"הרב והמטבע" – בשם זה העתיק ר' דוד תמר ב"עוללות" שלו (י"ד באייר) סיפור מספר. אסיפה של רבנים לשם חיזוק הדת התקיימה בחוץ לארץ. אחרי האסיפה ערך היושב ראש סעודה לכבוד חבריו. בתוך הסעודת הראה להם מטבע עתיקה, מטבע של דוד המלך. כולם לקחו המטבע לידיהם כדי לראותה – אך לפתע נעלמה ולא יכלו למצוא אותה. הרבנים ערכו כל אחד חיפוש בכליו של שכנו. אחד הרבנים התנגד לחיפוש. אחרי שנמצאה המטבע – היא נתגלתה בקערה שפונתה מן השולחן – גילה אותו רב בשל מה התנגד לחיפוש. אף הוא הביא עמו מטבע כזו, אך מכיוון שהיושב ראש התפאר כי המטבע שלו היא יחידה בעולם, שם ידו בפיו לא סיפר לחבריו עליה. אחרי שאבדה המטבע של היושב ראש, חשש שאם יחפשו אצלו וימצאו את המטבע, לא יתנו אמון בדבריו כי המטבע היא שלו.
יורשה לי להעיר כי הסיפור הזה הוא הד של סיפור ידוע המסופר על רבי יהודא אסאד בעל שו"ת "יהודה יעלה" ועוד. הנני להביא כאן את הסיפור בקיצור על פי תולדות מהר"י אסאד שבראש "דברי המהרי"א" לספר בראשית. שהוציא הרב יהודא גולדשטיין, רבה של סבינוב (סלובקיה) ואחד מצאצאי מהר"י אסאד (מיהלוויץ, תרצ"א, עמ' לח-לט; משם הועתק הסיפור בספר "פאר מרדכי" – תולדות הרב ר' מרדכי בנעט – לרב ד"ר ראובן פרבר, תל אביב, תשי"א, עמ' 180-178).
בבודפשט התקיימה אסיפת רבנים בדבר ה"סמינר". אחר שנגמרו הדיונים ערכה העדה המקומית משתה לכבוד הרבנים. בתום הסעודה הוציא בעל "כתב סופר" מטבע של שקל הקודש והראה אותה לחבריו הרבנים. כל אחד מן הרבנים רצה לראות את השקל והוא עבר מיד ליד – אך פתאום נעלם מעיני הרואים. בעל "כתב סופר" היה מדוכא מאד. מטבע זו היתה חביבה עליו ביותר כי היא עברה אליו בירושה מאביו ה"חתם סופר". הרב מנחם כ"ץ, אב"ד צעהלים, עמד מכסאו, סגר את דלת האולם והכריז: אין אף אחד כאן חשוד על גנבת השקל, אך כדי להפיס דעתו של ה"כתב סופר" עלינו לחפש איש אצל רעהו. כולם הסכימו להצעה, מלבד אחד – היה זה הרב יהודא אסאר – אשר טען כי חיפושי הרבנים, איש אצל רעהו, יגרמו חילול השם. כי מה יאמרו הבריות כשייוודע להם הדבר? הרבנים תמהו על התנגדותו של המהר"י אסאד והחלו בחיפושים. אף אחד לא העז לגשת אל הרב אסאד כדי למשמש בכליו, כי הלה הזהיר את הרבנים לא לערוך חיפוש אצלו. עוד הם מחפשים ומשרתת דפקה בדלת. היא הודיעה כי השקל נמצא באחת הקערות שפונו מן השולחנות. כעת ביקשו הרבנים מאת הרב אסאד להגיד להם למה באמת התנגד לחיפושים, הרי התנגדות זו עלולה היתה לעורר את החשד כי הוא לקח את השקל. מהר"י אסאד הוציא מאמתחתו שקל בדומת לזה שהיה ברשותו של ה"כתב סופר". שקל זה, אמר, קיבלתי ממורי ורבי הגאון רבי מרדכי בנעט לחתונתי. הבאתי אותו עמי כדי להראותו לרבנים, ברם אחרי שרבה של פרשבורג הקדימני והראה את השקל שלו, נמנעתי מכך כדי שלא למעט את שמחתו. אם היו עורכים חיפוש אצלי והיו מוצאים את השקל הזה, האם היו מועילים הסברים וטענות כי המטבע היא שלי? הרבנים הודו לדברי מהר"י אסאד כי הצדק היה עמו כאשר התנגד לחיפושים.
רוצה אני עוד להוסיף כי השקל נשתמר במשפחתו של המהר"י אסאד ימים רבים. שח לי ר' אהרן שמואל געווירץ, מצאצאי מהרי"א, הגר כאן בניו-יורק, כי הוא ראה את השקל לפני כששים וחמש שנה אצל קרובו הרב יהודא גולדשטיין הנ"ל.
1989