באחד ימי האביב שנת 1930 ,דפקו אנשי הג.פ.או. באחד הבתים של פרברי מוסקבה. הם באו לעצור את יחזקאל מרדכוביץ המכונה יחזקאל אברמסקי.
חטאו היה היותו רב. לא היה זה חטא קל בשנות השלושים בברית המועצות. בראשית שנות השלושים כאשר המסע האנטי־דתי של המשטר הקומוניסטי על כל ארגוניו ומוסדותיו עמד בעצם תקפו, היה זה חטא חמור ביותר.
בתא האפל של ה"ליובינקה" נודדות מחשבותיו של הרב. חושב הוא על אשתו וילדיו, שיום יום באים לשער בית הסוהר ובידם אוכל למענו! יום יום סובבים הם על משרדי השלטון, להפיל תחנונים לפני גדולים וקטנים. מפליג הוא במחשבתו לשנים שעברו עליו עד הלום, לימי נעוריו בעבר הקרוב, הנראה כעת כל כך רחוק, באשר מלחמות, מהפכות ופרעות מפרידות בינו לבין ההוה.
עוברים לנגד עיניו ימי לימודיו בישיבות טלז, מיר, סלובודקה ווילנה, ורבו הגדול רבי חיים מבריסק. עלוי היה. רבו הנערץ נבא לו גדולות. עוד בימי עלומיו החליט בלבו להוסיף נדבר חשוב לספרות הרבנית, פרוש לתוספתא, לאותו קובץ הלכות מיסודם של תנאים, שדורות אחרונים כמעט שלא שמו לו לב.
את החלטתו־חלומו החל להגשים. בבל מקומות שבתו על כס רבנות הוא מתמסר לפירושו. בן ארבעים היה כשהשלים פרושם של שני סדרים. בוילנה מופיע, בשנת תרפ"ח, הסדר הראשון. הוא מתקבל בהתלהבות על ידי לומדים ותלמידים. מפולין היהודית, מעבר לגבול ההולך ונסגר, מגיעים אליו ברכות עדוד להמשיך במפעלו — אך הוא בעצמו,
לאט לאט הוא נדחק מאהלה של תורה לעמוד בשערה. לאט לאט נאלץ להניח דיו וקולמוס מידו, ולתפוס עמדה, לעמוד בפרץ נגד המסע האנטי־דתי הקומוניסטי המשתולל ברחוב היהודי.
נזכר הוא. ליל חורף במינסק, בראשית שנות העשרים.
רכון הוא יושב בביתו לאור הנר על גמרא.
בחוץ משהוללת סופת חורף עזה. מול ביתו הולך אנה ואנה, לפני בנין בית חרושת, שומר לילה יהודי, הוא לבוש סמרטוטים. כל גופו רועד מקור.
הרב פותח אח החלון• '"יהודי" הוא קורא לשומר "יעזוב משמרתו לרגע. יכנס ויתחמם על ידי חמיהם. בליל סופה כזה אינם
יוצאים גנבים לשלול שלל."
"דוקא לילה זה עשויים גנבים לנצל. מדמים הם, שהשומר לא יחזיק מעמד על משמרתו" הרוח מביאה בחזרה, תשובת השומר.
ימים רבים היתח תשובה זו תקועה בנשמת הרב.
רבות למד בימיו מרבו הגדול רבי חיים מבריסק. רבות למד אותו לילה משומר בית
החרושה במינסק, בשעה שסופות וסערות משתוללת בעולם, בזמן מהפכות ומשכרים בעולם הגויים. אל ידמה יהודי, כל שכן רב כישראל, שיכול הוא לעזוב משמרתו לרגע — עסוקים הגויים בינם לבין עצמם ואין דעתם נתונה לנו — לא
כן הדבר, אז, דוקא אז, שבעתים גדולה הסכנה האורבת לנו.
ומאותו לילה ידע, אם כי טרם היה ברור אז לכל אחד, לאן מועדות פניה של המהפכה האדומה, כי שלום ושלוה לא ידע ברבנותו.
ומאותו יום בו נקרא לכהן כרבה של סלוצק, והדגל האדום, הפטיש והמגל מתנוססים עליה, החלטתו נחושה לעמוד על משמרתו, משמרת עמו, לא לנטשו, לא לזוז ולא להכנע.
רבות ידעו חוקרי הג.פ.או. על מעשיו "ה־קונטררבולוציונריים" של הרב.
הם ידעו יפה-יפה על השתדלויותיו אצל הנוער היהודי בבואו בברית נשואין להרשות לו לסדר להם חופה וקידושין כדת משה וישראל. הם ידעו יפה־יפה שהרב, ביחד עם הרב ש, י. זוין, רבה של נובוזיפקוב, הוציאו לאור, ברוסיה הסובייטית, בשמת האחת עשרה של מהפכת אוקטובר, קבצויים תורניים בשם "יגדיל חורה". היתה בהוצאה זו מעין הנפת דגל,
קריאת נחמה ועדוד לרבנים במדינח ומחוצה לה.
אולם, דברים רבים אחרים לא ידעו חוקרי הג.פ.או. ספק רב אם ידעו שהרב הזה משלם מפרוטותיו הדלות לאיש שיסובב בכל יום ששי לפני החשכה 'ברחובוה העיר ובשווקה וילחש באזני יהודים: "שבת מלכתא באה. יהודים סגרו חנויות ועסקים?"
ספק רב .אם ידעו, שבגרוזובה הסמוכה לסלוצק היה יושב יהודי, וגם הוא היה מקבל מהרב חלקי ממשכורתו הדלה. מוהל היה האיש• והיה בהולד בן למשפחה יהודיה בסביבה היו באים הרב והמוהל בסודי סודות לאם הנולד,ומתחננים לפניה לא לנתק שלשלת הדורות, להכניסו בברית עמם. ובאותו מעמד, בחדרי חדרים ובסודי סודות, היו מלים את התינוק, פורעים ערלותו.
כאלה וכאלה הייו מעשיו של הרב עד שלוקח ממשמרתו באגרופי ברזל, הושלך ללובינקה" ומשם ל"בגוטירקה", בית הסוהר המרכזי של מוסקבה, ומשם לסיביר, למחנה הסגר, לעבודת פרך.
בלחץ יהדות העולם והתערבות דיפלומטית בואשיגגטון, לונדון וברלין ואז, שוחרר הרב מקץ שנתיים עבודת פרך. הוא גורש מברית המועצות ונתקבל כרב בלונדון. כעבור זמן מתמנה אב בית דין באותה עיר.
ביה דין המטרופולין תל תלפיוה הוא ליהודי כל רחבי הממלכה הבריטית, אליו מביאים כל דבר קשה, להחלטותיו יצפו ועל פיו יוכרעו עניני דת בכל אתר.
קשה ומרובה עבודתו בימים כתיקונם, כל שכן בימי מלחמה. במלחמת העולם האחרונה היה הבית דין המרכזי היחידי שפעל באירופה. נוסף על הבעייה ההלכתיות החדשות שנוצרו בעקבות המלחמה הוצף שאלות רבות ממדינות שונות.
.לונדון עצמה עמדה באש הגרמנים. וייטשפל, במרכזו נמצא בנין בית הדין, נחרב בחלקו הגדול,.על ידי ההפצצה הגרמנית. בכל ימי ה"בליץ" לא הפסיק הבית דין אה עבודתו הרגילה, רק לזמן קצר שותק, באשר פצצה פגעה בבנינו והוא היה נאלץ לעבור למקום אחר.
קץ המלחמה לא הביא עמו הקלה בעול הכבד. הוא נרתם לעבודות השקום, במיוחד להקמתם מחדש.של מוסדות התורה שנחרבו. ימים ולילות הוא מקדיש לשליחי "ועד הישיבות" מארץ ישראל, לגייס תמיכה ועזרה
למענם.
ישיבה בבית דין, הגדה שעורים לפני מאות שומעים באזורים שונים בעיר והשתדלות למין אנשים פרטיים וארגונים — כך מתחלק יום עבודתו הארוך של הרב.
בכל הימימ האלה אינו מסיח דעת מהמפעל עליו חלם כל ימיו: כתיבת פרוש לתוספתא. מזמן לזמן מופיעים כרכים חדשים של "חזון יחזקאל", פרי למוד ועיון בזמן ש"גזל" מיתר תפקידיו.
זה חמש.שנים שפרש ממשרתו וקבע דירתו בירושלים בה הוא שוקע על המשך והשלמת מפעלו. בשנים האחרונות לבד הס-
פיק להוציא שלושה כרכים נוספים, והמפעל שהוחל בו בגולה צועד לקראת השלמתו בציון.
לפני שבועיים התכנס חבר השופטים שנתמנה מטעם.משרד החנוך לדון בדבר חלוקת פרס ישראל לספרות רבנית, שהשנה הונהג זו הפעם הראשונה.
חבר השופטים, בראשו עמד הרב ש.י. זוין, עורכה ואדריכלה הראשי של "האנציקלופדיה
התלמודית", ומי שהיה בזמנו ביחד עם הרב עורכם של הקבצים התורנים היחידים שהופיעו בברית המועצות, החליט פה אחד לחמלת על הענקת חפרם להרב יחזקאל אברמסקי בשל מפעלו — פרושו להוספתא.
נאה הפרס למפעל ונאה המפעל לפרס, מפעל זח המשך ראוי הוא לספרות הרבנית של כל הדורות, כמו זו כן הוא נוצר מתוך עמידה על המשמר, מתוך מאבק והתמסרות ללא גבול לקדשי האומה.
חרות 5.15. 1956
ה סיון תשט"ז