בגליון "הצפה" של ערב שביעי לפסח סיפר פרופסר גדליה נגאל לקוראים על סיפור לפיו נושע יהודי עני– שתמיד שם מבטחו בה'– שלא היו לו צרכיו לחג הפסח. לפתע פתאום הושלך על גג ביתו פגר של קוף שבלע כמה מאות זהובים ונחנק ומת. בעליו של הקוף לא ידעו מה סיבת מותו. כתוצאה מן ההשלכה נפלו כמה מטבעות לתוך דירתו של היהודי. הלה הבין מהו מקור הזהב והא ניתח את הפגר ומצא בתוכו כמות גדולה של מטבעות.
יורשה לי להעיר כי הסיפור הזא על כל פרטיו, שנגאל מסר אותו על פי "ספורי קדושים", שנדפס ככל הנראה בלמברג בשנות הששים של המאה התשע עשרה, מקודם באחת מאגדות יהודי פראג.
לפני למעלה ממאה חמישים שנה התחיל המוציא לאור היהודי וואלף פאשלס להוציא לאור בפראג סדרה של ספרים בשפה הגרמנית בשם "סיפורים". בכרך הראשון של "הספורים" שנרשם כנראה בשנת 1850 בערך (ולא היתה במהדורה הראשונה של הספר, שזכה לכמה מהדורות) יש מדור בשם "אגרות יהודי פראג". פרק אחד באותו מדור נקרא "סימטת פנחס".
רבי פנחס חי בפראג במאה השבע עשרה. הוא היה תגר. כל היום הסתובב בחוצות פראג עם שק על שכמו. בלילה היה עוסק בתורה. הכנסתו היתה קטנה ולא היה בה כדי לפרנס את בני ביתו. היה לו ידיד נוצרי, רוזן,שהיטיב עמו. כל ערב שבת ולפני החגים נתן לרב פנחס תמיכה כספית כדי שיוכל לקבל את השבת והחגים כראוי. רבי פנחס ראה ברוזן שליח מאת ה', וגם כאשר הודה לו הרגיש את עזרתו של ה'. פעם אחת לפני פסח החליט הרוזן להמנוע מרבי פנחס את התמיכה שהיה רגיל לתת לו. אמר בליבו: היהודי טוען תמיד כי עזרתו באה מן הד' אמנע ממנו את תמיכתי ונראה כיצד יכין צרכי החג בלעדיה.
ימים אחדים לפני חג הפסח בלע הקוף של הרוזן כמות גדולה של מטבעות זהב ומת. הרוזן שלא ידע סיבת מותו של הקוף, ציווה למשרתיו להיפטר מן הפגר. הם השליכוהו אל ביתו של היהודי. הלה כשראה מטבעות זהב נשפכים מפיו של הקוף, פתח את בטנו, ומצא בו מטמון של מטבעות זהב. רבי פנחס ורעייתו הכינו את צרכי החג ביאת ונאה לאנישם שהגיע לידיהם במפתיע ואצר גדול.
בליל הסדר הופיע הרוזן בביתו של רבי פנחס, שביקש לדעת כיצד הסתדר היהודי בלי עזרתו. גדולה היתה הפתעתו. "נראה שנהיית לפתע לאיש עשיר" אמר לרבי פנחס. "הד' עזר לי. ישועת ה' כהרף עין. בן לילה הפכתי לאיש עשיר," אמר רבי פנחס, וסיפר לרוזן על הקוף. כאשר שמע הרוזן על הקוף המת, לא יכל להתאפק והעיר שוודאי הקוף היה הקוף שלו שמת לפני כמה ימים. רק שמע רבי פנחס את הדברים, בקש לתת בחזרה לרוזן את שארית האוצר אשר בידו. הרוזן סרב לקבל את המטבעות הזהב וגילה לרב פנחס שהשנה מנע ממנו את התמיכה לחג הפסח, כי רצה לראות אם הד' יעזור לו. כעת הוא מודה כי בטחונו של רבי פנחס על בה' הוא מוצדק.
רבי פנחס השתמש באוצר החדש שלו בעסקיו ונתעשר עד מאד. הוא היה מכובד מאד בעיני יהודי פראג שבחרו בו להיות פרנס העדה. צנוע וענו היה בימי עושרו כמו שהיה בימי עוניו. ביתו היה בית ועד לרבנים נועדים, ידו היתה פתוחה לנצרכים, ועניים היו מן האוכלים על שולחנו. הוא גם בנה דירות לעניים בסימטה בה היה גר. גם בנה בית כנסת מפואר, שעד היום נושא את שמו, באותה סימטה הנקראת כעת "סימטת פינחס."
עד כאן הסיפור על רבי פנחס. הוא נכתב בסיפורים על ידי ל. וויזל, אשר תרם גם סיפורים אחרים ל"סיפורים".
דומה שאין ספק כי הסיפור שנמסר על ידי גדליה נגאל מקורו בסיפורים של יהודי פראג על רבי פנחס.
הצופה
כ"א אייר תשס"ג
5.23.2005