קראתי בעניין רב את רשימתו של ידידי ר' דוד תמר "בלעם ואותו האיש".
תמר מוסר, על פי ספרו של מ. ששר, דברי י' ליבוביץ שגייגר שיער כי במסופר בסנהדרין קו, ב על קוצר ימיו של בלעם הכוונה לאותו האיש, וכי "פנחס ליסטאה" הנזכר שם הוא פונטיוס פילטוס, ו"פנקסיה דבלעם" הוא האוונגליון.
ליבוביץ, כנראה, אמר את הדברים מן הזכרון, ועל כן לא דייק.
במאמר של גייגר על נושא זה ב"יודישה צייטשריפט פיר וויסנשאפט אונד לאבן" (כרך ו', 1868), מובאת רק ההשערה כי בלעם הנזכר בסנהדרין שם הוא ישו, אך אין במאמר שום דבר כי "פנחס ליסטאה" הוא פונטיוס פילטוס. גם לא מדובר שם על מהותו של "פנקסיה דבלעם".
בשנת 1857 הופיע החלק הראשון של ספרו הגרמני של יוסט על תולדות היהדות וכיתותיה ושם (עמ' 405) מביא יוסט בשם ידידו ד"ר בער מדרזדן את ההשערה כי בלעם הנזכר בסנהדרין שם הוא ישו, והוא, יוסט, עצמו מציע כי "פנחס ליסטאה" הוא פונטיוס פילטוס. יוסט גם מעיר כי אהרן ילינק, ברשימה ב"אוריינט" משנת 1849, כבר רמז כי חז"ל הדביקו לנביא של מינים את הכינוי בלעם. והנה ילינק מצביע ברשימתו הנ"ל על דברי רש"י באבות (פרק ה, י"ט): "כדאמרינן בחלק והוה כתיב על קבר בלעם בר ל"ג שנין הוה בלעם חגירא כד קטל יתיה פנחס ליסטאה". ילינק כותב שאיננו יודע אם לרש"י היתה גירסה אחרת או שהוא פירש "פנקסיה" (שמובנו לוח) – הכתובת על קברו.
הננו רואים שלפני כמאה וחמישים שנה כבר עמדו חכמים על כך שהשם בלעם משמש לפעמים בדברי חז"ל כינוי לישו. אך יש להעיר כי הראשון שהביע השערה זו היה רבי שלמה יהודה רפפורט (שי"ר). בשנת 1890 פירסם ש.ז. ח. הלברשטאם בתוספת העברית "אוצר טוב" של ה"מגזין פיר די וויסנשפט דס יודנטומס" (כרך י"ז) מכתב שכתב שי"ר בשנת תקצ"ד, ובו הוא משער שב"תלמידיו של בלעם הרשע", ומוזכרים באבות (פרק ה, י"ט), הכוונה למחזיקים בדת החדשה. הלברשטאם מציין שם את כל אלה שכתבו כי בלעם הוא כינוי לאותו האיש, ומדגיש כי שי"ר קדם להם בדעה זו.
הצופה
כ"ב אלול תשנ"ו