במאמרו בגליון א' של "הדואר", שהוא פתיחה לס' "ספר וסיף" לד"ר משה כרמלי ויינברגר, מזכיר הד"ר יצחק ריבקינד את העובדה של השמטת תשובה והחלפתה באחרת בשו"ת "שערי דעה" להרב חיים יהודא ליב מסאסניצא. ד"ר ריבקינד משער, שהדבר נעשה בעקבות לחץ סוחרי היין של העיר ראדוויץ, שבהם פגעה התשובה הראשונה. בהשערה זו כיוון ד"ר ריבקינד אל האמת.
כלפני שנה העיר על השמטת תשובה זו ר' יהודה רובינשטיין במאמרו "הערות ביבליוגראפיות" ב"הדרום" (חוברת כ"ב, תשרי תשכ"ו, עמ' 138). והוא מספר מה ששמע מפי אביו, הרב מרדכי רובינשטיין, שהיה ארבעים שנה מ"מ בקראקא והיה ידידו של הרב חיים יהודא לייב מסאסניצא, מחבר שו"ת "שערי דעה". לאחר שנדפס הספר, באו סוחרי היין של ראדוויץ אל בית הרב, שברו דלתו, ניפצו שמשות החלונות, חירפו וגידפו את הרב ואיימו להוסיף ולהרע לו, אם לא יוציא מספרו את התשובה המכוונת נגדם.
באותו מאמר דן ר' יהודה רובינשטיין בקוריו ביבליוגראפי דומה: השמטת תשובה מספר שו"ת "זיכרון יהודה" (בודפשט תרפ"ג) לרב יהודה גרינוולד מסאטמר. תשובה אחת, שבה שופך המחבר את חמתו על הרב יוסף חיים זוננפלד על שהצטרף ל"אגודת ישראל" (קנאי הונגריה התנגדו, כידוע, גם ל"אגודת ישראל") – הוצאה מתוך הספר לאחר שנדפסו כבר מספר טפסים ממנו. יש להעיר, שכבר כתבו על כך הרב י. ל. פישמן (מיימון) ("סיני" שנה ג', ת"ש), ובעקבותיו הרב שמואל הכהן וינגרטן במאמרו "תשובות שנגנזו" ("סיני", שנה י"ד, תשי"א). ור' יהודה רובינשטיין שהדפיס מכ"י בשלימותו מכתב מאת הרב י. ח. זוננפלד הנוגע לעניין, הוסיף אור על כל הפרשה.
ד"ר ריבקינד מזכיר גם דבר השמטת קטע מתשובה וסידורו מחדש בדפוס הראשון של שו"ת מהר"ם מלובלין (הכוונה לסימן י"ג). בקשר לכך ראוי לציין, וכבר העיר על הדבר ד"ר יצחק לווין במאמרו "על דבר תשובת המהר"ם מלובלין סימן קל"ח" (תלפיות", כרך ט', חוברת א'-ב', כסלו תשכ"ב), כי בדפוסים מאוחרים הושמטו תשובות שלמות משו"ת המהר"ם מלובלין. בדפוס סדילקוב תקצ"ד הושמטו הסימנים ס"א, ק"כ וקל"ח. בדפוס וארשה, תרמ"א, הושמט רק סימן קל"ח. התשובות הושמטו מטעם הצנזורה.
אסיים בכי טוב, בסיפור מעשה שהיה שיקול דעת למחבר שלא להדפיס תשובה – ונמלך בדעתו והדפיסה. הלא היא התשובה הראשונה בשו"ת חכם צבי. בראש התשובה נאמר: תשובה זו השבתי להאלוף המרומם הרב הגדול מוהר"ר שלמה אאיליון אב"ד ור"מ דק"ק ספרדים יע"א שבאמשטרדם בימי חרפו בהיותו אב"ד דק"ק לונדון… בשנת תנ"ז. ומשנה לא זזה ממקומה". המלים האחרונות לכאורה סתומות הן. והרי ההסבר: החכם צבי והרב שלמה אאיליון היו ידידים, אך לאחר שהרב אאיליון בא לאמשטרדם נתפרדה החבילה ביניהם בעקבות דברי הריבות מסביב לאישיותו וספריו של נחמיה חייא חיון, שהיה חשוד בשבתאות. חכם צבי החרים את נחמיה חייא חיון – ושלמה אאיליון עמד לצדו של המוחרם. והנה מספר הרב יחזקאל דוקעס בספרו "או"ה למושב" (קראקא, תרס"ג, עמ' 15) כי שמע שמתחילה עלה בדעתו של חכם צבי שלא להעתיק את התשובה לר' שלמה אאיליון בספרו, אבל לבסוף אמר לעצמו: משנה לא זזה ממקומה".
מתוך "הדואר" גליון ג', כ"ה בכסלו, תשכ"ז