פרק במץ, צרפת לפני מאתיים שנה
בתקופת בעלי התוספות התהדר מץ בקהילה יהודית משמעותית. בעיר ההיא חיו רבי אליעזר בן שמואל, תלמידו של רבנו תם ובעל ספר יראים וכן תלמידי חכמים נוספים. בשנת 1365 גורשו היהודים ממץ. כ-200 שנה לאחר מכן, כאשר העיר השתלטה על ידי הצרפתים, שוב הורשו יהודים להתיישב בה. הקהילה החדשה התפתחה בהדרגה gradually ובמאה השמונה עשרה הייתה אחת החשובות במערב אירופה. רשויות authorities רבנות מפורסמות כיהנו במץ כרבנים וראשי ישיבה.
בין הרבנים הראשונים, שהגיעו מרחוק, לשרת את הקהילה, היה רבי משה כהן מנארול, ניצול מעשי הטבח בחמלניצקי (1648-1649). הוא חיבר את בקשה, תפילה עבור ההרוגים במעשי הטבח. יהודי מץ קיבלו על עצמם ועל צאצאיהם לומר תפילה זו מדי שנה בשבת שלפני חג השבועות ובשבת שלפני תשעה באב (שבת חזון).
רבנים מפורסמים שכהנו במץ במאה ה-18 כללו: רבי אברהם ברודה. הוא היה ראש ישיבה בפראג לפני שהגיע למץ. מאוחר יותר נבחר לרבה של פרנקפורט. רבי יעקב ריישר בעל שו"ת שבות יעקב וספרים נוספים. רבי יעקב יהושע פאלק בעל "פני יהושע". גם הוא נבחר לרבה של פרנקפורט לאחר שכיהן במץ. הרב יונתן איבשוץ. הוא היה דיין בפראג, כשקיבל את השיחה למץ. לימים היה רב של "שלוש הקהילות" של המבורג, אלטונה ו-Wandsbek. רבי אהרן לאוב גונצברג בעל השאגת אריה. הוא היה רב במינסק ובוולוז'ין לפני בואו למץ. הוא שירת שם עשרים שנה עד מותו בגיל תשעים.
גם במץ היה דפוס עברי. המדפיס העברי הראשון היה משה מאי, מראשי הקהילה, שפתח את בית הדפוס שלו בערך בשנת 1763. לאחר שהיה פעיל כמדפיס במשך כמה שנים, נקלע לקשיים כלכליים. "בלי יכולת להתמודד עם נושיו, מאי עזבה את העיר", כותב. ה.ד. פרידברג, היסטוריון של הדפוס העברי.
בית הדפוס השתלט על ידי בני משפחתו. כעבור שנים שבה מאי לעיר ועסקה מחדש בהדפסת ספרים עבריים. אחד הספרים שנשא שוב את שמו של משה מאי כמדפיס היה מהדורה חדשה של הבקשה הנ"ל מאת רבי משה כהן מנארול בתוספת מספר תפילות לקראת הימים הנוראים. הושענות, ברכות לירח וכו'. באחד העמודים האחרונים, משה מאי הדפיס כמה הלכות ומנהגים הנוגעים לסוכות ושמיני עצרת ואחר כך מספר על חסד ה', על הנס הידוע, שעשה לי. ומשפחתי בליל שמיני עצרת בשנת תשמ"ח"… השנים שבהן נדפס הספר הקטן.
הם ישבו בסוכה "אשר עמדה באוויר החצר, יותר משני גובה אדם" (הסוכה נבנתה כנראה במרפסת) כשלפתע נשברה אחת הקורות וכל הקרשים, "והיו" boards leaning on the beams אשר נחה עליו, נפל אל החצר. "כל היושבים בצד זה נפלו, והשולחן, הספסלים וכל הכלים, עפר וזכוכית, נופלים עליהם.
כל הכלים נשברו, אך איש מתשעת בני משפחתה של מאי שנפל לחצר לא נפגע באורח קשה. משה מאי ממשיך, "אני האדם העשירי, נשארתי יושב על כיסא, שעמד על פיסת עץ קטנה שנדבקה לקיר ללא כל תמיכה מתחת".
נבהלו מרעש ההתרסקות של הסוכה המתמוטטת, אנשים מיהרו לחצר של מאי. הם שחררו אותו מעמדתו הלא נוחה. מאי מסיים את סיפורו בהבעת שמחה על כך שהשנה החדשה תשמ"ט – מתקרבת ובקרוב יוכל לקיים את מצוות סוכה ולברך (על נס) במקום שקרה לנו הנס".
The Jewish Press, October 9, 1987