בימי הבינים היו אומרים דרך מליצה על הלב כי הוא מלך האברים.
במסתו "ישראל לבא דכל עלמא" ("מאמרים מספר מדרש המליצה העברית", ירושלים תרצ"ט, עמ' 5-16) בו הוא דן ברעיון כי "ישראל באומות כלב באברים", המצוי הן בכוזרי והן בזוהר, הביא הרב י. ל. זלוטניק מדבריהם של חכמי ימי הבינים, בהם מופיע תיאור מליצי זה של הלב.
המשלת הלב למלך מצויה בכוזרי ובזוהר, וכן בספר יצירה ובכתביהם של הראב"ע, ר' משה קמחי, ר' מאיר אלדבי, ר"י כספי, ר"י ן' נחמיאש… ובדורות אחרונים ב"מסילת ישרים" לרמח"ל.
יצוטטו כאן כמה מהבאותיו של הרב זלוטניק: "…ולא זכר הלב, מפני שהוא המלך" (כוזרי מאמר ד' כה): "…לב האדם שהוא מלך על כל הגוף…" (ראב"ע לשמות ח, יח): "והוא [הלב] כמלך בגוף" (פירוש הראב"ע, במקראות גדולות למשלי ד, כג, והוא באמת לר' משה קמחי): "כי הלב בגוף כמו המלך במדינה" (ר"י כספי, בפירושו למשלי כא, א). *
בזמן האחרון נזדמנה לי המשלה זו בספר מוסר, שנכתב כנראה במאה הי"ד בצרפת, וקטעים ממנו פורסמו מכתב יד על ידי פרופ' יהודה אריה וידה ב"השקפה הצרפתית", כרך 125 (1966) עמ' 267-285 וב"ספר חיים שירמן", ירושלים תש"ל, עמ' 103-110.
יש שם פרק על מצות התפילין ועמו פירוש לפסוק "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". מדובר בו בין היתר על תפקידו המרכזי של הלב בגוף ובעבודת האדם את בוראו, וכתוב שם: "הקדים הלב [בפסוק] שהוא מלך לשאר איברים וכולם ישרתוהו וסרים אל משמעתו בכל כוחם…" ("השקפה צרפתית", עמ' 273). **
מתוך "הדואר" כ"ו בחשון, תשל"ז
* ועיין י. דוידזון "אוצר המשלים והפתגמים", מוסד הרב קוק תשי"ז, עמ' 65, מס' 988. מסתו של הרב זלוטניק (אבידע) צויינה שם בהערות.
**ועיין שם בעמ' 274 : "כי ראיית העין היא הכרחת הלב המלך לתור אחרי ההבל…". וידה מציין את המלה המלך בסימן קריאה (!) וכותב בהערה: "נראה שצ"ל ההולך". דומה שאין צורך בתיקון זה. הביטוי הלב המלך, כפי שראינו, אין בו מן המתמיה. אמנם הדברים "כי ראיית העין…", והמשכם שם אינם מבוררים ביותר, אך התיקון המלך – ההולך אינו תורם להבהרתם היתרה. וידה פירסם קטעי הספר מכתב יד השמור בספריה הלאומית בפאריז. ידידי ד"ר מנחם חיים שמלצר העירני כי כתב יד מספר זה נמצא גם בספריה של בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר. גם באותו כתב יד כתוב הלב המלך.