תולדותיו
הוא היה אחד הרבנים המצויינים של הדור העבר שהקדיש מזמנו לחקר תולדות הגאונים ששימשו בקודש בקהילות אירופה במאות השנים האחרונות, אף הגדיל לעשות בשטח זה בחיבוריו ובמאמריו המרובים.
כפי ששמו מעיד עליו, היה מצאצאי המשפחה המיוחסת בישראל שממנה יצאו גאונים אדירים ופרנסי ציבור מסורים ונאמנים, בכל רחבי אירופה.
באחד ממחקריו ("תולדות משפחת הורוויץ") תיאר את גדולי בית משפחתו המפוארת ואיפיין אותה בדברים אלה: ״אחת המשפחות העתיקות המיוחסות בישראל אשר העמידה לבית ישראל רבנים גדולים גאונים מצויינים אדירי התורה אנשי השם, היא *המשפחה״ הרמה, רמי דקלא ורמי שמעתתא בית הלוי הורוויץ (לשון הכתובת בשער הספר ״גאון צבי* — פראג תצ״ז) — זה יותר מארבע מאות שנים היא מתקיימת בתור שלשלת היוחסין, שלשלת בלתי נפסקת של רבנים גחלי הדור גאונים מצויינים אדירי התורה אשר עמדו לנס עמם ולתפארת עדתם לבני ישראל בכל מקומות מושבותיהם עד אשר בצדק נוכל לאמור כי לא נמצאת קהילה גדולה או קטנה עתיקת ימים באירופה אשר לא שימש שם ברבנות ולא ישב לכסא לה רב וגאון מן המשפחה הרמה והנישאה הלזו של ״בית הלוי איש הורוויץ".
הוא נולד בשנת תרל״ב, בקראקא, בן שלישי להרב ר׳ חיים אריה (לייבוש) הורוויץ, ששימש רבה של אותה קהילה מפוארת בישראל. על ברכיו גדל ומפיו למד תורה.
צעיר לימים היה, כשהתידד עם ר' חיים נתן דמביצר חוקרה הנפלא של רבנות יהדות פולין, ששימש דיין בבית דין של אביו. ממנו הושפע בודאי לעסוק בחקר תולדות הרבנות. אמנם, הנטיה לחקר זה היתה נטועה בלבבו כמורשת אבות מאחר שאבותיו התגאו בייחוסם וגזעם הרם. גם אביו הגדול, ר׳ חיים אריח מקראקא היה תר אחרי תולדות רבני משפחתו, והרי מה שהוא כותב בהקדמתו לספרו ״חיי אריה״, בפרשו לפני הקורא קצת ממגילת היוחסין שלו! ״הארכתי קצת בהתילדותי על משפחתי ואף שיש להוסיף עוד כהנה וכהנה אך קצר המצע מהשתרע. אבל מפגי שהשכחה מצויה והדורות הבאים לא ידעו מקור מחצבתם קודש וראיתי שגם בזמננו מדפיסים והולכים טעותים ביחוס המשפחות, ע״כ הנני נותן בזה את ראשי משפחתי הנשאה בין אותם הידועים לי בבירור בין אותם אשר שמעתי מפי בקיאי יוחסין או ראיתי בספריהם".
צבי הצעיר עשה חיל בלימודיו ושמו יצא לפניו כלמדן וידען. בשנת תר"ן הדפיס אביו ספרו ״חיי אריה״ ופירסם בו חידושי תורה של בנו (בסוף סימן ל״ו), ובשנת תרנ״ה כאשר הוציא שלמה בובר את ספרו הידוע "אנשי שם״, על גאוני וגדולי לבוב, הביא בו בכמה מקומות הערות בשם האברך הדגול. קודם לכן, בשנת תרמ״ט — והוא אז רק בן י״ז שנה — נתפרסם מכתב ממנו ומאחיו אלעזר משה, בדבר משפחתם ותולדות אביהם. בספרו של אליעזר אפרתי "דור ודורשיו״ (ראה שם, עמ׳ 62—64).
גם אחרי נשאו לאשה את בתו של ר׳ יצחק ברל ויעטשנר מדוקלא המשיך לשקוד על התורה ועל העבודה. ביחוד שקד על לימוד תלמוד ירושלמי והתכונן להקדיש עתותיו לבירור גירסאות תלמוד המערב ולפרש בו את המקומות הסתומים המרובים.
לאחר שנים׳ כשפירסם מבואו "על דבר סידור ועריכת התלמוד הירושלמי״ מסר, כי עוד בימי חורפו עלה על דעתו לקבץ על יד כל פירושי הקדמונים על הירושלמי הנמצאים בספריהם, ולכתוב אותם בספר "למען יהיו לגו לעינים להבין דברי הירושלמי לאמיתו ות״ל יתברך קבצתי על ידי, כפי אשר כחי הדל מגיע, כל פירושי הקדמונים על הירושלמי וגם כל הנוסחאות והשנויים הנמצאים בספריהם בדברי הירושלמי והראיתי לדעת כי בכמה מקומות טעו מאד מפרשי הירושלמי בפירושם יען לא היו להם לעינים דברי רבותינו הקדמונים הנמצאים אתנו היום. בעזר השם יתעלה כתבתי חרבה הערות יקרות וחדושים נחמדים בירושלמי, המה אתי בכתובים חתומים באוצרותי״.
בזמן ההוא התחיל בוודאי לאסוף את דברי הירושלמי המובאים בראשונים, ושאינם מצויים בירושלמי שלפנינו. גם על עיסוקו בליקוט מה הוא מודיע בחיבורו הנזכר.
הרב צבי הורוויץ, שעוד בימי צעירותו עזר לר׳ חיים נתן דמביצר בעריכת ספרו "כלילת יופי״ על גאוני לבוב ושאר גאונים, ולר׳ פ. פסיס בחבור ספרו "עטרת הלוים״ (וארשה תרס״ב) על משפחת הורוויץ, פירסם באותה תקופה רק מעט דברים משלו.
מלבד הדברים הנ״ל שהובאו בשמו, פירסם בשנת תרנ״ט הערות תלמודיות ב"אוהל מועד״ (חוברת א, קונטרס ו), שיצא בקראקא בעריכת ר׳ יקותיאל אריח קמלהאר, ובשנת תרע״ד, סמוך לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, "מילואים״ בספרו של הרב חיים צבי תאומים "זכרון לראשונים״ על קהילת קולומיא וגדוליה. מילואיו כללו בין היתר גם תולדות הגאון ר׳ משולם איגרא.
במלחמת העולם הראשונה
מפנה עצום חל בחייו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. פלישת הרוסים לגליציה הביאה לארצות המערב גלים גלים של מאות אלפי פליטים יהודיים מחבל ארץ זו. בין עשרות אלפים מיהודי גאליציה שטולטלו למוראביה ותקעו יתרות אהלם בעיר ברין היו גם הרב צבי הורוויץ ובני משפחתו. גם כאן כבכל מקום, ארגנו הפליטים מוסדות משלהם וסידרו את חייהם באופן עצמאי. חפליטים בברין יסדו את קהילת "מחזיקי הדת״ והם מינו לרב ואב בית דין שלהם את חרב הורוויץ, שהתמסר בכל לבו וכוחו לצרכיהם, הרוחניים והחומריים כאחד. הוא יסד בית ״תלמוד תורה״ בשביל הילדים ובתי תבשיל בשביל העניים. כן פרש הרב את השגחתו על שוחטים ובודקים ומקולין של יראים. על ידי כך אופשר לפליטים לאכול בשר כשר בתכלית. מראשית שנת תרע״ה עד אמצע הקיץ של שנת תרע״ו עמד הרב הורוויץ בראש קהילת הפליטים, וניהלה למישרין.
לאחר שהתפזרו הפליטים עבר הרב לשוונינגן אשר בהולאנד, שם היה קיים קיבוץ גדול של פליטים יוצאי גליציה. ביחוד אלה שהתגוררו לפני המלחמה באנטוורפן. הוא התעסק שם בענייני הציבור וגם הקים ישיבה שבה הרצח שיעורים בגפ״ת.
״הגניזה״ בשוונינגן
בשוונינגן התידד הרב עם קרוביו נכדיו של הרב יששכר בריש ברנשטיין, שהיה אב״ד של האג, ומהם נודע לו כי ברשות הרב ברנשטיין היה אוצר גדול של כתבי יד מגאונים ורבנים, זקניו של הרב הורוויץ.
אוצר זה מסר הרב ברנשטיין, חמשים שנה מקודם, לידי אחד מקרוביו להדפיסו. אולם, עם מות האיש אבדו גם כתבי היד שהופקדו בידו. כתבי־יד אחרים מספריתו של הרב ברנשטיין נמכרו לאחר מותו בשנת תרנ״ד. ביחד עם ספרים נדפסים עמהם היו מכורכים, ומקום המצאם לא נודע.
הידיעה על אבדן כתבי יד יקרים אלה מגאוני בית משפחתו דיכאה מאוד את רוחו של הרב הורוויץ. הוא התמסר לחיפוש אחריהם מתוך תקווה שנשאר מהם שריד בבית ידידיו. הוא בעצמו מספר על כך בהקדמתו לספרו ״כתבי הגאונים״: "בשמעי זאת מאוד היה לבי עלי דוי על אבדון הדברים היקרים חללו מאבותי הגאונים, שבצלם אנו חיים, אך אמרתי בלבבי, מי יודע אם לא לעת מאת הנחני ד׳ לארצות הולנדיה, למלט עוד איזה דבר מזקניי הגאונים נ״ע — והנה תלי״ת אחרי החיפוש ויגיעה רבה מצאתי שם על העליה ארגז מלא ניירות כתבים ומכתבים שונים, ובהם מצאתי איזה מאות מכתבים מזקני הגאונים זצ׳ל ומשאר גדולי הדור ומבני משפחתנו הרוממה". מלבד המכתבים מצא גם חידושים ודרושים של גאונים רבים. ״אז אמרתי האח: לא לחנם שלחני ד' הנה, להציל משיני הזמן את מעט כת״י הללו, למען לא יאבדו מתוך קהל ישראל, ואמרתי בלבי, מי יתן בלב איש נבון וחכם להוציאם מאפילה לאור הדפוס, ולאמור לאשר בחושך הגלו, ולאשר באסורים צאו, לעשות בזה חסד עם החיים ועם המתים. והנה מיד בראותי את כתי״ה הללו טמונים וגנוזים שמה, אחזתי באיזה מהם והביאותים אל ביתי, למען אוכל לעת מצוא להו״ל״.
ואמנם, במשך השנים הקרובות, בכל עת ובכל שעה שהתפנה מעסקי חקהילה, התמסר להוצאת כתבים אלה ופירסם חלקים מהם בקבצים שונים.
רבנותו בדרזדן
בשנת תרע״ט יסדו יהודי מזרח אירופה, שהתיישבו בדרזדן, שבגרמניה, עדה חרדית בשם "שומרי הדת״, והם קראו לרב צבי הורוויץ לשמש אצלם בקודש. כבכהונותיו הקודמות התמסר הרב גם כאן לשירות קהילתו בכל כוחו ומרצו. הוא יסד מקווה כשרה בעיר, והסדיר בה את ענייני הכשרות על ידי העמדת שוחטים ובודקים יראים. כעבור כמה שנים — בשנת תרפ״ו — נתקבל הרב גם על ידי הקהילה הכללית והיא שמסרה לידיו את הטיפול בכל ענייני הכשרות שבעיר, ואת ההשגחה עליהם.
כעשרים שנה שימש בקודש בדרזדן עד שהוכרח בשנת תרצ״ט — והוא או בן ששים ושבע שנים — לקחת את מקל הנדודים בידו ולצאת את מקום שבתו ופעולתו הברוכה במשך שנים רבות, מחמת הרדיפות של שלטון הרשע.
פעולתו הספרותית
על אף טרחותיו המרובות בעניני הצבור עסק הרב כל ימי שבתו בדרזדן, גס בפעילות ספרותית ענפה. מלבד הספר הגדול ״כתבי הגאונים״ פירסם חידושי-תורה ומחקרים היסטוריים באכסניות שונות.
את ספרו "כתבי הגאונים״ הוציא בשנת תרפ״ח. בחיבורו זה פירסם חרבה מן המכתבים שמצא בשוונינגן, והם כללו אגרות מאת הגר״א מווילגא, מאת אחיו יששכר בר ומאת הגאונים ר׳ יהונתן אייבשיץ, יעקב יהושע בעל "פני יהושע״, ר׳ משולם איגרא, צבי הירש מברלין, ר׳ יוסף הוכגלרגטר אב״ד זאמושמש בעל "משנת חכמים״, וגדולי ארץ רבים אחרים. אך פרסום אגרות אלה לא היה עיקר פעלו בחיבור זה אלא ההערות המחכימות הרבות שהעיר, ושבחן הרצה בארוכה את תולדותיהם של מאות רבנים ומשפחותיהם ותולדות הרבנות בקהילות שונות. הערות אלה, שהן בבחינת ״תוספת מרובה על חעיקר״ בספר מהוות אוצר בלום של ידיעות, שבהן משתקפת בקיאותו העצומה של המחבר בתולדות הרבנות וספרותה באירופה במאות השנים האחרונות.
כהמשך לספר זה הוא קונטרסו ״כתבי ישנים״, בו פרסם מכתבים שהגאון ר׳ שאול בן ר׳ צבי הירש מברלין כתב לגיסו, הרב יעקב משה לוונשטאם, אב״ד אמשטרדם, בעת היותו נע ונד, אחרי שהוכרח לעזוב את ארץ אשכנז בגלל הרעש שעורר ספרו ״בשמים ראש״. רבני הזמן האשימו את ר׳ שאול, שהוא שינה או זייף תוכנן של תשובות הרא״ש שפירסם בספר הנזכר, וייחס לרא״ש דעות לא-לו: דעות שהוא עצמו החזיק בהן. קונטרם זה, הכולל גם את תולדות ר׳ שאול, כתובות בידי הרב הורוויץ, פורסם בשעתו ב״הצופה לחכמת ישראל״ (כרך י״ד, תר״ץ, עמ, 3—24).
״כתבי הגאונים״ יצא לראשונה בפיוטרקוב, פולין — והערכות עליו פורסמו ב״אוצר החיים״ כרך ה׳ עמ׳ 263, וב״מונאטסשריפט״ כרך 73, עמ׳ 180—182, ושם כרך 74, עמ' 64—65 תשובת המחבר להשגות — וחזר ונדפס ביתד עם הקונטרס ״כתבי ישנים״ בניו־יורק, בשנת תשי״ט.
מלבד חיבורים אלה הרבה הרב הורוויץ לפרסם מחקרים על תולדות הרבנות בקבצים אחרים.
בעברית פורסמו מחקריו אלה: "לקורות היהודים בפולין, על אבות בתי הדין בגליל לבוב״ ("העברי" שנה יא, גליונות יג, יה ניו־יורק, תרפ״א): "עיר ירסלב ורבניה״ ("אוצר החיים" כרך ה' תרפ״ט, עמ׳ 203—208): "לקורות הקהילות בישראל" עיר דסוי ורבניה״ (שם, כרך ו' תר״ץ עמ' 186—191): "רבינו יעקב פולק״ (שם, כרך ז׳, תרצ״א, עמ׳ 77—80): "הרופא ר׳ משה פישלש הי״ד״ (שם, עמ׳ 118—120): "עיר בומסלא — ורבניה״ (שם, כרך ח/ תרצ״ב, עמ׳ 16—26): "עיר הלישוי ורבניה״ (שם, עמ׳ 72—74, 151—157): "לקורות הקהילות בישראל, עיר הרובשוב — ורבניה״ ("הצופה לחכמת ישראל״ כרך טו, תרצ״א, עמ׳ 110-87).
בגרמנית פורסמו המחקרים דלקמן: "משפחת לבוב״, מחקר שכלל גם אגרות-רבנים שהיו תחת ידו ("מונטסשריפט״, כרך 72, עמ׳ 487—499, השגות עליו ותשובתו: כרך 73, עמ׳ 64—66): "קהילת אפט ורבניה״ (שם, כרך 74, עמ׳ 10—23): "הרבנים והמלומדים היהודים של פראג במאה החמש עשרה״ ("צייטשריפט פיר גשיכטה דר יודן אין דר צ׳כוסלובאקיי״, שנה א' תרצ״א חוברת ד'): "משפחת הורוויץ בפראג במאה השש־־עשרה״ (שם, שנה ב׳, חוברות ב׳, ג׳, שנה ג' חוברות ב' ג׳—ד׳): "הקהילה היהודית באיגר ומלומדיה״ (שם, שנה ב' חוברת ג׳: שנה ד׳ חוברת א׳).
בשנת תרצ״ה הופיעו שלושה מחקריו אלה: "מבוא על דבר סידור ועריכת התלמוד הירושלמי״ ו״תולדות משפחת הורוויץ״ (שניהם צורפו לספר "טוב עין על הירושלמי יבמות, לאחיו הרב אלעזר משה הורוויץ) וקונטרס על ר׳ יצחק חלוי איש הורוויץ מהמבורג וצאצאיו (הוא נדפס בסופו של הספר "ברכה משולשת״ לר׳ שלמה עהרליך).
המחקר "על דבר סידור ועריכת התלמוד הירושלמי״ שבו עומד המחבר על ההבדל בין עריכתם וצורתם הסופית של התלמוד בבלי והירושלמי, שופע רעיונות מקוריים ופירושים חדשים בירושלמי.
יש לציין, שעוד לפגי כן פירסם הרב הורוויץ מפירושיו על הירושלמי בירחון התורני "שערי ציון״ שיצא בירושלים: "הערות והארות על הירושלמי״ (שם, שנה ד׳ תוברת י״ב—י״ג: שנה ה' חוברת ה׳—ז׳). שם פירסם גם כן הערה לדברי רש״י במסכת ברכות (שנה ה' חוברת א׳—ב׳).
במחקרו "תולדות משפחת הורוויץ״ מרצה המחבר בארוכה תולדות משפחתו הרמה. הערכה על חיבור זה פירסם ד״ר יהודה לוין ב"מונטסשריפט״ (כרך 79, עמ׳ 463-464).
בספר היובל לד״ר ב. מ. לוין (ירושלים ת״ש, עמ׳ שכא-שלד) פירסם ״חילופי תשובות בין החתם-סופר ור׳ ישראל משקלוב״.
בשנת תש״א הופיעו ממנו בירחון ״סיני״ (שנת רביעית חוברת ה—ו) ״תולדות ר׳ יוסף אשכנזי ה,תנא׳ מצפת״ שהיה חי בימי האריי. ר׳ יוסף אשכנזי אשר היה כנראה יליד ביהם, למד בפראג, חי לאחר מכן בפוזן ולבסוף השתקע בצפת. המחקר המקיף הזה, המשתרע על עשרים עמודים בערך היה בודאי עבודתו הספרותית האחרונה של המחבר שראתה אור הדפוס.
מלבד כל אלה פירסם הערות תורניות בספרו של הרב יהודה אידל ברוידא ״נאם יהודה״ (ברלין, תרפ״ד, ראה שם עמ׳ 118) ונתן הסכמה לספר זה, כן פירסם דברים על תולדות רבנים בספרו של הרב צבי יחזקאל מיכלזאהן ״פינות חבית״ (פיוטרקוב, תרפ״ד) והוסיף הערות בסוף החלק ב׳ של ספר ״גדולת יהונתן", תולדות ר' יונתן אייבשיץ לדוד ליב צינץ. דברים בשמו מביאים גם כן חילל, בספרו הגרמני ״די רבינר אונד די פרדינסטפולן פאמילין דר לייפניקר גמיינדה״ (הרבנים ומשפחות רבות זכויות של קהילת לייפניק) וי. ד. מנדלבוים, במאמרו על המגיד מדובנה בספר ״זאמושץ בגאונה ובשברה״ (תל־אביב, תשי״ג). דברי תורה שלו מובאים גם בספר ״עבודת הלויים״ על חמש מגילות שחובר על ידי אחיו מיכאל הלוי איש הורוויץ (קראקא, תר״ץ).
תולדות הרב יוסף הוכגלרנטר מזאמושץ׳ בספר ״דור דעה״ (ארבע תקופות גאוני בתראי, פיוטרקוב) להרב י. א. קמלהאר, מבוססות, כפי הודעת המחבר, על חומר שהמציא לו הרב הורוויץ (העירני על כך וכן על כמה פרסומים של הרב הורוויץ, י. ד. מנדלבוים).
כן היה הרב צבי הורוויץ מן המשתתפים ב״אנציקלופדיה יודאיקה״ (גרמנית) ובאנציקלופדיה ״אשכול״ (עברית) שכמה מכרכיהן יצאו לאור בגרמניה, לפני עליית הנאצים לשלטון.
בקשר להשתתפותו ב"אנציקלופדיה יודאיקה״ מוסר הרב הורוויץ בהקדמתו לספרו ״לקורות הקהילות בפולניא״ — עליו ניחד הדיבור בהמשך הדברים — כי הרבה מאמרים שכתב לא חתום שמו עליהם ויש אפילו שחתום שם של איש אחר במקומו, וכל זה עשה לפי דבריו העורך כדי לקפח את שכרו. לדוגמא הוא נוקט את תולדות קהילת גרידץ אשר הוא כתב את הערך ההוא אך שם אחר חתום עליו.
״לקורות חקהילות בפולניא״
מנינו עד כה רק דבריו שנתפרסמו בדפוס, עד כמה שהם ידועים לנו, אך אלח הם רק מעט מזעיר ממה שהיה אצלו בכתובים.
מחקריו ומאמריו המרובים על תולדות קהילות ומשפחות בישראל היו רק עבודות חלקיות של מפעל גדול עליו שקד במשך שנים רבות: ספר על דברי ימי הקהילות בישראל בכל מקומות מושבותיהם וביחוד בפולניה.
במשך שנות עבודתו הצטבר אצלו חומר רב על קהילות ישראל בפולין, אך לא מצא מו״ל להוציא את חדברים. לבסוף נטל על עצמו מר אברהם משח גרובשטיין בעל הוצאת ״מסורה״ בלודז להוציא את ספרו ״לקורות הקהילות בפולניא". אופי הספר מתבטא יפה בכותרת המשנה שנתן לו המחבר: ״דברי חימים לבני ישראל בקהילות שונות אשד במדינת פולניא עם תולדות רבניה וגאוניה אשר שימשו שם ברבנות מזמן ראשון עד אחרון. ונלוו אליהם תולדות שאר גאונים מצויינים אדירי התורה מאורי הגולה וגדולי הדור עם הרבה הערות יקרות ודברי בקורת בשלשלת היוחסין שבכל משפחה…״
הקהילות ורבניהן תוארו בו לפי סדר האל״ף־בי״ת של שמות הערים.
בשנת תרצ״ח הוחל בהדפסת הספר, אך בשל המלחמה שפרצה כעבור שנה, לא נגמר בדפוס. סודרו בדפוס רק הפרק הראשון ״עיר אפטא ורבניה״ (בערך 60 עמוד) וחלק מן הפרק השני ״עיר בעלזא ורבניה".
הגהות של 86 עמודים שסודרו נשתמרו אצל בני משפחתו של המחבר ביחד עם כתב היד של הספר. כתב היד מכיל פרקים מושלמים וערוכים עריכה סופית על קהילת באר, בוסק, גרידץ, דוקלה, ווישניצה. הרובשוב, זאמושץ׳, חנטשין, טיסמניץ, טארנא, יברוב, יזלוביץ, ליסקה, לוקאטש, מזיבוז', נמירוב, סטנוב, עלקוש, פולנה. פרמישלה, צאנז, צויזמיר, קרוטושין, שינאווי, שברשין ורוהאטין.
בהקדמתו לספרו שגם היא היתה כבר סדורה בדפוס לפני פרוץ המלחמה, מספר הרב הורוויץ מה הניעו לשקוד על תולדות קהילות מזרח אירופה. בדורות האחרונים וביחוד בעקבות מלחמת העולם הראשונה והמהפכה ברוסיה נחרבו קהילות רבות ונעקרו ממקומן, ולכן יש לעשות למען הציל משיני הזמן זכרונות העבר המפואר.
הוא כותב בין היתר" "חוב קדוש מוטל על כל חוקר ודורש קדמוניות, אוהב עמו ודתו, לקבץ על יד את כל אשר נודע לו מן הימים שעברו בקהילות ישראל במקומות שונים ולהודיע לדור את אשר עברו עליהם בזמן העבר וגם בזמן ההוה, וגם לרבות תולדות הרבנים נושאי נס התורה אשר עמדו בראש קהילתם לתפארת עדתם ולעשות זכרון לראשונים וגם לאחרונים למען יעמדו ימים רבים ולאסוף חומר ולבנה לבנין דברי ימי עמנו בכל מקומות מושבותיהם״.
המחבר שכתב דברים אלה ערב מלחמת העולם השניה, שעה ששנאת ישראל כבר השתוללה במדינות רבות באירופה, ממשיך:
"ודוקא התקופה הלזו של הרס וחורבן, של שעבוד גלויות וחסרון פרנסה צריכה להיות בשבילנו שעת כינוס וקיבוץ להציל מה שאפשר בידינו עוד להציל מתהום הנשיח חכליון והאבדון. הלא במשך זמן המלחמה האיומה הרבה פנקסי הקהילות וכתבים ישנים מן מאורינו ומורינו הרבנים גדולי חדור, וגס חרבה ספרים יקרי הערך נשרפו נאבדו על ידי גדודי הרוסים והיא אבידה שאין לה תמורת, ואם יעבור עוד דור אחד והכל יהיה נשכח מארץ החיים, וביותר השכחה מצוייה בזמננו על ידי טירוף הדעת וחוסר הפרנסה. אי לזאת מי שנודע לו איזה דבר מן הימים שעברו או מה שנוגע לתולדות גאוני וגדולי ישראל ורבניו, חוב קדוש מוטל עליו לקבץ אותם אל מקום אחד ולהדפיסם למען יעמדו ימים רבים ובזה יעשה חסד עם החיים ועם המתים".
שנים אחדות אחרי שנכתבו השורות האלה נשמדו קחילות ישראל באירופה. הספר, אם כי לא נדפס, נשאר לפליטה, ואצור בו חומר רב ובלתי ידוע לתולדות הקהילות ורבניהן אשר מחברו אסף אותו בעמל רב.
יתר ספריו בכתב יד
מלבד ספרו גדול זה נשרדו מן המחבר חבורים אחרים ערוכים ומוכנים לדפוס. והרי הם:
״תולדות משפחת הורוויץ, ספר רב חכמות והאיכות שהוא המשך לפרקים בשם זה שפירסם בספר "טוב עין" לאחיו.
ספר ״זכרון צבי הלוי" בשני חלקים. החלק הראשון המהווה כרך גדול כולל שאלות ותשובות על ארבעה חלקי השלחן ערוך, וחידושי הלכות וביאורי סוגיות בש״ס. השאלות ותשובות מכילות חליפת מכתבים עם רבנים חשובים בדור, ובין החידושים ישנס הרבה ביאורים בירושלמי. החלק השני של הספר כולל דרשות אשר נשא בקהילתו במועדים ובהזדמנויות אחרות.
הרב צבי הלוי איש הורוויץ הכין גם לדפוס כרך שני מן הכתבים שמצא בשוונינגן ורצה להוציאו בשם "גנזי נסתרות״. כתב היד של הספר הזה הושמד על־־ידי הגסטאפו במלחמת העולם השניה.
שנותיו האחרונות
הרב הורוויץ שימש, כאמור, בכהונת הרבנות בקהילת דרזדן עד שנת תרצ״ט. בראשית השנה — באוקטובר, 1938 — התחילו הנאצים אוסרים יהודים רבים מנתיני פולין, כדי לשלחם לפולין. הם באו לאסור גם את הרב דמתא שהצליח להתחבא, אך אשתו נאסרה ונשלחה ביחד עם אלפים יהודים אחרים לזבונשין שבגבול הגרמני-פולני.
זמן קצר לאחר מכן השיג הרב באמצעות בן-אחיו ר׳ משולם יששכר הורוויץ והרב דר. וינר, רבה הראשי של בלגיה — אשרת-כניסה לבלגיה ועבר לדור באנטורפן. הוא הצליח להעביר לשם את ספרייתו הגדולה, וכעבור זמן מה הגיעה לאנטורפן גם אשתו מפולין.
באנטוורפן ישב עד פלישת הגרמנים לבלגיה, באביב של שנת 1940. ביחד עם זרם הפליטים שיצא את העיר, טולטל גם הוא מגולה לגולה עד שהגיע לניצה בדרום צרפת. שם התגורר ביחד עם בתו וחתנו יהודה אריה נוימרקט ונכדתו, ועם שני בניו אברהם וחיים אריה. בנו השלישי משולם יששכר שהיה גר לפני חמלחמה באמסטרדם, ברח לאזור פלישת הגרמגים להולנד לסודינאם ומשם היגר לארצות הברית.
בעת שבתו בניצה מצאו את הרב צבי הלוי איש הורוויץ רעות רבות. בשנת תש״ב, כשהחלו הגירושים מדרום צרפת, נתפס בנו חיים אריה. בשנת תש״ג מתה עליו רעיתו פייגה וזמן קצר לאחר-מכן גורש גם בנו השני, אברהם, למחנות המוות.
באותה העת הגיעה אליו גם השמועה כי חתנו חרב דר. אפרים זוננשיין, שהיה רב בבידגושץ׳, ניספח עם משפחתו בגיטו וארשה.
באבגוסט 1944 שוחררה צרפת הדרומית על ידי צבאות בנות הברית. הרב נשאר לגור בניצה, שם נפטר בי׳ אייר תש״ה. בהתאם לצוואתו נקבר בבית העלמין העתיק של הקהילה, באשר זה נפרד על ידי מחיצה גבוהה מקברות הלא־יהודיים במקום.
נכתב על־ידי טוביה פרשל מתוך "אלה אזכרה"