לפני 25 שנה הוא נודע בעולם הישיבות בישראל כ"עילוי מלונדון". כיום, בגיל 48, הוא נחשב לאחד מגדולי התורה אשר בארץ ישראל. סדרת הספרים שלו, "מועדים וזמנים" מוכרת היטב לכל צורב.
אני מכיר אותו הרבה שנים. פגשתי אותו פעמים רבות ובמקומות שונים: בלונדון, בירושלים, בניו יורק. אני זוכר בהנאה איך שהלכתי ברחובות בפריז ופגשתי אותו פתאום. הוא הלך ברחוב עם התפילין בידו.
"משה, מה אתה עושה פה?" שאלתי בהפתעה. הוא סיפר לי שעשה עצירה קצרה בדרכו מלונדון למונטריי בשוויץ.
כשהתגורר בלונדון היה נוסע מדי פעם לשווייץ לבקר קרובי משפחה. הוא גם היה מוסר שיעורים במונטריי בישיבת "עץ חיים" שנוסדה על ידי דודו, הרב אליה בוטשקו ז"ל. שם היה נושא ונותן בלימוד עם הגאונים הרב יחיאל יעקב וינברג זצ"ל והרב מרדכי פרוגמנסקי זצ"ל.
באותו יום שנפגשנו בפריז, טיילנו במשך הרבה שעות ברחובות הבירה הצרפתית ושוחחנו על מגוון נושאים.
רבי משה הוא נצר למשפחה חשובה מאד. אביו מתייחס עד הגאון מווילנא, ורב משה מדגיש את היחוס הזה בעמודי השער של ספריו. אמו היא צאצאית של הרב שמואל אליעזר איידלס (מהרש"א), הרב פנחס הורוביץ (מחבר "הפלאה") והרב אפרים זלמן מרגליות.
בבי"ס יסודי הוא למד בבית ספר אנגלי, והיה במשך עשר שנים תלמיד בישיבת שניידר בלונדון. בשנת 1950 עלה ארצה. הוא למד בישיבת חברון, אך בילה חלק ניכר מזמנו עם מאורות התורה הגדולים של עיר הקודש, במיוחד עם רבי יצחק זאב ('וולוול') סולובייצ'יק מבריסק והרב דב בעריש ויידנפלד מטשעבין, שהתרשמו מאוד מהידע התלמודי הרחב והעמוק של העלם הצעיר.
רבי משה גם היה אורח קבוע אצל האדמו"ר מגור, וביקר לעתים קרובות אצל ה"חזון איש" בבני ברק. החזון איש הוא גם זה שהיה השדכן בינו לבין רעיתו יפה, בתו של רבי יעקב שכטר.
לאחר נישואיו התגורר בירושלים, ושימש שנים רבות כראש ישיבת "ישיבת המתמידים" ב"מאה שערים".
בשנת תשכ"ד (1964) ייסד לבקשת הרב יחזקאל אברמסקי "כולל" בראש העין. ראש העין היא עיירה ממזרח לפתח תקווה. היא מאוכלסת על ידי תימנים, והכולל הוקם שם על מנת להעמיק ולחזק את החיים הדתיים של האוכלוסייה המקומית. חמש שנים לאחר מכן, לאחר שהכולל התבסס היטב, רבי משה ויתר על מנהיגותו הפעילה שם, כדי שיוכל להקדיש את עצמו למשימות אחרות.
במהלך חייו דיבר הרב אהרן קוטלר זצ"ל פעמים רבות על הצורך להקים בראש העין ישיבה לצעירים תימנים. בעקבות זה הקים רבי משה לפני שש שנים בראש העין ישיבה לנערים מגיל 14. הישיבה נקראת "משכן משה", על שם בנו הצעיר המנוח של רבי חסן זכריה, חכם תימני מראש העין, שתרם לישיבה מגרש אדמה ובניין שעדיין לא נגמר. הישיבה נתמכת על ידי ה"פעילים דאמריקא" ביחד עם הרב נתנאל קווין וקבוצה של רבנים ותלמידי ישיבת "תורה ודעת" מניו יורק. רוב התלמידים של משכן משה הם תימנים, השאר מרוקאים. השנה הורחבה הישיבה כך שתכלול מתיבתא לתלמידים צעירים.
רבי משה, הוא ספרייה מהלכת, הידע הרחב שלו מדהים, תמיד היה 'מתמיד', אבל הוא מעולם לא היה "תולעת ספרים" במובן המקובל של המילה. הוא תמיד היה ערני להתרחשויות בעולם היהודי וגילה עניין רב בענייני ציבור יהודיים. בשנים האחרונות הוא כותב יותר ויותר ומתבטא על בעיות המשפיעות על יהודים שומרי תורה ומצוות.
הוא גלוי לב, מקורי ובעל תודעה עצמאית. אתה לא תמיד צריך להסכים איתו, אבל אתה לא יכול אלא להתפעל מהדרך שבה הוא מציג את דעותיו ובכוח טיעוניו.
לא ראיתי אותו כבר שנים. הפעם האחרונה שפגשתי אותו היתה לפני כמה שנים, כשהוא הגיע לניו יורק בהזמנת ה"פעילים דאמריקא". הוא דיבר בבורו פארק. רבים שבאו לשמוע אותו לא הכירו אותו באופן אישי, אלא הכירו אותו מספרו "מועדים וזמנים". כשהוא דיבר לפניהם, נודע להם כי רבי משה הוא לא רק חכם גדול, אלא גם נואם בחסד עליון.
בביקורי האחרון בישראל חשבתי שהגיע הזמן לראות שוב את רבי משה. וכך, יום אחד ירדנו מירשלים לבני ברק. היינו לא מעט אנשים, אשתי ושניים מילדינו וידידי משה פלר, המו"ל הנודע, שהתנדב בחביבות להסיע אותנו לבני ברק. בזמן שהיינו בביתו של רבי משה, התקשרנו למיכל פלאם, אחיין שלי, שלומד בפוניבז', כדי שיצטרף אלינו.
ביקור זה היה מדד להכנסת האורחים של הרבנית יפה שטרנבוך, הפלישה הפתאומית לא הפתיעה אותה. בין רגע הכל היה מוכן לאורחים והתיישבנו לשיחה ארוכה וידידותית.
***
גבוה, פנים צעירות עם זקן בלונדיני, עיניים כחולות צלולות, מהירות תנועה, חיוך מסתלסל סביב שפתיו, רבי משה לא השתנה במשך השנים. רק הזקן שלו נהיה קצת יותר ארוך ומלא.
הוא סיפר לי על התפתחות הישיבה שהקים בראש העין. זו הייתה ישיבה לתימנים. "זהו המקום היחיד במדינה שבו כל מנהגי בתי הכנסת בתימן נשמרים במלואם", ציין רבי משה. הישיבה התקדמה יפה.
הוא שיבח את העזרה שקיבל מה"פעילים דאמריקא" ומהרב נתנאל קווין ומחוג הרבנים והתלמידים שלו מ"תורה ודעת".
(לאחר שובי לניו יורק, התקשרתי לרב קווין. הוא סיפר לי שהוא היה לאחרונה בארץ וביקר ב"ישיבה משכן משה").
בישיבה היו בנוסף לתלמידים התימנים, גם מספר תלמידים מרוקאים. זה יצר בעיה הלכתית. ספרי התורה המשמשים את התימנים מכילים שינויים מסוימים, אשר על פי המסורת של קהילות אחרות, יהפכו את הספר פסול לשימוש.
עלתה איפוא השאלה, האם חברי קהילות אחרות, המרוקאים בענייננו, יצאו ידי חובה של "קריאת התורה" בכך שהאזינו לקריאה מספר שלא הייתה ראויה על פי המסורת שלהם. רבי משה הקדיש את עצמו לבעיה זו, ופרסם ספר על דיני כתיבת ספרי תורה תפילין ומזוזות.
הספר הופיע לפני חמש שנים ואני מודה שלא ראיתי אותו קודם. זה לא היה הספר היחיד שפורסם בשנים האחרונות על ידי הרב שטרנבוך שלא הייתי מודע עליו.
ידעתי כמובן על ה'מגנום אופוס' שלו "מועדים וזמנים", ששישה חלקים ממנו הופיעו עד כה, ואשר הודפסו שוב ושוב. החלק הראשון של יצירה זו, המכיל את "חידושים" על מועדים והזמנים הופיע לראשונה בשנת 1964, אך ידעתי עליו שנים קודם לכן. כי כבר בשנות ה-50 של המאה ה-20 פרסם רבי משה כרך בסטנסיל.
היה זה יום אחד, בתחילת שנות החמישים, החלטנו להיפגש במשרדי המערכת של היומון "המודיע", שם עבדתי אז. במקרה ר' משה היה עם הכרך הסטנסילי של "מועדים וזמנים". זה היה לפני חג הפסח, וב"המודיע" היינו עסוקים בהכנת גיליון החגיגי המיוחד המוגדל. דפדפתי בחוברת של רבי משה. היו בו לא מעט פרקים שעסקו בעניני פסח. בחרנו אחד מהם והכנסנו אותו לעיתון. כך היה היומון האגודתי הראשון זה שהדפיס פרק של "מועדים וזמנים", שבעשור שלאחר מכן נעשה לספר שידוע בכל בית.
אם מדברים על פסח, עלינו להזכיר את מהדורת ההגדה של ר' משה עם חידושים והערות משלו. הספר שיצא לאור לראשונה ב-1962 הודפס מספר פעמים מחדש.
ספר נוסף שלו שזכה לתפוצה גדולה היה חיבורו על הלכות שמיטה. ספר זה נדפס שלוש פעמים ופורסמו ממנו 10,000 עותקים. ספרו על 'טהרת המשפחה' היה "רב מכר", שמונה מהדורות, 22,000 עותקים עד כה. לאחרונה הופיעה גרסה מקוצרת של הספר באנגלית. פרסומים נוספים שלו כוללים כרך ראשון בסדרה על פסקים ומנהגים של הגאון מווילנה, וחוברות ומסכתות על בעיות הלכתיות בנות זמננו, כגון השתלות, נישואים אזרחיים ועוד. כששאלתי את רבי משה פרטים על המהדורות השונות של ספריו, הוא הפנה אותי לאשתו.
"מה זה", שאלתי בפליאה, "אתה זוכר כל כך הרבה, ואתה לא זוכר את הכמויות של המהדורות השונות של הספרים שלך?" "זה לא כך", ענה. "אשתי אחראית על ההדפסה והמכירות, וכך היא יודעת את כל הפרטים".
הרבנית שטרנבוך הייתה שקועה אז בשיחה עם אשתי – השתיים הכירו זו את זו מלפני עשרים שנה, מאז שהיו שותפות לחדר כשילדו בשערי צדק בירושלים – אבל שניהם הצטרפו מאוחר יותר לשיחתנו. יפה שטרנבוך היא אשת חיל אמיתית. היא מחזיקה ומנהלת את הבית, ובנוסף היא מנהלת שותפה של עסק גדול מעורות שאביה ז"ל הקים בתל אביב – אשתי ובתי ביקרו אותה אחר כך שם, וראו אותה איך שהיא ב"פיקוד" של עשרות עובדים – היא המו"ל של ספריו של בעלה, והיא מרצה ידועה ומבוקשת לדיני טהרת המשפחה.
ר' משה כמובן, בנוסף להיותו מכהן כראש ישיבת "משכן משה" ומתמסר לפרסומיו, נקרא לא פעם לתת שיעורים והרצאות על בעיות עכשוויות, בישיבות וביישובים שונים. עזבנו את הרב שטרנבוך בשעת ערב מאוחרת. כשנשאתי צרור מספריו החדשים למכונית בחוץ, היתה לי הרגשה שבביקורי הבא אצלו, אקח הביתה חבילה טרייה של ספרים שזה עתה יצאו לאור, כי עטו הפורה כמו מוחו לעולם אינו נח.
מתוך הג'ואיש פרס יום שישי, 16 בינואר, 1976