הרב יאיר חיים בכרך, רב גרמני שנולד בלייפניק, מורביה בשנת 1639, נחשב לאחד מגדולי הפוסקים של המאה השבע-עשרה. הוא נודע בעיקר בשל תשובותיו בשם "חבוות יאיר". יהודי החצר הווינאי העשיר, רבי שמשון ורטהיימר, תרם לדפסת ספר זה בשנת 1699, שלוש שנים בלבד לפני פטירתו של רבי חיים יאיר בכרך בוורמס.
מההקדמה לספר זה אנו למדים על ההערכה העצומה שזכה הרב יאיר חיים לסבתו חוה בכרך שאת שמה "חווה" הוא משלב בכותרת שו"ת שלו.
רקע משפחתי של חוה בכרך
חוה בכרך הייתה ספוגה בידע תורני ובספרות רבנית. היא גדלה בתוך תלמידי חיים. אמה הייתה פייגי כהן כץ, בתו של המהר"ל מפראג. אביה, רבי יצחק בן שמשון הכהן כץ, תלמיד חכם מבריק נודע כדרשן מפראג ולאחר מכן הפך להיות רב סטפן, וולהיניה. שני אחיה היו ידועים גאונים: הרב חיים כץ הפך לרבה של פרנקפורט ואחר כך פוזן ואחיה הרב נפתלי כץ, הרב מלובלין היה המחבר של ה"סמיכת חכמים." בגיל 20 נישאה חוה לרבי אברהם שמואל בכרך, שהיה תלמיד של סבה המהר"ל וגם של אביה, הרב יצחק כץ. החתונה התקיימה בפראג בשנת 1600. זמן קצר לאחר החתונה כיהן הרב אברהם אוירבך כרב בטורבין ובקולין (בוהמיה), כמו גם בפוהרליץ (מורביה) לפני שמונה לאב"ד בקהילת וורמס החשובה מאוד ב-1609. וורמס הייתה אז הקהילה היהודית השנייה בגודלה בגרמניה.
למדנותה של הרבנית בכרך
בספר זיכרון של וורמס מוזכרת במיוחד למדנותה של הרבנית חוה בכרך. היא הייתה כל כך מלומדת שרבנים היו פונים אליה לעזרה בפתרון קשיים טקסטואליים והבנת קטעים לא ברורים. היא נחשבה לבקי בהלכה ומומחית לרש"י.
החוות יאיר כותב על סבתו מצד אביו שהיא הסבירה כל כך תמציתית שכל מי ששמע אותה הבין שהיא צודקת. הנאום שלה היה ברור ומצוחצח והכתיבה שלה הייתה יוצאת דופן. היא הייתה יחידה בדורה בתורה, אישה צדקנית וכתר לתפארת. למרבה הצער, הפירושים שכתבה על המדרש והתרגום אינם קיימים עוד. עם זאת, אנו מקבלים הצצה למומחיותה בהערה שמצטט החוות יאיר לגבי פיוט סוכות שסבתו תיקנה.
אבי ז"ל, הסופר, הרב טוביה פרשל ז"ל, ציין כי בספר מקור חיים של חוות יאיר שפורסם לאחר מותו על ידי מכון ירושלים, מציין הרב יאיר חיים בכרך כי בסימן 662 של השולחן ערוך אורח חיים תיקנה אמו פיוט סוכות שהכיל מילה מיותרת בטעות. (שגיאה זו עדיין נמצאת ברבים מהמחזורים, כולל מחזור מפורש, אך תוקנה במחזור ה-Artscroll וכן בכמה מהדורות אחרות.)
הפיוט של סוכות, שאליו התכוון החוות יאיר, נקרא "אופן" משום שהוא מקדים את אמירת "והאופנים וחיות הקודש". הוא משולב לאחר "קדוש, קדוש, קדוש" בתפילות יוצר אור בשחרית, משמש כגשר לקדושה ומיוחס לרבי אלעזר הקליר. האופן מתחיל במילים "אאמיר אותך." לקראת אמצע האופן נכתב: "כורעים ומשתחווים ומודים באהבה" "הביאם לשער בת רבים של ירושלים."
הרבנית חוה בכרך טענה שהמילה "הביאם" הוכנסה בטעות והייתה צריכה להימחק. היא הדגישה כי מכיוון שהפיוט מסודר לפי האל"ף בית, והשורה הקודמת מתחילה ב"כ"ף" (כורעים), אז השורה הבאה חייבת להתחיל ב"למד" (לשער). בשיר צריך לקרוא בעצם "הם כורעים, משתחוים ומודים באהבה לשער ירושלים". על פי דוד קאופמן שכתב ביוגרפיה של רבי יאיר חיים בכרך, R. Jair Chajim Bacharach und Seine Ahnem (Treves, 1894) החוות יאיר העתיק את דברי ההסבר שכתבו סבו וסבתו בשולי המחזור.
פוגרום בוורמס
בשנת 1613, בהשראת האנטישמי החריף של פרנקפורט, וינסנט פטמילך, הגילדות ובעלי החנויות של וורמס דרשו את גירוש היהודים מאותה עיר. למרבה המזל, מועצת העיר טענה כי חוקת היהודים והפריבילגיות האימפריאליות קשרו את ידיהם והיהודים הורשו להישאר ולהתחרות עם הלא-יהודים בתחומים רבים של עסקים שנסגרו בפניהם בעבר. בזעם, חברי הגילדה הצטרפו לפוגרום ופרצו לגטו, הכו ושדדו את התושבים. עד תחילת 1614 נאלצו היהודים לעבור לצד השני של הריין, אך בהתערבות הארכיבישוף של מיינץ הורשו לחזור.
בשנת 1615, ד"ר קמניץ וחברים אחרים במחוז וורמס, דגלו בגירוש היהודים מאותה עיר, ולאחר מכן הנסיך הבוחר פרידריך החמישי לקח את הקהילה תחת חסותו; הדבר עורר את זעמם של הגילדות, שהביעו את שנאתם ליהודים על ידי ניפוץ המצבות בבית הקברות היהודי, הרס בית הכנסת והיכו והרג יהודים וגניבת חפציהם. זה התרחש ביום שביעי של פסח (שני, 20 באפריל) בשנת 1615.
רבי אברהם בן שמואל יצחק בכרך, ובנו יחידו משה שמעון נמלטו בנס מרצח. הם הצליחו לברוח עם שאר בני המשפחה לגרנסהיים. לא ברור מדוע נפטר הרב אברהם אוירבך מספר שבועות לאחר מכן, בין אם זה מהפצעים הפיזיים שנגרמו לו או מהייסורים שסבל מהפוגרומים. הוא היה רק בן 40 במותו והוא קבור באלסבאך אן דר ברגשטראסה. צו קיסרי שהוכרז מספר חודשים לאחר מכן, בינואר 1616, הורה לבישוף של שפייר להחזיר את היהודים ואת העיר וורמס כדי לפצות אותם על ההפסדים שלהם. מאסטרי masters of the guildsהגילדות גורשו כולם מהעיר. למרות העובדה שהמצב בוורמס השתפר, הרבנית חוה בכרך, שהפכה לאלמנה צעירה מאוד, החליטה לחזור לפראג לבית אביה כדי שיוכל לעזור לחנך את בנה היחיד וחמש בנותיה. אחיה למדו גם עם בנה.
רק חמש שנים לאחר מכןרצו לשדך איתה עם תלמיד חבם מצטיין אחר, הרב ישעיהו הורוביץ, הידוע בכינויו השל"ה בשל "שני לוחות הברית". הוא כיהן כאב"ד פרנקפורט במיין עד שגורשו היהודים בשנת 1614. לאחר מכן עבר לפראג שם הפך לרב. בשנת 1621, לאחר שאשתו נפטרה, החליט לעבור לארץ ישראל.
לפי החוות יאיר, אמר לו אביו רבי משה שמעון בכרך, כי סבתו הרבנית חווה בכרך סירבה את ידו של השל"ה בנישואין בטענה שאינה מאמינה שהיא ראויה לו. לאחר שהתחתנה את כל ילדיה, עברה הרבנית חוה בכרך לוורמס, בשנת 1650 כאשר בנה, ציין הרב משה שמעון, נקרא לשמש שם כרב. באותה שנה היא יכלה לחגוג עם המשפחה את בר המצווה של נכדה, החוות יאיר. שנה לאחר מכן החליטה לנסוע לארץ ישראל כדי לבלות שם סוף ימיה. בכל מקום שהיא נסעה התקבלה בחום רב על ידי יהודים רבים שהעניקו לה כבוד גדול בגלל חוכמתה, היחוס הנכבד שלה ומשפחתה של תלמידי חכמים. למרבה הצער, היא מעולם לא הגיעה לארץ ישראל. היא נפטרה בסופיה, בולגריה. היא נקברה שם בכבוד רב.
