עשירים היינו בדורות האחרונים באדירי תורה וגדולי חסידות שהאירו תבל על ידי העמדת תלמידים הרבה. בפסקים ותשובות שהריצו לשואלים הצמאים לדבר ה', או בעסקנות מסורה ונאמנה למען הכלל.
אחד הגאונים שבאישיותו התאחדו גדלות בתורה ועסקנות צבורית לשם שמים היה רב הגאון ר' בן ציון כ"ץ זצ"ל. מעטות היו שנותיו עלי אדמות, אבל רבה היתה השפעתו באהלי התורה ובחיים הצבוריים של עמנו. הוא היה צאצא משפחה מיוחסת בישראל שהעמידה מקרבה גאונים וגדולי תורה יושבים על מדין.
רבנו נולד בשנת תרמ"ח בעיר סערעט בבוקובינה לאביו הרבני הנגיד ר' יעקב קופל כ"ץ ז"ל. כמה שנים למד אצל אביו שהיה תלמיד חכם מפולג. לאחר מכן גלה למקומות תורה. היה תלמידם של הגאונים מוהר"ר ארי' ליבש איש האראוויץ רבה של סטניסלב זצ"ל ומוהר"ר יצחק שמעלקיש רבה של לבוב זצ"ל. ברית אהבה נקשרה בין הגאונים האלה ובין תלמידם הצעיר. כבר בתשובתו הראשונה אליו מעיד עליו רבה של סטניסלב בזה"ל: עברתי בין בתרי פלפולך ואתענג לראות כי דבריך בהשכל נאמרים ולפי מעוט שנותיך הרבית מקנתך". בראש המכתב הוא מפארהו בתוארי-הכבוד: "העלם היקר מופלג בתורה מחודד ומפולפל זך השכל ר' בן ציון כ"ץ שיחי' ".
בשנת תרס"ז הוסמך להוראה על ידי רבה של סטניסלב ועל ידי הרב הגאון ר' בנימין אריה הכהן ווייס זצ"ל, רבה של טשרנוביץ.
שמו של הצעיר יצא לפניו כבחור שכל רז לא אניס ליה והבקי בכל חדרי תורה. בשנת תרס"ח נלקח אחר כבוד להיות חתנו של הגביר החסיד המפורסם במעשי צדקה וחסד, מגדולי וחשובי חסידי טשורטקוב, ר' אברהם יוסף בקנרוט ז"ל, שנתן לו לאשה את בתו הצדקנית והמצויינק מרת מרים יוטא ע"ה. היא היתה עזר לבעלה הגדול בכל מקומות רבנותו והתפרסמה במעשיה הטובים. היא נישאה בזיווג שני להרב הגאון ר' חיים רבינוביץ זצ"ל, אב"ד בוקרסט, ובזיווג שלישי להרב הגאון ר' אברהם יעקב דרברמדיגר זצ"ל, אב"ד גאלאץ. היא הגדילה לעשות בימי הזעם והחורבן כאשר מסרה נפשה למען הצלת פליטי השואה. ונפטרה בשם טוב בתל אביב ביום כ"ב באייר תשט"ו.
בשנת תרע"א בערך נבחר רבנו להיות רבה של בורשטשוב בגליציה, עיר מלאה חכמים ולומדי תורה. עם בואו לשם החל לאסוף סביבו תלמידים, טובי בחורי ואברכי העיר וסביבתה, ששתו בצמא את דברי תורתו. הוא התחבב לא רק על לומדי התורה, אלא היה אהוב ונערץ על כל תושבי העיר.
אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בשנת תרע"ד, כאשר רבים מיהודי גליציה נמלטו מפני צבאות הרוסים, עבר רבנו לווינה אליה ברחו רבבות מיהודי גליציה ובתוכם עשרות גדולי ישראל. בין גאוני הדור שנקלעו אז לווינה היו הרב הגאון רבי מאיר אראק מבוטשאטש זצ"ל, הרב הגאון רבי אברהם מנחם שטיינבערג מברודי זצ"ל, והרב הגאון רבי יוסף ענגעל מקראקא זצ"ל. בווינה נמצאו אז גם האדמו"רים לבית רוז'ין – טשורטקוב, הוסיאטין, סדיגורה, קופיטשניץ, ועוד. רבנו שהיה עדיין צעיר לימים היה עד מהרה לחביבם של גדולי ישראל אלה שהכירוהו עוד מקודם.
בווינה הוסיף להרביץ תורה לבחורי חמד. גם התמסר לעזרת הפליטים. פקחותו וידיעותיו הרבות סייעו בידו עוד בימי בחרותו, בעיר הולדתו סערעט, לקשור קשרים עם ראשי השלטון והצבא. הודות לקשרים אלה ניתן לו להיות אחי-עזר ואחי-סמך ליהודים רבים, וביחוד לצעירים שביקשו להשתחרר מן השרות בצבא. מסירת נפשו בימים ההם היתה לשיחה בפי הבריות ורבים היו הסיפורים על השתדלויותיו אצל הרשות. הקשרים עם השלטונות עמדו לו גם בימי המלחמה בווינה לפעול גדולות למען הפליטים. הוא הקים תלמודי תורה ובתי כנסת ודאג לצרכיהם של כמה מאות משפחות מן הפליטים. דעתו היתה נתונה גם על מצבם של שבויי-המלחמה. שמו של הרב יצא לפניו כגאון המוסר נפשו למען הכלל.
בשנת תרע"ט היה רעב גדול בווינה וגדולי גליציה שישבו אז בעיר ראו הכרח בדבר להתיר מיני קטניות לפסח. על המודעה בה פורטו המינים שהותרו ותנאי ההיתר החד-פעמי באו על החתום הרבנים הגאונים: ר' אברהם מנחם הלוי שטיינבערג אבד"ק בראדי, ר' מאיר אראק אבד"ק בוטשאטש; ר' יוסף ענגעל ראבד"ק קראקא, ר' חיים יצחק ירוחם אבד"ק אלטשטאדט, ר' יחיאל מיכל לייטער אבד"ק דונאיוב, ר' דוד פרענקעל אבד"ק נעפאלאקוויץ, ר' בן ציון כ"ץ אבד"ק בארשטשוב. הננו רואים את הרב בן ציון כ"ץ הצעיר חתום כאן עם זקני גאוני גליציה (עיין על כך במאמרו של הרב משה לייטר שליט"א "איסור קטניות בפסח", "הדרום", חוברת ט"ו, ניסן תשכ"ד).
בשנת תרפ"ג-תרפ"ד נקרא רבנו לכהן כרבה וכאב"ד של העיר טשרנוביץ בבוקובינה ברומניה. העיר הגדולה הזאת היתה מזה שנים רבות מרכז של משכילים. רבים מיהודיה היו חפשים בדעותיהם. הם לא ראו בעין יפה מנויו של הרב כ"ץ לרבה של העיר. רבנו שהיה אוהב ישראל ואיש החסד, היה עם זה גם לוחם אמיץ שלא חת ולא נרתע מפני כל. נלחם היה נגד כל שנוי או סטיה מדרך היהדות המסורה לנו מדור דור. על אף רדיפותיהם של המתנגדים החל מיד בפעולות נמרצות למען חינוך הדור הצעיר. היה מבקר בתלמודי תורה ובבתי ספר, היה אוסף אליו את הילדים הרכים, מלמדם תורה ה' ומקרבם ליהדות. היה עושה למען תיקוני הכשרות והמקוואות, שהיו שם בשפל המצב, כשהוא תובע מבני קהילתו לחזק את מערכות הדת ואת גדרי הצניעות. כן עשה למען שמירת השבת. הוא נרדף על ידי החפשים והמשכילים, ברם היה נערץ מאד על היהודים החרדים. הוא הוסיף ללחום מלחמת הדת עד שכוחותיו החלו לעזבו והמחלה החלה מכרכמת את גופו והוא רק בתחילת שנות הארבעים של חייו.
למרות טרדות-הצבור המרובות וחולשתו שהלכה וגברה שקד ללא לאות על לימודיו והעלה על הכתב חידושי תורתו. רגיל היה לסיים הש"ס מדי שנה.
מופלאה היא התיחסותם אליו של זקני גאוני הדור אשר ראו בו את אחד מגדולי הדור שלאחריהם. בהסכמותיהם לספריו משתקפת במקצת הערכה זו. הגאון האדיר רבי יצחק שמעלקיש זצ"ל, רבה של לבוב ומח"ס שו"ת "בית יצחק", שרבינו היה מתלמידיו, מכתירו בהסכמתו לספרו הראשון "ירושלים דדהבא", בתואר: "הבחור המופלג החריף חרוץ ושנון". בהמשך המכתב הוא כותב: תכריך מכתביו עם חידושי תורה ראיתי ועיינתי בהם ומצאתי במו דברים טובים וחריפים ומפולפלים ומסולסלים וראויים להאמר וכו' ותהיה עטרת תפארת משפחתך ויתפארו בך ובך יתהללו". רבו הנערץ הגאון מסטניסלב זצ"ל כותב בהסכמתו על אותו ספר, בין היתר: "בעינים סוקרות ובוחנות התבוננתי על דבריך ואמצא אותם טובים ונכחים, מיוסדים על בסיסים חזקים ונאמנים, ורב טוב צפון בהם אמינא לפעלא טבא יישר חיילך לאורייתא, יפוצו מעינותיך חוצה, וישאבו רבים בששון מימיך העמוקים לרויה". גאון הדור רשכבה"ג הגאון מבערזאן זצ"ל כותב בהסכמו: "כן חזיתי איש מהיר במלאכתו בא עם הספר קונטריסים מזה ומזה הם כתובים ציצים ופרחים באומר הבא מן החדש יעלה הרים ירד בקעות אוחז בסנסנים וכו' לא באתי הלום זולת להעיד על מוכ"ז האברך הרב הגדול החריף ברק השנון מו"ה בן ציון הכהן נ"י אשר כביר מצאה ידו בחריפות ובקיאות וישמח לב גם אני בראותי כי פריו פרי הלולים נטע שעשועים ותקותי רעננה כי כאשר יצעוד הלאה יגדיל תורה ויאדירה ויהי לגפן אדרת מטע תפארת".
הסכמה מופלאה יוצאה מגדר הרגיל נתן לו הגאון ר' בנימין אריה הכהן ווייס זצ"ל, רבה של טשרנוביץ, המכנהו בתואר "הרב הגדול החריף העצום ובקי נפלא" וכותב בזה"ל: רבת שבעה לה נפשי עונג ושעשועים לראות כי גם בימינו אלה אשר בעו"ה התורה מונחת בקרן זוית באין דורש ואין מבקש, עוד לא כלו רחמי ד' כי עוד ימצא בכרם ישראל כבושם הזה אשר גם בדורות הראשונים היה לתהלה בקרב הארץ. בחריפותו ובבקיאותו חדוד שכלו ומיטב הגיונו".
הגאונים בני דורו גמרו עליו את ההלל גם בתשובות ובמכתבים שהחליפו עמו ושנדפסו בספרי שו"ת "אמרי יושר" להגאון ר' מאיר אראק זצ"ל, שו"ת "מחזה אברהם" להגאון ר' אברהם מנחם שטיינבערג זצ"ל, "דעת משה" להגאון הקדוש ר' משה פרידמן מבויאן הי"ד זצוק"ל ועוד בספרי שו"ת שונים.
קשרי ידידות מיוחדים היו קיימים בין רבנו והרב הגאון ר' מאיר שפירא מלובלין זצ"ל. שניהם היו ילידי בוקובינה. האחד נתפרסם בנעוריו כהעלוי משאץ והשני כהעלוי מסערעט. שניהם לא זכו לזרע של קיימא, בנים ובנות. ושניהם נסתלקו באותו גיל צעיר.
רבנו השאיר אחריו ברכה לדורות ספרים וקונטרסים בהלכה ובדרוש. ספרו הראשון "ירושלים דדהבא" שנדפס בדרוהוביץ בשנת השמיטה תר"ע הוא דרוש ארוך שדרש בימי בחרותו, בשבת הגדול תרס"ה, בסוגיא "קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולעתיד לבוא". לפני שהדפיס את הדרוש אמרו לפני הגאון בעל "בית יצחק" מלבוב והלה קילסו מאד. הוא חיבר גם קונטרס "מעיני התלמוד", שהכיל למעלה מ-300 עמודים, והוא מגיע רק עד למחצית פרק א' של מסכת ברכות. הקונטרס כלל גם קול קורא לשמירת השמיטה כהלכתה ללא הסתמכות על היתר מכירה לנכרים שהונהג אז על ידי כמה גדולי ישראל. גם כתב קונטרס על קדושת ירושלים ושביעית בשם "נותר בירושלים" וקונטרס "הוד המשנה", המפרש דברי התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי. ואחרון אחרון חביב, הוא הספר שלפנינו, פירוש על הספר "גאון צבי" לזקנו הגאון רבי משה צבי הירש הלוי העלליר זצ"ל.
הרב הגאון רבי משה צבי הירש הלוי העלליר זצ"ל, אב"ד בוקטשעוויץ, נסתלק בטרם מלאות לו ארבעים שנה וכבר יצא שמו כגאון אדיר. אחד מנכדיו הוציא בשנת ת"ר ספרו על חושן משפט והגאונים ר' שלמה קלוגר ור' אריה ליבש איש האראוויץ, אב"ד סטניסלב, נתנו עליו את הסכמותיהם (ר' אריה ליבש איש האראוויץ הנזכר כאן הוא אבי זקנו של הגאון בשם זה, רבה של סטניסלב, בדור מאוחר ורבו של רבנו).
בשנת תרע"ג הדפיס רבנו מכתב-יד את חידושי זקנו על מסכתות זבחים כריתות ופ"ק דמנחות והוסיף עליהם פירוש רחב משלו בשם "מתקלן דקשוט". בהקדמתו לספר הוא מוסר קצת מתולדות זקנו. כן הדפיס בספר מחדש את הסכמותיהם שהגאונים ר' שלמה קלוגר ור' אריה ליבש איש האראוויץ נתנו בשעתם על הספר על חו"מ.
רבנו הרב הגאון ר' בן ציון כ"ץ ז"ל נסתלק לבית עולמו בשנת הארבעים ושבע לחייו ביום כ"ח מרחשון תרצ"ה, בבית החולים פרניץ הסמוכה לווינה, שם נסע לדרוש ברופאים. הוא נטמן בווינה ליד אהלו של האדמו"ר הקדוש ר' ישראל פרידמן זי"ע מטשורטקוב ושם מנוחתו כבוד.