החוקרים בדבר מחברו וזמן חיבורו של ספר החינוך התעכבו כבר על דבריו במצוה שכו, שמהם היה אפשר לכאורה לעמוד על זמן חיבורו של הספר.
והרי דברי החינוך באותה המצוה: "ושנת השמיטה איזו היא, הכי אסיקנא במסכתא, במסכת עבודה זרה במימריה דרב הונא בריה דרב יהושע בפרק קמא, שהיא שנת י"ז לפרט לדעת רש"י זכרונו לברכה, ושנת י"ח לדעת רבינו חננאל זכרונו לברכה".
מדבריו אלה אפשר היה להסיק, שהחינוך נתחבר מסביב לשנת י"ז לאלף הששי. אך כבר העירו כי אי-אפשר לייחס חיבורו לאותן השנים, באשר הרמב"ן נזכר בו תמיד בברכת המתים, והרי הרמב"ן נפטר בשנת ל' (השלושים) לאלף הששי. מן ההכרח איפוא, שהחינוך נכתב לאחר שנה זו. בשל תסירה זו היה סבור כבר החיד"א (ב"שם הגדולים" ערך ר' אהרן הלוי), כי אפשר שטעות נפלה בדברי החינוך במצוה שכו. בעקבותיו הציע דוד רוזין בספרו הגרמני על החינוך, שיש אולי גלרוס במקום ,שנת י"ז… ושנת י"ח" – "שנת ס"ז… ושנת ס"ח". ושכך היה אולי כתוב בכתב יד, אלא שנשתבשו הדברים בדפוס.
יורשה לי להעיר כאן הערה קטנה, הבאה לקיים את הגירסא בספרינו ולהסביר למה נקט החינוך דווקא בתאריכים שנת י"ז ושנת י"ח[1], אם כי הספר נתחבר נים רבות לאחר מכן.
בעלי התוספות במסכת עבודה זרה (ט, ב, ד"ה האי) מסבירים על ידי דוגמא כיצד אפשר לו לאדם לדעת באיזו שנה בשמיטה הוא עומד. החשבון המובא שם הוא לפי שנת ה' אלפים וט"ו – שהיא בוודאי השנה בה נעשה חישוב זה.
והרי דברי התוספות שם: "ובתוספות רבינו יהודה[2] נמי משמע דהלכה כרבי יהודה, שמחשב בהם שנת שמיטה שבזמן הזה… וכך פירש לפירש"י בשמעתין, שבשנת ת"ך התחילה שמיטה לחזור וקע"ב לאחר חורבן נשלמו ד' אלפים והוסף עליהם שנת ת"ך והרי קע"ג ואלף חמישי כולו וט"ו של ששי… הרי לפי זה שנת י"א לאלף ששי התחלת שמיטה לחזור, ולפי' רשב"ם שפירש שבשנת תכ"א חרב הבית והיא היתה תחלת שמיטה לא התחילה שמיטה לחזור עד שנת י"ב לפרט".
למדנו מכאן, שלתוספות רבינו יהודה, המחשב את התחלת מחזור השמיטה לפי שנת ט"ו באלף הששי, התחילה השמיטה לחזור לפי רש"י בשנת י"א לאלף הששי, ולפי הרשב"ם (שיטתו היא גם שיטת רבינו חננאל ורבינו תם, עיין בתוספות שם) בשנת י"ב לאלף הששי. ובמחזור זה שנת השמיטה היא שנת י"ז לדעת רש"י, ושנת י"ח לדעת רבינו חננאל – והן הן התאריכים שנקב בהם החינוך.
מחבר החינוך השתמש, כנראה, גם בתוספות רבינו יהודה (או בתוספות שלנו למסכת עבודה זרה אם כבר היו ערוכים בימיו והיו בידו) ולפיכך הזכיר התאריכים היוצאים מדבריהם.
והרי ידוע כבר למכביר, שמחברים השתמשו בחישובי תאריכים שמצאו אצל קודמיהם, אם כי תאריכים אלה לא הלמו זמניהם הם. וכך עשה גם מחבר החינוך, שנקט בתור דוגמא תאריכי שנות השמיטה שמצא לפניו, אם כי לא היו מתאימים לזמנו.
מאת טוביה פרשל (ניו יורק) מתוך "סיני" חוברת נא
[1] יש להעיר כאן כי בכתבי יד של החינוך הנמצא בספרייתו של הרב י. ל. הכהן מימון שליט"א, הגירסא היא כמו בדפוסים "שנת י"ז ושנת י"ח". עיין במהדורת ספר החינוך של "מוסד הרב קוק" (הכינה הרב ח. ד. שעוועל), המבוססת גם על כתב יד זה, ולא הועד בה על חילופי גירסאות בתאריכים (עיין שם, עמ' תי).
[2] אין מענייננו לדון כאן, על סמך החשבון שבתוספות הנ"ל, מתי נכתבו או נערכו תוספות רבינו יהודה.