הספרות הרבנית של חכמי חלב

חלב היא סוריה (שהיהודים זיהו כארם צובה המקראית וקראו בקצרה אר"ץ) הייתה במשך מאות שנים מרכז ללימוד תורה. הקהילה היהודית בעיר התפארה ברבנים וחכמי תלמוד שחיברו ספרים בכל תחומי התורה. . עם זאת,רב יצירות ספרות אלו אינם ידועים מספיק בעולם התורה, במיוחד בקרב יהודים אשכנזים. מסיבה זו החליט המרכז למורשת חלב בישראל להכין – כפרויקט ראשון – ביבליוגרפיה מפורטת ומוערת של כל ספרי התורה שחיברו רבני ותלמידי חכמים של חלב. יצירה כזו תחשוף בפני כולם את אוצרות התורה של יהדות חלב ותשמש אנדרטה לסופרים הרבניים של חלב.

הביבליוגרפיה הייתה מספר שנים בהתהוות. לפני זמן קצר פרסם המרכז למורשת חלב- בשיתוף מכון בן צבי בירושלים את ספרי אר"ץ- הספרות התורנית של חכמי ארם צובא. הביבליוגרפיה שהוכנה על ידי ד"ר ירון הראל מאוניברסיטת בר אילן, שכתב רבות על תולדות יהודי לבנון וסוריה, מתארת ​​קרוב ל-400 פרסומים בכל תחומי התורה: פירוש מקרא ותלמודי, קודים codes , שו"ת, דרוש, ליטורגיה, ספרי המדרש, הקבלה, המוסר, תרגומים לערבית-יהודית ועוד.

ירון הראל מציג בפנינו בהקדמתו היסטוריה קצרה של קהילת חלב. קהילה עתיקה, היא התקיימה ברציפות עד לפני מספר שנים, כאשר השלטונות הסורים אפשרו ליהודים האחרונים לעזוב.

במאה ה-12 העיר הייתה ידועה כבר כמקום תורה. הרמב"ם, במכתב לחכמי לונל – בו הוא מתלונן על הזנחת לימוד התורה בארץ ישראל ובסוריה – יוצא לשבח את חכמי חלב. בחלב התיישב ר' יוסף בן יהודה, תלמידו של הרמב"ם, לו הקדיש ה"נשר הגדול" את  המורה נבוכים. (לפי הראל, הרמב"ם שלח את ר' יוסף ב' יהודה לחלב כדי לתגבר את חכמי המקום ולשמש כרב הקהילה).

ר' יהודה ב. שלמה אל חריזי, המשורר העברי הספרדי, מתרגם ונוסע, ביקר בחלב בתחילת המאה ה-13 ובתחכמוני שלו שר בשבחי הקהילה. הוא כותב בכבוד רב reverence על ר' יוסף (בן יהודה) שהגיע לשם מצפון אפריקה. חוכמתו דומה לזו של קוהלת ובידע שלו הוא החיה רוחנית revived spiritually יהודים רבים מחלב. אל-חריזי הזכיר בשמו חוקרים מצטיינים ואנשים נכבדים אחרים. (הראל כותב בהערה כי על פי ביוגרפיה של אלחריזי שפורסמה לאחרונה, שנכתבה על ידי ערבי בן דורו, נפטר המשורר בחלב ונקבר שם בדצמבר 1225).

יהודים נטבחו כאשר המונגולים בזזו את העיר בשנת 1260. הפולשים נהרגו באותה שנה על ידי הממלוכים המצרים. במהלך המאה ה-14 סבלו יהודי חלב מחוסר סובלנות מוסלמית. יהודים רבים נהרגו ושועבדו כשטמרלן כבשה את חלב בשנת 1400. הקהילה עשתה בסופו של דבר comeback.

במשך דורות רבים בני משפחת דיין שהיו צאצאי בית דוד הדריכו את הקהילה. הקהילה התפתחה מאוד, הן מבחינה חומרית והן מבחינה רוחנית, במאה ה-16 כתוצאה מזרם גולי ספרד, ביניהם רבנים מצוינים, וההשתלבות, בתחילת המאה של סוריה באימפריה העות'מאנית. האחרון פתח שווקים חדשים לסוחרי העיר.

גולי ספרד הקימו קהילה משלהם, שבראשה עמדו מנהיגיהם הרוחניים. היהודים הילידים (מוסתערבים) המשיכו להיות מונהגים על ידי בני משפחת דיין. אולם עם חלוף הזמן הגיעו המוסתערבים להכיר בסמכותם של הרבנים הספרדיים. הקהילה אורגנה מחדש כשמנהגים מסוימים של מוסתערבים ואנשי דת שונים ממשפחת דיין נשתמרו.

לקראת סוף המאה ה-17 התיישבו בחלב ספרדים מאירופה, בעיקר מאיטליה, ועסקו במסחר בינלאומי. הפרנקוס, כפי שכונו, לא יצרו קהילה נפרדת, אבל העובדא שהם היו מוגנים על ידי קונסולים אירופאים מבדילה אותם מהאחרים. (משנת 1784 ואילך שימשו בני משפחת פיצ'וטו כנציגים של מדינות אירופיות שונות, מה שמטבע הדברים הגדיל את יוקרתם והשפעתם בקהילה.) בני הזוג פרנקוס תרמו רבות לקהילה, אך סירבו לציית לתקנותיה. הרב שלמה רפאל לניאדו, הרב הראשי, דרש מהם להכיר בסמכות הקהילה, אך הם לא היו מוכנים לעשות זאת. הם נתמכו בעמדתם על ידי רבנים נוספים שלא הסכימו עם הרב לניאדו, ובראשם הרב יהודה קצין.

בשנת 1865 הוקם בית הדפוס העברי הראשון בחלב. הוא הוקם על ידי אברהם ששון, ששימש בעבר כמתווך בין סופרים חלביים ומדפיס עברי בלוורנו, איטליה.

פתיחת תעלת סואץ ב-1869 הביאה מכה כלכלית קשה לסוחרים היהודים של חלב. בשנים הבאות – הקיפאון הכלכלי הוא אחד הגורמים העיקריים – החלה הגירה בקנה מידה גדול של יהודים, תחילה למצרים, ואחר כך לאירופה וכן לצפון ודרום אמריקה. קהילות חדשות של יהודי חלב, שדבקו בנאמנות לכל המסורות והשיטות הדתיות של עיר הולדתם, קמו בקהיר, מנצ'סטר, ניו יורק, מקסיקו סיטי, בואנוס איירס וסאו פאולו.

(המשך יבוא)

גואיש פרס, יום שישי, 17 באפריל 199

במאמרנו הראשון כתבנו על הגירתם של יהודי חלב ועל הקהילות שיסדו במדינות שונות. כאן נוסיף כי במשך דורות עזבו לומדי התורה בחלב את עיר הולדתם והתיישבו בירושלים, שם חלקם מילאו תפקידים חשובים בחיי הרוח של יהודי העיר.

בהקדמה שלו. ירון הראל מתאר את אהבת לימוד התורה ואת ההערכה הגבוהה לתורה של יהודי חלב במהלך החלק השני של המאה ה-19. הקהילה תמכה, באופן מלא או חלקי, בחכמי רבנים, גם כאלה שלא החזיקו בתפקידים רשמיים כרבנים, מורים, או שוחטים וכדומה. בנוסף לישיבה המרכזית התקיימו ישיבות בבתי עשירי בני העדה. רבים מהעשירים הללו העסיקו "רב חצר" שלמד איתם ועם בניהם.

אפרים נוימרק, שביקר בחלב ב-1880, כותב: "יהודי חלב העשירים מקיימים ישיבות בבתים שלהם; הם עצמם מבלים כמה שעות ביום בלימוד אינטנסיבי של תנ"ך, תלמוד, טור ושולחן ערוך. בישיבות אלו לומדים גם חברים וקרובי משפחה של העשירים…. בני העניים הלומדים שם נעזרים בעשירים בלימודם וגם בכספים."

ב-1947 היו בחלב כ-10,000 יהודים. לאחר החלטת האומות המאוחדות מ-29 בנובמבר 1947, להקים מדינה יהודית בחלק מארץ ישראל, תקפו ערבים בתים, חנויות ובתי תפילה של יהודים. רוב היהודים ברחו מהעיר, עברו ללבנון או לטורקיה, משם היגרו למדינות אחרות.

בשנת 1968 נותרו בעיר כ-1,000 יהודים. בעשורים הבאים הקהילה הידלדלה עוד יותר, יהודים רבים עזבו את הארץ באופן בלתי חוקי. הקהילה הגיעה לסיומה לפני מספר שנים, כאשר שלטונות סוריה אפשרו ליהודים הנותרים לעזוב. במהלך הפוגרום של 1947 נשרפו ספרי תורה וספרי קודש. נשלח ללהבות גם כתר ארם צובה, הכתב יד המפורסם, הרכוש היקר ביותר של יהדות חלב, שהוחזק במשך כ 600 שנה בבית הכנסת העתיק של הקהילה. למרבה המזל, יהודי הצליח לחטוף את כתב היד הנודע של המאה ה-10 מהאש, בלי שראו אותו, והמשיך להסתיר אותו.  בסופו של דבר כתב יד הפגוע, חלקים שלו הנעדרים, הוברח מסוריה והובא לארץ ישראל. ההצלה של הכתב יד, שנכתב בטבריה, על פי כל כללי המסורת הטברנית עם נקודות  ותווים מאת המסורת המפורסם אהרון בן אשר, מתואר מאת יוסף א.ד. סוטון בספרו "דברי הימים של חלב" ניו יורק, 1988.

ד"ר ירון הראל מתאר בספרו – כפי שהוזכר קודם לכן – קרוב ל-400 פרסומים של חכמי רבני חלב. הספרים רשומים לפי האלף בית של שמות המחברים. הנתונים הביבליוגרפיים המוצגים כוללים: שם המחבר, שם הספר, מקום ושנת ההוצאה, מספר עמודים, שם הדפוס, תקופת החיבור, סוג הספר ותוכן. כל תיאור מלווה בשכפול של עמוד השער של הספר.

בחלק נפרד מובאים פרטים ביוגרפיים קצרים על המחברים. האינדקסים עוזרים מאוד לקורא. אפשר לנו להזכיר רק מעט מתוך הספרים הרבים המתוארים בכרך שלפנינו. נתחיל עם ראשונים. ר' שמואל בן ר' נסים מסנות, שחי בחלב במאה ה-13, כתב פירושים על ספרי התנ"ך שונים. כמה מהם פורסמו מתוך כתב יד במהלך מאה השנים האחרונות. הפירוש על איוב, בעריכת שלמה בובר, נדפס בברלין בשנת 1889. הפירוש על בראשית נערך על ידי רבי מרדכי הכהן והוצאת המוסד הרב קוק (ירושלים, תשכ"ב). חברת מקיצי נרדמים פרסם (ירושלים, 1968) את הפירושים על דניאל, עזרא ונחמיה. ערך אותם יצחק ש. לנגה ושמואל שוורץ. מטרתו של שמואל מסנות הייתה להציג בפני התלמיד את המשמעות המילולית של המקרא וכן עם פירושים מדרשיים. לא ידוע עליו הרבה. המשורר, המתרגם והנוסע העברי, יהודה אלחריזי פגש במהלך ביקורו בחלב אדם בשם שמואל בן ר' נסים, שאותו העריץ מאוד. חוקרים מזהים את הפרשן עם שמואל בן ר' ניסן שנכתב עליו ב"תחכמוני" של אלחריזי.

.גם יהודה הכהן אלמדר חי בחלב במאה ה-13. הוא חיבר פירושים על רבי יצחק אלפסי (ריף). פירושיו למגילה, יבמות, כתובות, גיטין, קידושין, סנהדרין ועבודה זרה פורסמו לראשונה בשנות ה-60 במהדורת תלמוד חדשה, ואחר כך ב-1986 ככרך נפרד.

הפירוש לסנהדרין הופיע גם עם הערות והפניות מקור מאת י.ח. קופרברג (ירושלים, 1969). איתמר ורהפטיג ערך את הפירוש על מקוות (ירושלים, 1973). יעקב הלוי ליפשיץ ערך את הפירוש על פסחים בקמחא דפסחא, ירושלים, 1986 (וישראל תא-שמע ערך את הפירוש על חולין (ירושלים, 1993).

תא- שמע מזכיר בהקדמה למהדורתו כמה חוקרי חלב שכתביהם מובאים על ידי רבי יהודה אל מדרי בפירושיו. הם כוללים את רבי ברוך בן יצחק מחלב, שלמד בספרד ולאחר מכן היגר לחלב והפך שם לראש ישיבה. כתביו, שכעת אבדו כמעט לחלוטין, זכו להערכה רבה בתקופתו.

(כמה שנים לפני הוצאת מהדורת תא-שמע, פרסם רבי משה יהודה בלאו מניו יורק, העורך המצוין של כתבים רבים של רשויות קדומות, חלק מהפירוש על חולין. לרב י.מ. בלאו יש דעות משלו לגבי זהות הפרשן .

.גואיש פרס אפריל 24 1998

המשך משבוע עבר

הבה נפנה כעת לספרים מאת כמה חוקרי חלב מאוחרים יותר ממשפחת לניאדו, צאצאי גולי חצי האי האיברי שימשו במשך כמה דורות כרבנים של הקהילה היהודית של חלב. אחד המפורסמים שבהם היה ר' שמואל בן אברהם לניאדו שחי במאה השש עשרה.

לפי מסורה הוא התגורר בצפת בתקופתו של רבי יוסף קארו והאחרון שלח אותו לחלב לכהן כרב הקהילה. הוא החזיק בתפקיד זה למעלה מ-40 שנה עד מותו ב-1605.

כתב פירושים לספרים שונים על התנ"ך שנדפסו מהם: כלי חמדה, הערות ופרשנות  לחומש (ונציה, 1595) קלי יקר על הנביאים הראשונים (ונציה, 1603) וקלי פז (ונציה, 1657). על ישעיהו. בשנת 1863, נדפס בהונגריה, תרועת מלך, אוסף של הערות על ספר תהילים שנבחר מתוך כלי חמדה שלו בחומש. הוא הודפס מחדש בירושלים בשנת 1931

.מתוך כותרות הספרים נודע רבי שמואל לניאנו בכינויו "בעל הכלים".

כמה חוקרים ממשפחת לניאדו התיישבו בירושלים בעודם צעירים.

בארץ ישראל התמסר דוד ציון לניאדו להוצאת ספרי תפילה וספרות מוסר. יצירה חשובה היא "קדושים אשר בארץ" הכוללת חומר היסטורי על קהילת חלב, ביוגרפיות קצרות של חוקריה וכתובות על מצבותיהן; רשימות כתבים של חוקרי חלב, ספירת חוקרי בגדאד וספריהם, מסמכים וטקסטים של פקודות וכן עניינים היסטוריים נוספים, לרבות תיאור הפוגרומים ב-1929 בחברון, בצפת ובירושלים.

הספר, שראה אור לראשונה בשנת 1952, הופיע במהדורה מתוקנת ומוגדלת בשנת 1980. דוד ציון לניאדו נפטר בשנת 1969 בגיל 69. במהלך השנים האחרונות לחייו כיהן כרב שכונה בתל אביב. 

ר' יצחק אליה לניאדו עזב את ירושלים במהלך מלחמת העולם הראשונה. הוא הגיע לניו יורק ומכאן המשיך לבואנוס איירס' שם היה פעיל מאוד בקהילה המקומית של יהודי חלב. הוא נפטר בשנת 1917. בשנת 1928 הופיע בחלב "ויעזר יצחק" שלו המכיל דרשות ופרשנות קבלית על בראשית.

עבאדי, עדס, ענתבי, עטיה, דיין,  דואק, הדיה, קצרי, קסין, לבטון,לופס, סוטון, וטוויל הם שמות של משפחות חשובי רבני חלב אחרות.

 רבי חיים שאול דואק נולד בחלב. הוא התגורר בירושלים שם הפך לראש ישיבת המקובלים "רחובות הנהר." הוא מת ב-1933. הוא היה עיוור במהלך עשרים שנים האחרונות לחייו. כאשר ביקר רבי חיים אלעזר שפירא זצ"ל ממונקאץ בעיר הקדושה, קיבל הרב דואק את פניו כנסיך בית הזוהר — התואר שניתנה  לאנשים חכמים מצוינים בזוהר. הביטוי הוא שכתוב של הפסוק בראשית 39:21. האדמו"ר ממונקאטש העניק את אותו תואר לרבי חיים שאול. האחרון היה מחברם של כמה חיבורים קבליים.

הרב עובדיה הודיה נולד בחלב. כשהיה ילד התיישבו הוריו בירושלים ( אבין הרב שלום  נהיה לראש בית הדין הרבני  של הספרדים ולראש ישיבת המקובלים בית קל.) בגיל 18 החל לכתוב ספרים. במלחמת העולם הראשונה, חשש מרדיפת השלטונות הבריטיים בירושלים הוביל אותו לברוח לחלב. הוא חזר כעבור ארבע שנים. הוא מונה לראש הישיבה בפורת יוסף וחבר בבית הדין הספרדי של ירושלים.

בשנת 1939 נבחר לרב הראשי הספרדי של פתח תקווה, כיהן בתפקיד זה 12 שנים עד מינויו לבית משפט הגבוה לצדק הרבני. כמו כן היה חבר מועצת הרבנות הראשית. בשנת 1958 ייסד בית מדרש ללימוד קבלה בירושלים. שמה בית אל שהיה שמה של ישיבת המקובלים שהתקיימה בעיר העתיקה עד 1948.

לאחר שחרור העיר העתיקה עשה מאמצים רבים להעביר את בית המדרש שלו למקום המקורי של ישיבת המקובלים.

בהמשך עבר לעיר הקודש, שם נקשר לישיבת המקובלים רחובות הנהר וזכה לתהילה כדרשן. נפטר בשנת תרפ"ה. לאחר מותו יצאו לאור "פרי צדיק" (תרצ"ח), דינים, חידושים ושו"ת במגוון נושאים, ומדרש עשרת הדיברות (תשע"ז), קובץ סיפורי פירושים ופירושים אגדיים, הנוגעים לעשרת הדברות. שלושת בניו של רבי שאול התגוררו בארצות שונות. רבי אברהם, המבוגר ביותר בילה את רוב חייו במקסיקו. לא רצה להתפרנס מהתורה, נכנס לעולם המסחר. הוא היה איש חסד גדול ועזר להקים בירושלים כמה מוסדות תורה וצדקה. רבי שלמה, הצעיר, כיהן כמזכיר בית הדין הספרדי בירושלים, היה ראש בית דין רבני במצרים וחבר בית הדין בתל אביב. שלו כרם שלמה (ב' נקודות תש"ח-תש"ב) ודברי שלמה (ב' נק' תשמ"ה) כוללים חידושים, שו"ת ודרשות. הוא כתב גם את טהרת בנות ישראל (תרצ"ה) על טהרת המשפחה, ניצוצי אור (תרצ"ה) מוסר ואורות חיים (תש"ט) על כמה יסודות של החיים היהודיים: צדקה בשבת, לימוד תורה וטהרת המשפחה. 

הרב יעקב קאסין, בנו השני של הרב שאול כיהן במשך יותר מ-60 שנה כרב הראשי של קהילת יהודי סוריה בניו יורק. יליד ירושלים בשנת 1900, למד בישיבות אהל מועד ופורת יוסף. נשא לאישה את מזל טוב' בתו של רבי שלום הדאיה ולמד קבלה אצל רבי חיים שאול דוויק שאליו היה קרוב מאוד. בשנת 1927 ייסד את ישיבת גן הלבנון בירושלים. חכמים גדולים נהרו לשמוע אותו מרצה על תורה וקבלה. בשנת 1928 מונה לדיין בבית הדין הספרדי העליון בירושלים. מספר שנים לאחר מכן הוא נשלח לארה"ב למשימת גיוס כספים מטעם בתי היתומים ספרדי בירושלים. במהלך ביקורו בניו יורק,  מנהיגי הקהילה הסורית-יהודית המקומית הפצירו בו להיות רבם. הוא שירת את הקהילה ההיא מקיץ 1993 ועד מותו בג' טבת תשנ"ה (1994).

לפני שנתיים נדפסה בירושלים "חכמת הנסיך" — חייו ותורותיו של רבי יעקב ש. קסין. הכרך בן 300 עמודים, שיצא לאור בהוצאת ישיבת אהבת שלום, שבראשה עומד הגאון רבי יעקב הלל,– כולל בנוסף למאמרים ולפניות מאת הגאון רבי יעקב קאסין זצ"ל, תולדות עדת חלב וסיפורה של משפחת קסין וכן ביוגרפיה מפורטת של הרב הראשי המנוח של הקהילה היהודית בסוריה בניו יורק. הביוגרפיה מתארת ​​את גדולתו בתורה ואת תכונותיו המוסריות המשובחות ודנה בכתביו, צמיחת הקהילה בהנהגתו והשפעתו הרבה על קהילות יהודי סוריה במדינות אחרות. חיבוריו של הרב יעקב קאסין כוללים ספרי הלכה, קבלה ומוסר וכן ביוגרפיות של רבנים ומקובלים.

בנו הרב שאול ג' קאסין ירש אותו כמנהיג רוחני של יהודי סוריה בניו יורק. הוא התחנך בירושלים בה נולד ובניו יורק. בשנת 1977,  הוא הוציא ספר מצוות השם,ו שיחות על המצוות  על פי התלמוד, המדרשים, הרמב"ם והשולחן ערוך.

לפני סיום סקירתנו "בספרי אר"ץ- הספרות התורנית של ארם צובא", אני רוצה להוסיף כמה מילים על חוקר חלב אחר שהיה פעיל בניו יורק. ר' שאול מטלוב עבאדי זצ"ל ייסד תלמוד תורה בחלב. לאחר שהגיע לארצות הברית עסק בעסקים, אך שימש גם כדיין בקהילה היהודית הסורית בניו יורק ולימד את הכתות הגבוהות ביותר בבית הספר התורני שלה. היה מחברו של "מגן בעדי", כרך חידושים ושו"ת. הוא נפטר ב-1970.

מהרב ש.מ. עבאדי שמעתי לראשונה על מנהג חנוכה מיוחד לקהילת חלב. בבקרים של חנוכה הם מדליקים 12 נורות שמן בבית הכנסת לזכרם של נסיכי השבטים, שכן בחנוכה אנו קוראים בתורה על הקורבנות שהביאו נסיכים לרגל חנוכת מזבח הקודש. על מנהגי החנוכה של יהודי חלב שוחחתי גם עם הגאון רבי יעקב קאסין זצ"ל ועם כמה מרבני עדת חלב בארץ ישראל, כמו הגאון רבי עובדיה הדאיה זצ"ל והגאון רבי עזרא עטיא זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף.

הספר על הספרות הרבנית של יהודי חלב שסקרנו בסדרת מאמרים זו נחקר היטב ומהווה תרומה חשובה לביבליוגרפיה של חיבורים תורניים. למרבה הצער, "חוכמת הנסיך" שהוזכרה לעיל – חייו ותורותיו של רבי יעקב קאסין לא מוזכרת בספר. ספר נוסף, שהיה צריך להזכיר הוא אור השיכל (ונציה 1567) פירוש על בראשית רבה מאת ר' אברהם גדליה בן אשר. האחרון היה תלמידו של רבי יוסף קארו וכיהן זמן מה כרבה של חלב,

גואיש פרס, יום שישי, 8 במאי 1998