1.
גיטו תריזיינשטאט היה גיטו-הראווה של הנאצים, שבו ביקשו להוליך שולל את העולם, לזרוק אבק בעיני הבריות, כדי לכסות את דם המיליונים מיהודי אירופה, שעונו ונרצחו על ידיהם.
גיטו תריזיינשטאט הוקם בשנת 1941. עיר המבצר המוקפת חומה פונתה מיושביה הקבועים ובמקומם הובאו יהודים – תחילה מן ה"פרוטיקטוראט" של בוהימיה ומוראביה, ולאחר מכן גם מגרמניה ואוסטריה ומארצות אחרות שהיו כבושות בידי הנאצים: דנמארק, הולאנד ולוכסמבורג.
התנאים בתריזיינשטאט לא היו שונים בהרבה מן התנאים שבגיטאות פולין. כלואי הגיטו גוייסו לעבודות פרך. מנות המזון היו זעומות, תנאי התברואה והדיור ירודים, והתמותה גדולה היתה עד מאוד.
עוד היום מראים בתריזיינשטאט – וכותב הטורים האלה ביקר שם בשנת 1947 – את הכבשן, שבו שרפו ערימות ערימות של גופות הנרצחים והמתים ברעב ובמחלות.
למן שנת 1942 נשלחו מתריזיינשטאט "משלוחים" למקומות ההשמדה במזרח. יהודים הובאו ממרחקים לגיטו, ומכאן הובלו להשמדה.
במשך ארבע שנים ומחצה של קיומו עברו דרך הגיטו הזה יותר ממאה אלף אנשים, מהם ששהו שם רק זמן קצר. ומהם שהתנוונו זמן ממושך יותר, עד שלוקחו למוות, שעה ששיחררו הרוסים את תריזיינשטאט, במאי 1945, מצאו בה 32 אלף יהודים, ובכללם של אלה יהודים פולניים והונגריים, שהובאו לגיטו בשבועות האחרונים של המלחמה בעקבות הנסיגה של הצבא הגרמני.
2.
על אף התנאים הקשים והפחד המתמיד מפני הגירוש למחנות המוות, אירגנו תושבי הגיטו בכוחות עצמם חיים יהודיים בקהילתם וקיימו כמה מוסדות דת ותרבות.
אף התקינו תושבי הגיטו לעצמם לוחות עבריים. הלוחות נכתבו ביד, וכתב-היד הוכפל בעותקים מרובים.
ב"יד ושם" בירושלים מצויים שני לוחות מצויירים מתריזיינשטאט. הלוחות הללו, השונים זה מזה, הם משנות תש"ד ותש"ה.
צויינו בהם לא רק ימי חג וימי צום וזיכרון, אלא גם פרשיות השבוע, זמני כניסת השבת, המולדות וכל שאר הפרטים המצויים בלוחות המסורתיים.
הלוחות מקושטים בציורים. שעריהם של שני הלוחות הם כמעט זהים, ובהם ציורים של מזלות החודשים. בלוח של שנת תש"ד בא בעמוד שמעבר לשער ציור הפנים של אחד מבתי הכנסיות של הגיטו, היא בית הכנסת שהיה שוכן בקסרקטין שנקרא בשם "סודטן". בעמוד שלפני האחרון בא ציור של הזן העובר לפני התיבה. אותו ציור ובאותו העמוד חוזר גם בלוח של שנת תש"ה. בעמוד האחרון של הלוח לשנת תש"ד ניתנה תמונת ספר תורה פתוח על גבי בימה בבית הכנסת.
בלוח של שנת תש"ה בא ליד הכותרת של כל חודש ציור מעניינו של אותו חודש. העמוד האחרון של אותו לוח מעוטר בציור של מנורה, שבבסיסה שלושה אריות.
בהכנת הלוח השתתפו, כנראה, כמה אנשים. שלמה שמידט מירושלים מסר לי, שאביו, הרב יצחק שמידט, מי שהיה החזן הראשי של בית הכנסת "אלט-ניי" בפרטג, ערך את רשימת הזמנים של כנסת השבת. הדבר לא היה קל, הואיל ובגיטו קשה היה להשיג את הטבלאות של זריחת השמש ושקיעתה.
הציור של חזק העובר לפני התיבה חתום: ברלינגר 43. גם בציור של המנורה באה החתימה א. ב. 43 (שהיא כנראה ראשי התיבות של א. ברלינגר, 1943). יש להניח, שגם שאר הציורים שבלוחות, או לפחות קצתם של אלה, הם מעשה ידיו של אותו צייר, אסיר הגיטו.
מרדכי אנסבאכר, מנהל המוזיאון ב"יד ושם", היה אסיר תריזיינשטאט, והוא אחד המעטים היודע לספר על אופן הכנתם של הלוחות והכפלתם. הלוחות נכתבו וצויירו על נייר שקוף, ועובדי המחלקה הטכנית של הגיטו הכינו מהם, בהעלם מן הגרמנים, על פי השיטה של העתקת שמש, מספר ניכר של העתקות.
הלוחות היו מצויים בבתי הכנסיות וה"מניינים", שהיו מרובים בגיטו, וגם בידי אנשים פרטיים.
מתוך הדואר י' מרחשון תשכ"א