בשנה זו מלאו מאתים שנה לפטירתו של הרב בעל ה"פני יהושע" זצ"ל, חיי הגאון היו שרשרת ארוכה של צער וסבל; במיוחד בפרנקפורט על נהר מאין בה ישב על כסא דין באחרית ימיו.
מחד – הריב הגדול שפרץ אז בין רבי יונתן אייבשיץ ובין רבי יעקב עמדן שחלק את כל העולם היהודי ובו נטל חלק גדול רבי יעקב יושע בתור אחד התומכים ברבי יעקב עמדן, מאידך – סכסוכים פנימיים בקהלת פרנקפורט שהפכו עדה זו לשני מחנות עוינים. כל אלו גרמו להחלטת הרב לעזוב קהלתו ולעלות לארץ ישראל.
הרב נפרד מן הקהלה ושהה באורח זמני בערים שונות, במנהיים, וורמס ואופנבאך. כל זמן שהותו בגרמניה לא פסק המשא ומתן בפרנקפורט עצמה ובין ראשי הקהלה והרב על שובו למשרתו. אולם עוד בטרם נקבעו סופית תנאי שיבתו נפטר הרב באופנבך. היה זה בי"ד שבט, לפני כניסת השבת.
במוצאי שבת הובא ארונו לפרנקפורט ולמחרתו השתתפה הקהילה המפולגת, כשהיא מאוחדת באבלה על רבה הגדול בהלויתו.
עם פטירתו נאלמה הסערה סביבת אישיותו – פרט לויכוח אחד שנתעורר שוב כעשרים שנה אחר כך והביא להחרמת אחד הספרים בו מובאת תשובה מן הרב.
בשנת תקמ"ט למעלה מעשרים שנה אחרי פטירת הרב הביא רבי מנחם מנדל, בנו של רבי מרדכי הלברשטאדט, לדפוס שאלות ותשובות מאת אביו, שהיה רבי של דוסלדורף והסביבה. בספר זה "מאמר מרדכי" (בסימן נ"ו) מובאת תשובה הנושאת את הכותרת "תשובה זו נראה שהיא דברי הרב הגאון מוה"ר בעל פני יהושע זצ"ל אב"ד דק"ק ומתחילה במלים "בבואי לכאן, פפד"מ עיר גדולה לאלקים, רבתי עם ורבתי בדעות, ראיתי שערוריה גדולה". הרב "פני יהושע" מספר בתשובה זו על סבל ותלאות הכהנים בפרנקפורט במאמציהם להזהר מטומאת כהנים. לרשות יהודי פרנקפורט היה רק רחוב אחד. שני טורים של בתים השתרעו לאורך שני צדדי הרחוב. במקרה של מת באחד הבתים שבצד האחד היו הכהנים נאלצים לעבור לצד השני. במקרה של מתים בשני הצדדים לא היה להם בכלל מקום ברחוב היהודים. הכהנים שאלו בעצת הרב והוא הציע להם להקים על הזיזין הבולטים שבגגות מחיצות קטנות (כאלו שעושים למנוע התפשטות שרפות) בין הבתים והם יהוו הפסק לטומאה. הצעה זו לא נתקבלה בטענה כי האמצעי לא יועיל היות ולבתים ביב משותף מתחת לאדמה המביא את הטומאה. טענה זו הפתיעה את הרב באשר לא שמע עליה אף פעם וכל תשובתו מוקדשת לסתירתה ולהוכחה כי אין בה ממש. בפלומוס הדברים הוא כותב בין היתר: "לא יאומן שיצא מפי חכם מובהק להחמיר בזה"… "ואי אפשר שנוהגים אסור בקהלתנו מקדם על ידי הוראת חכם כי אם ע"י דברת בני אדם פטפוטי מילין".
שו"ת "מאמר מרדכי" היה נדיר ביותר בגרמניה. הרב צבי אוירבך, רבה של הלברשטאדט, כותב בספר "האשכול", כי "הספר אינו מצוי כלל", מה סיבת נדירותו? הרב אורבך סבור (בספרו "ברית אברהם" על הלכות מילה) כי חכמי פרנקפורט בערו את הספר בשל התשובה הנזכרת, הנכתבת על ידי רב העיר ובה הוא מבקר נוהג עדתו.
בודאי יש להתיחס בזהירות להשערה זו. דעתו של רבי יעקב יושע היתה ידועה בגרמניה בזמנו (רבי יונתן אייבשיץ מזכיר אותה במכתב לקהלת וורמס "המתיר טומאת כהנים…". המכתב מובא ב"גדולת יונתן לרי"ל צינץ ח"ב ע' 165) ומה הועילו אם כן חכמי פרנקפורט בגניזתה. אולם מאידך – העובדה של נדירות הספר בגרמניה אומרת הרבה*).
מאת: ט. פרשל מתוך "המודיע" ה' ניסן תשט"ז.
*) "החתם סופר" מזכיר את הספר והתשובה בתשובותיו (חלק יו"ד סימן ש"מ) ואיננו מעיר על גורלו המיוחד בפרנקפורט – ברם יש לזכור כי בזמן שהופיע הספר לא היה ה"חתם סופר", עוד בעיר מולדתו.