בשנת תשי"א הודיע מנחם זולאי המנוח על גילוי תמוה: בשני פיוטים לשבועות מתקופת הקליר ויניי, שנתגלו בקטעים מן הגניזה בקאהיר. נמסר כי הלל ושמאי היו אחים.
לאחר שנים כשזולאי עמד לפרסם את הפיוטים הנזכרים, ייחד שוב פעם את הדיבור על גילוי זה וכתב בין היתר: "פרט סנסציוני זה לתולדות שני אישים, מן המפורסמים והפופולאריים ביותר שבחכמי בית שני ומן הדמויות המנוגדות ביותר מבחינת אופים והשקפת עולמם, משוה לשני הפיוטים הנידונים משהו מערכם ואופים של המגילות הגנוזות שנמצאו במדבר יהודה, ועל כל פנים – בלא לנגוע בשאלת האמת ההיסטורית – הם חוזרים ומאשרים את העובדה (שאינה ידועה אלא ליחידים) שבפיוטי הגניזה מהלכים מעינות התת קרקעיים של מסורת ואגדות שאין להן כל זכר במקורות שבידינו".
ועוד כתב באותו מאמר: "פיוטי הגניזה מחייבים ביקורת קפדנית ביותר. אבל גם יחס של כובד ראש גמור. עלינו לקבל את הדברים כפשוטם בכל מקום שאין הוכחה מגוף הפיוט שהכוונה לאליגוריה. במקרה הנידון אין כל מקום לפירוש אליגורי ואין אף צל של ספק בכוונתם האמיתית של מחברם: לדעתם, המבוססת בודאי על מסורת ארצי ישראלית שנשתכחה, הלל ושמאי אחים מבטן היו".
מאמרו זה ושני הפיוטים ראו אור הדפוס כבר אחרי מותו ללא עת של זולאי ("הלל ושמאי אחים" "מלילה", קובץ מחקרים, כרך ה', מנשסטר תשט"ו), ודומה שמאז לא היה מי שנגע בענין אשר הוא העלה אותו.
יורשה לי להציע כאן השערה כיצד נולדה הדעה אצל מחברי הפיוטים הנזכרים, הדעה — הבלתי נכונה — כי הלל ושמאי היו אחים.
בגמרא, סוטה כא,א, מסופר: "הלל ושבנא (גירסא אחרת: שכנא, ראה שבת יב, ב תוספות ד"ה שבנא) אחי הוו, הלל עסק בתורה שבנא עבד עיסקא, לסוף א"ל תא ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו וגו'…"
והנה האותיות המרובעות "ב" ו"נ" או "כ" ו"נ" כשהן דבוקות יחד נקראת בנקל כ"מ", ולכן יתכן שמחבר הפיוט קרא במקום שבנא או שכנא – שמא. יתר על זה. בגמרא בכתב יד הנמצאת בספרית בידליאנה באוקספורד (צילום ממנה יש בידי הרב ח. ד. שעוועל העמל כעת על מהדורה חדשה של מסכת סוטה) ניתן שכנאי כשם אחיו של הלל. לפי גירסא זו מסתברת עוד יותר התהוות הטעות שמאי על ידי קריאת ה"ב" ו"נ" כ"מ".
הפייטן אשר חשב כי בסיפור המדובר בהלל ושמאי, סבר בודאי כי שמאי התחיל ללמוד אחרי שראה הלל עוסק וגדל בתורה ולו לא ניתן מבוקשו לקחת חלק בתורת אחיו מפני שלא תמך בו בראשונה. בספר יוסיפון, פרק מ"ד, מסופר כי שמאי היה פעם תלמידו של הלל. אולי שמועה בדומה לזו חיזקה את הפייטן בדעתו כי הספור בגמרת סוטה נסוב על הלל ושמאי שהיו אחים הלל התחיל ללמוד בראשונה ולאחר מכן התמסר גם שמאי לתורה, ושניהם עלו לגדולה בישראל.
מתוך "הצופה", יום ו' .Aug. 3, 1962