שם הנהר נייאגרה, התאזרח בשפה האנגלית גם ככינוי לזרם ולשטף. אומרים, למשל, "א נייאגרה אוף וורדס", והפירוש: שטף, מבול של מילים. יתכן וגם בשפות אחרות קיימים כינויים דומים המושאלים משמות נהרות הזורמים דוברי השפות הללו.
בספרותנו, יש ואתה מוצא מחברים המשתמשים בשמו של הירדן במובן המושאל של זרם ושטף. אמנם אין זה שימוש נפוץ, אך כדאי להתעכב עליו במקצת. שימוש זה נמצא כמה פעמים במחברותיו של עמנואל הרומי.
במחברת כ"ד (מהד' ד. ירדן עמ' 394), בקינה של המשורר על עצמו, נאמר בשבחו: "והיותו ירדן החכמות, והוא מלא על כל גדותיו" – כלומר הוא שופע חכמות ומלא מהן.
במקומות אחרים מוצא אתה השאלות אלה: "ירדן תעודות רום" (מחברת א', עמ' 13 ): "ירדן השכל" (מחב' ח' עמ' 150): "ירדן התעודות" (מחב' י"ג,עמ' 239): "ירדן תבונות" (מחב' כ' עמ' 357).
השימוש הזה נמצא גם בתשובות הריב"ש (סימן תע"ח). בפתיחה מליצית לתשובה זו כותב הריב"ש שהוא אינו ראוי להשיב לשואליו דבר, כי יש ביניהם שהם גדולים ממנו, אך הוא ממלא אחרי פקודתם "ואל בינתם אשען, אבטח כי יגיח ירדן המוסר והענוה אל פיהם, ואם יחסדני שומע, ידין אותי לכף חובה, הם יצדיקוני בדברם…"
המשפט "אבטח כי יגיח ירדן המוסר והענוה אל פיהם", בנוי על איוב מ. כג.
קרוב לוודאי כי הוראה שאולה של שם הירדן מצויה אצל עוד כמה מקדמונינו.
בימינו השתמש אורי צבי גרינברג בהוראה כזו. בשירו "מחזה שבת קודש בשמים" ("רחובות הנהר", עמ' קלד – קלה) קוראת אמו המנוחה אל המשורר העומד ובוכה:
"על בכי זה חיה כעל ברזל מהותך[1]
צרפהו בשיר. זעם זה ילהט עד.
כרה אפיק לירדן זה הבכי לצמיתות,
השני לירדן שכוחו מלא -".
ותשובת המשורר לאמו:
"ואמרתי: אמן… ירדן אל ירדן".
מתוך "הדואר"
[1] כעל ברזל מהותך. השווה לכך דברי אצ"ג ב"שיר בכיי הקדוש" (שם, עמ' שטז – שיז):
איני מחלקן לטיפות זה בכיי הקדוש:
הוא זורם כמן שמש עלי וצונף את הראש
הוא זורם בעורקי וסעיפי כברזל המהותך.
ולדברי הסיום של השיר "ירדן אל ירדן", כלומר ירדן הבכי אל הירדן, השווה דברי המשורר בשירו "רחובות הנהר" (שם עמ' קפ"ג – קפ"ד):
אכן כולי שלי זה בכיי, זה נהרי וימי
בו שפונים יקירי, מאורי, גם אוני וחרבי,
בו לא יבולע לי. אפיקים עד ירדן לו כריתי.
הדואר כז טבת תשל"ה