בתקופת הכיבוש הגרמני של הונגריה, חברי תנועות הנוער הציוניות – "המחתרת הציונית" – מילאו תפקיד מרכזי בהצלת יהודים על ידי הפקה המוני של מסמכים אריים, הפצת דרכונים אותנטיים וגם של דרכונים מזויפים. מדינות זרות, הברחת יהודים מהארץ, בעיקר לרומניה, ופעולות נוספות.
תחת המשטר הקומוניסטי בהונגריה, אסור היה לכתוב על פעילות המחתרת הציונית. קריסת הקומוניזם, חוללה שינויים גם מבחינה זו.
באפריל האחרון הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית של הונגריה חנכו אנדרטה לכבוד המחתרת הציונית – גיבוריה והקדושים שלה – ברובע החמישי של בודפשט, באזור מיוער על גדות הדנובה.
הנציגים היהודים מחו"ל שביקרו באנדרטה זו ב-1 ביולי האחרון, נאמו על ידי חברי הנציגים ד"ר ארווין הרלין מניו יורק ומר אוסקר שוינפלד מלוס אנג'לס, חבר לשעבר במחתרת הציונית של הונגריה.
בעקבות תפיסת השלטון על ידי פרנץ סלסי – ב-15 באוקטובר 1944 – יצאו חברי מפלגת צלב החץ שלו למסע טרור נרחב נגד האוכלוסייה היהודית של בודפשט, עצרו ורצחו יהודים ואף פרצו למבנים המוגנים על ידי שגרירויות זרות. צעירים ציונים עסקו אז במעללים נועזים לסכל את תכניהם של הרוצחים.
כותב אפרים דקל בבריה – טיסה למולדת (עמ' 243); "חברי קבוצות החלוץ הציוניות, מחופשים במדים פשיסטים וחמושים בנשק שהצליחו להשיג בבלבול שלאחר ההשתלטות של סלסי, עברו מבית לבית, אספו יהודים, עם כל מה שידע הציבור, הבחורים האלה במדים היו אנשי צלב החץ שאספו יהודים לגירוש לגטאות או למחנות ריכוז.
למעשה, הם לקחו את קורבנותיהם כביכול למקומות מסתור, כמו בונקרים של ארגוני מחתרת שונים, בחצרים של שגרירויות זרות אוהדות או היערות מחוץ לבודפשט. לעתים קרובות, צעירים ציונים מחופשים במדים פשיסטים היו עוצרים משתפי פעולה נאצים בדרכם לתחנת המשטרה עם יהודים שתפסו ברחוב או בשינוע ציבורי, ומציעים להוריד את היהודים מידיהם. לאחר שנעלמו משתפי הפעולה הנאצים מהעין, הציונים היו מלווים את האשמותיהם לאחד מבתי המחבוא, או משחררים אותם, ולעתים מחליקים לידיהם מכתבי הגנה משגרירויות שוויץ או שוודיה, או מסמכים מזויפים אחרים שיעזרו להם להתחמק ממעצר בעתיד."
פעולות אלו היו, כנראה, לא רק המוצלחות ביותר, אלא גם מבצע ההצלה הגדול ביותר שבוצע על ידי יהודים – בעזרתם של אחרים, כמו הנציגות השוויצרית והשוודית שהציעו הגנה לאלפים רבים של יהודים – בשטח כבוש גרמני מדינה.German occupied country
לכן, מצער שהיהודים, בדרך כלל, אינם יודעים הרבה על מעלליה הנועזים של המחתרת הציונית של הונגריה. עוד מעטים יודעים על חלקם של בני הנוער הציוני-דתי – בני עקיבא – בפעולות אלו. המרחב אינו מאפשר לנו לתאר בפירוט את פעילותו של בני עקיבא בהונגריה בתקופת הכיבוש הגרמני, אך, גם כאשר נוגעים רק בנושא זה, יש לומר כמה מילים על אחד מגיבורי המחתרת של התנועה: "הרבי במדים הנאצים" – רבי פנחס (טיבר) רוזנבוים, בנו של רבי שמואל שמעלקא רוזנבוים, רבה של קיסווארדא.
(המשך יבוא)
גואיש פרס, יום שישי, 12 באוגוסט 1994
רבי פנחס (טיבר) רוזנבאום נולד בקיסווארדה, עיירה בצפון מזרח הונגריה, בה כיהן כרב אביו רבי שמואל שמלקה. למד בישיבות הונגריות.
שוחחנו על פנחס רוזנבאום עם שמואל אבא גרוס מהוצאת ספר-חרמון, ברוקלין, שגדל עם פנחס בקיסוורדה והיה חבר אינטימי שלו.
"ב-1944, לאחר הכיבוש הגרמני של הונגריה, גויסנו ליחידה לעבודת כפייה", נזכר גרוס. "רוזנבאום הקים שם קבוצת בני עקיבא סודית. יום אחד נשלח על ידי הקומננדר לקהילה היהודית של בודפשט להביא בגדים לכמה מהפועלים שהסתובבו בשמאטס. בבודפשט יצר קשר עם המחתרת הציונית. זמן קצר לאחר שחזר מאוחר יותר, הוברחו אליו תעודות זהות מזויפות. תוך זמן קצר הוא ברח מהיחידה שלנו.
זמן מה לאחר מכן הועברו רשמית למחנה שלנו דרכונים שוויצריים להתנהגות בטוחה, שנעשו בשמי ובשמות חברי הקבוצה של רוזנבאום. נשלחנו בשמירה לבית מעצר בבודפשט, משם הובאו בסופו של דבר לבניין הנציגות השוויצרית – שנקרא בית הזכוכית – ברחוב ואדאש.
"רוזנבאום הציל את חיי בכך שסיפק לי מסמך התנהלות בטוח שוויצרי", המשיך גרוס "אבל אני יודע על מקרים רבים שבהם סיכן את חייו – באותם ימים מלאי טרור בבודפשט – כדי לחפש יהודים בסכנה. להביא אותם למקום מבטחים. כאן, בברוקלין, מתגוררים לא מעט יהודים שחייבים את חייהם לאומץ ליבו ולמסירותו".
אני לא רוצה להעמיס עליך בסיפורי שמועה.. "אתן לך ספר, ממחתרת הצלה, שיצא לאור בשנה שעברה באוניברסיטת בר אילן ומכיל עדי ראייה על פעילותו של בני עקיבא בהונגריה תחת הכיבוש הגרמני."
להלן קטעים מקוצרים מהספר: "דוגמה בולטת לגבורה ולמסירות הייתה שירותו של פנחס רוזנבאום במחתרת. הוא היה היחיד שנותר בחיים ממשפחתו שגורש לאושוויץ. הוא הגיע לבודפשט בקיץ 1944 והצטרף לפעולות ההצלה של בני עקיבא. זמן קצר לאחר מכן מונה כחבר בהנהגה הארצית של בני עקיבא ותורה ועבודה. הוא מילא תפקיד מרכזי בחילוץ פעולות. חמוש ולבוש במדי קצין של חיילי צלב החץ, סייע בשחרור צעירים יהודים ממחנות עבודה ובהוצאת יהודים מבתי גטו בודפשט, והעבירם לבניין הנציגות השוויצרית ברחוב ואדאש. זה הושג בעזרת מסמכים מזויפים ו'פקודות' ובתירוץ שהיהודים שהוא 'לוקח' עומדים להיזרק לדנובה".
"י. לביא סיפר כי ברח מיחידת העבודה שלו בעזרת רוזנבאום ששלח שני קומוניסטים עם מכונית למחנה העבודה. במכונית היו אוכל והחלפת לבוש…"
בדצמבר 1944 נתפס צבי זיידנפלד על ידי הגסטפו עם תעודות זהות מזויפות. הוא עונה קשות ונשלח לבית חולים. פנחס רוזנבאום וחבר נוסף מבני עקיבא פנו לבית החולים לבושים במדי ש.ש. בדרך לשם הם נתקלו בסיירת S.S. לא נושאים שום 'תיעוד' של S.S. אין להם ברירה אלא לחסל את סיירת S.S. הם נכנסו לבית החולים, שיחררו את זיידנפלד ולקחו איתם גם שומר יהודי שעמד בכניסה לבית החולים. הם הביאו את שניהם לרחוב ואדאש".
(תוספת לתמצית לעיל מתוך הספר: ש"א גרוס שמע את הסיפור הזה באופן אישי מפי רוזנבאום, עם התוספת הבאה: "זו לא הייתה מדיניות טובה להשאיר את אנשי ה-S.S המתים, כפי שהיו, ברחוב. ייתכן שהמשטרה התחילה חיפוש צירפנו הודעה לגופות ההרוגים: 'זהו הפרס לבגידה' – מה שנראה שאנשי ה-S.S נהרגו על ידי הגרמנים".
(המשך בשבוע הבא)
גואיש פרס, יום שישי, 19 באוגוסט 1994
(סיכום)
להלן תמצית נוספת מתוך מחתרת הצלה:
"ג'נו פרנקל הייתה נשיאת המזרחי ההונגרי. הוא נעצר על ידי הגסטפו, אך שוחרר לאחר שהתערב למענו ד"ר ר' קסטנר. לאחר תפיסת השלטון של סלסי הוא שוב היה בסכנה.
אחר צהריים אחד. רוזנבאום, לבוש כצלב חץ אדם, הגיע לביתו הוא צעק לעבר השוער להראות לו את דירתו של פרנקל, כי קיבל פקודה "לעצור את היהודי המלוכלך הזה."
בני הזוג פרנקל, ששמעו את הצעקות התכוננו להיכנס למחבוא, אבל אז אמרה ג'נוא פרנקל: " הקול מוכר לי! בואו ניקח את הסיכון ונצא החוצה".
ברגע שרוזנבוים ראה אותם, הוא נפל עליהם והחל לדחוף אותם החוצה, לעיני השכנים שהתאספו. מחוץ לבית שמר חבר נוסף מבני עקיבא. הוא ורוזנבאום הביאו את משפחת פרנקל למשרדי הצלב האדום, משם נלקחו במכונית של הצלב האדום לבניין הנציגות השוויצרית ברחוב ואדש".
הפחד של משפחת פרנקל נמשך כמה רגעים בלבד. הם זיהו את רוזנבאום מיד.
עם זאת היו מקרים שבהם "העצורים" לא הכירו את רוזנבאום וגם לא הצליח – בגלל הצופים – לציין בפניהם את זהותו האמיתית. האנשים הללו היו מבוהלים ונפגעי בהלה עד שניתן היה לומר להם (או הבינו בעצמם) שהם לא עצורים, אלא מובלים למקום מבטחים.
"מעשיו ומעלליו של רוזנבאום – שהפך לדמות אגדית בעודו בחיים – שימשו מודל לפעילות ההצלה של תנועתו", קראנו במחתרת הצלה (שנערכה על ידי נעמי בלנק והייירו גניזי). "אנשי בני עקיבא ריכזו את מאמצי ההצלה בשחרור יהודים מרכבות גירוש, מחנות עבודה ובתי כלא".
לאחר המלחמה נבחר רוזנבאום לכהן כרבה של קישווארדה, תפקיד בו כבשו אביו וסבו. הוא לא שימש בתפקיד הזה הוא ליווה את הרב הראשי יצחק הרצוג ז"ל כאשר האחרון נסע באירופה, זמן קצר לאחר תום המלחמה, במאמץ לחלץ ילדים יהודים מבתים ומוסדות נוצריים, שבהם הושמו בתקופת השואה.
מאוחר יותר עבד במחלקת העלייה של הסוכנות היהודית בפריז. לאחר נישואיו לסטפני שטרן לשעבר, בתו של ר' חיים שטרן, שהיה מראשי הקהילה האורתודוקסית של בודפשט, השתקע בשוויץ, שם פעל כאיש כספים. financier באותה תקופה הוציא לאור את חידושי תורה של אביו וסבו, שאת כתבי היד שלהם מצא לאחר המלחמה בבית הוריו הנטוש וההרוס.כמו כן הדפיס מחדש ספרים של אבותיו.
רוזנבאום נפטר ב-1982 בגיל 58. בשנת 1990 הוקדשה "היחידה להמו-אונקולוגיה ילדים ד"ר טיבור רוזנבאום" בלניאדו בית חולים בקריית צאנז. זכרו כובד גם בארוחת הערב השנתית ה-13 של "החברים האמריקאים של בית החולים לניאדו", שהתקיימה בהילטון ניו יורק ב-18 בפברואר של אותה שנה. בארוחת הערב הוצג לאורחים סרטון: "פנחס רוזנבאום – הרב במדים הנאצים".
