אצ"ל הגולה היה קיים שלוש שנים והוא היה פעיל במדינות רבות ושטחים שונים. פעילתו הגיעה לשיא בחדשים הראשונים של 1948, כאשר הישוב בארץ התכונן לקראת יציאת הבריטים ופלישת צבאות מדינות ערב. במחצית ינואר פנתה מפקדת האצ"ל בארץ בדרישה הדחופה לאצ"ל בגולה לערוך גיוס טוטאלי של חבריו, להכין דיוזיה שתגיע על ציודה לחופי הארץ עם סיום המנדט הבריטי. בכל רחבי אירופה, וגם מחוצה לה, פותחה פעולה עניפה של גיוס ואימון מתנדבים, איסוף כספים ורכש ציוד צבאי. באותו זמן נרכשה האניה, שקראו עליה את השם "אלטלנה" על שם כנויו הספרותי של זאב ז'בוטינסקי ז"ל אבי המרד העברי. מרכשו גם מטוסים, כן נקנו אמבולנסים ובפאריס הוקם במק של דם. נוהל משא-ומתן עם ממשלת צרפת וזו הסכימה לתת סיוע של ממש לאצ"ל: להעמיד לרשותו כמויות של נשק ולהרשות את המעבר דרך ארצה לחיילי האצ"ל שעמדו להפליג מחופיה. אצ"ל לא הספיק לשלוח לארץ את אניית המתנדבים שלו לפני סיום המנדט הבריטי. רק ב10 ביוני הפליגה אלטלינה ממארסיי כשעל סיפונה יותר מתשע מאות חיילי אצ"ל וכמות רבה של ציוד צבאי, כולל נשק שנמסר לארגון על ידי השלטונות הצרפתיים. גורל ה"אלטלנה" הוא ידוע.
2.
מונח לפנינו הספר "החזית השניה — האגון הצבאי הלאומי בארצות אירפה ב1946-1948" הכתוב בידי אלי תבין, מי שהניח את היסוד לפעוךות אצ"ל בגולה בשנים שלאחרי המלחמה ובמשך כל שנות קיומו היה אחד ממפקדיו הראשיים. פעולות בודדות של אצ"ל הגולה תוארו בספרים שונים ובכתבות בעתונים. בספר שלפנינו ניתן, זו הפעם הראשונה, הספור המלא, מפורט, מתועד, מבוססס על עדויותיהם של מאות אנשים ועל חומר ארכיוני רב. הדברים מסופרים כהוויותם בלי כחל ושרק.
מתוארים המצעים הצבאיים של אצ"ל הגולה שהוכתרו בהצלחה, ובאותו הרחבה נמסר על אלה שלא הצליחו או לא יצאו כלל לפועל. מיבצע שתוכנו היטב ולא יצא לפועל היה הניסיון להתנקש בחיין של גנרל ברקר מי שהיה מפקד הכוחות הבריטים בארץ. ערב צאתו את הארץ אשר הגנרל את פסקי דין המוות על חיילי האצ"ל שנשפטו על ידי בתי דין צבאיים. כסבור היה הגנרל שבחוץ לארץ לא תשיג אותו היד הנוקמת של האצ"ל. הבריטים שמרו בסוד את מקום המצאו של בארקר, אך לפי כל הסימנים היה נמצא באנגליה. במטוס שנרכש במיוחד לשם כך הובא יאול איילברג, חייל אצ"ל, בעל מעשים, מנוסה בפעולות, מפאריס ללונדון כדי לתכנן ולבצע את ההתנקשות. אנשי אצ"ל בלונדון, ביניהם היה עזר וייצמן, הצליחו לאתר מקום שירותו ומגוריו של בארקר והוחל בעיקוב אחריו. והנה בעצם ההכנות להתנקשות נעצר איילברג על ידי המשטרה הבריטית. הוא טען בפניהם, כי הוא פליט בגרמניה והא בא לאנגליה לחפש עבודה. הוא הוחזק במאסר יותר מחצי שנה ולאחר מכן נשלח לגרמניה. לא ידוע מה גרם במישרין למעצרו של איילנברג, אך נראה כי למשטרה הבריטית לא נודעו עד הסוף זהותו האמיתית ומטרת בואו לאנגליה.*
תבין מספר כי הידיעה על מעצרו של איילנברג היתה מהולמה כבדה למטה אצ"ל הגולה בפאריס. תגובתו הראשונה של אליהו לנקין אשר בראשית 1947 הגיה לפאריס, אחרי שהצליח לברוח ממחנה מעצר בריטי באפריקה, והועמד בראש מטה אצ"ל הגולה, היתה ההצעה שהוא עמו יצא ללונדון לבצע את ההתנקשות בבארקר. הוא התקשר עם רוברט בריסקו לוחם החופש היהודי מאירלנד, חבר בית הנבחרים האיר ותומך האצ"ל וביקש ממנו לסדר לו אשרת כניסה לאירלנד, משם אמר להגיע באופן בלתי חוקי לאנגליה. חבריו של לנקין במטה האצ"ל התנגדו להצעה מטעמים בטחוניים ומנעו ממנו להוציאה לפועל.
3.
מסופר על המתיחות בין אצ"ל הגולה ו"ההגנה" ו"הבריחה" ועל יחסיו עם ביתר, המפלגה הריביוניסטית ו"הוועד לשחרור האומה" של ה. קוק, גופים שתמכו באצ"ל, ואשר גם עמהם לא היו היחסים תמיד תקינים.
לומד אתה על המשא ומתן של נציגי אצ"ל עם ממשלות שונות, עם שלטונות רומניה, עם שלטונות צכוסלובקיה שהירשו לאצ"ל להקים בסיס לאמונים בהרי הקארפטים, ועל קשרים הההדוקים של האצ"ל עם ממשלת צרפת. היו מגעים עם גופים פוליטיים שונים. היתה פגישה עם נציגי מחתרת באסקית שפעלה בספרד. הארגון ביקש להשיג נשק באמצעותם אך בפגישה התברר שהם הבאסקים, מבקשים עזרתו של הארגון. מעוניינים היו במדריכים צבאיים של הארגון והם הבטיחו שאם יעלה בידם למגר שלטונו של פראנקו תהיה מדינתם ידידה ובעל ברית של המדינה היהודית.
מתואת בהרחבה פעולות ההסברה, מסופר על עתוני האצ"ל וחוברות תעמולה בשפות שונות מהם שהדפסתם והפצתם היו כרוכות בקושיים גדולים. במאי 1948 ניסה האצ"ל להפעיל תחנת שידור באחד מפרבריה של פאריס.
עמודים רבים מוקדשים לתאור פעולות הרכש של נשק ותחמושת. היו שנקנו ביוקר, היו שנקנו בזול והיו שעמדו לרשות האצ"ל חינם אין כסף. היו זמנים שקשה היה למצוא מקומות אחסנה לציוד הצבאי, והיו סוחרים יהודיים שפתחו מחסניהם לפני אנשי האצ"ל. היו ומים שבשל חוסר במקומות אחסנה היו מוכרכים להשאיר את הנשק והתחמושת במכוניות המשא שהביאום. ומעשה בתורם אחד שפיקפק בדבר אם אמנם מוציא הארגון את הכסף שנדב על קניית נשק. מה עשו אנשי האצ"ל? הביאו מכונית משא עמוסה אלפי כדורים לחצרו של אותו יהודי. כאשר נודע להלה הדבר, נחפז להגדיל את תרומתו בלבד שירחיקו את המכונית מחצרו.
עעוברים לפניך מאות אנשים ששירתו באירגון או שעזרו לו. הרי הרב הראשי י.א. הרצוג שביקר אצל גולי האצ"ל במחנה המעצר הבריטי בקניה. בדרכו חזרה לארץ, התעכב ברומא, שם נפגש עם תבין. לאחר החלפת סיסמת זהוי מסר הרב הרצוג לתבין על פגשותיו עם יעקב מרידור ועם עצורים אחרים ועל העזרה שהם מבקשים לביצוע תכניות הבריחה. והנה הרב דר. דוד פראטו, רבה הראשי של רומא. הוא עזר לאצ"ל ברומא וכאשר ערך ביקור בבריטניה לקח עמו חומר הסברה של האצ"ל כדי למסור אותו לנציג האירגון בלונדון. בתו של דה גאספרי, ראש ממשלת איטליה היתה לעזר רב לאירגון. היא העבירה לאביה את כרוזי האצ"ל שהופצו באיטליה והשפיע עליו להורות למנהל המחלקה לענייני מזרח התיכון שבמשרד החוץ האיטלקי להיפגש עם נציג האצ"ל לשיחה על בעיית ארץ ישראל ועל הסיוע הבלתי רשמי שאיטליה מסייעת ויכולה להוסיף לסייע למלחמת האצ"ל בבריטניה. ברון ג' רוטשילד מפאריס רצה לעשות הכל כדי לקדם שלום ביו ה"הגנה" והאצ"ל. הוא הודיע כי הוא נכון להתמסר אישית לכל מאמץ, לנסוע לארץ ישראל, לארצות הברית, לכל מקום שיידרש, כדי לתווך בין הצדדים ולהשלים ביניהם. דוד דה לנג', קצין צי הבריטי, היה אחד מראשי הלגיון היהודי, ארגון של חיילים משוחררים, שנוסד על ידי המייג'ר שמואל וייזר ואשר תמך באירגון והגן באנגליה בגלוי על פעולות האצ"ל. דה לנג' הציע לארגון פיצוץ של אניית מלחמת בריטית והוא בעצמו התעתד לבצע אותו מעשה….
4.
ועוד דבר על המחבר.
כותב הטורים האלה היה חבר אצ"ל הגולה והא שמע אץ שמעו של "אליעזר", הוא אחד מכנויי המחתרת של תבין, עוד "בימים ההם". באופן אישי נפגשתי עם תבין, שהוא היון מראשי תנועת החרות והמפלגה הריביוניסטית העולמית, רק לפני כעשר שנים כאשר בא לניו יורק להשתתף במסיבה לציון יובל עשרים שנה להתחלת המרד. וזה האיש "ארכי-טרוריסט" במלא מובן המילה, מי שהיה מבוקש על ידי משטרות, ותיק בתי סוהר (גם ברומא ישב) — הופעתו ומראהו של "גזלן יהודי" טיפוסי: אנטלקטואל מזרח אירופאי – רציני, שקט, עצוב-עיניים, בוגר האוניברסיטה העברית. הוא נטש את ספסל הלימודים עקב פעילתו באצ"ל וחזר אליו אחרי שסיים את שירותו. עשה מחקר על "ההגנה העצמית של היהודים ברוסיה הצארית 1906-1880", וקבל תואר דוקטר על זמך דיסרטציה על פעולות האצ"ל בגולה. דיסרטציה זו שמשה יסוד לספרו "החזיה השניה".
הדואר י"א תשרי תשל"ח
יורשה לי כאן להעיר על שני אי דיוקים קטנים בספר. לא מדויק כי איילברג לן בלונדון בדירתו של עורך ה"ג'ויש סטראגל" ושהשתמשו במכוניותו של זה לשם עקוב של זה לשם עיקוב אחרי בארקר (ע"מ 170-169). עורך הסטראגל היה צריך להיפגש עמו "באקספורד סירקוס" אך איילנברג לא הופיע. לאחר מכן נודע לו סיבת אי הופעתו של זה– הוא נעצר. [עורך הסטראגל היה אבי טוביה פרשל-פ.ה.] לא מדוייק ( ע"מ 93) כי איוון גרינברג כתב את המאמרים הראשיים של ה"סטראגל". גרינברג היה קשור לעתון זה רק סמוך להפסקתו, ואז כתב למענו כרוז שהודבק ברחובות לונדון. [ המאמרים הראשיים של הסטרגל נכתבו על ידי אבי. פ.ה.]