א.
שמעתי את זאב וילנאי בפעם הראשונה לפני קרוב לעשרים וחמש שנה כאשר שרתתי בצה"ל. גדודנו, שזמן קצר לפני כן השתתף בכיבוש הגליל העליון, חנה לא רחוק מראש פינה. וילנאי בא אלינו להרצות על ההיסטוריה והטופוגרפיה של הגליל העליון ועל מסעו של צה"ל לשחרורו.
בפעם האחרונה שמעתי אותו בקיץ שעבר. השתתפתי עם בני ביתי בסיור בגדה המערבית מטעם הכינוס הארצי לתורה שבעל-פה שנערך על-ידי מוסד הרב קוק. וילנאי היה המדריך. כאשר אני כותב שורות אלה עדיין מהדהר באזני דברו באחד האתרים: "רבותי, כאשר אנו עומדים במקום זה עלינו לברך לא רק 'ברוך שהגיענו לזמן הזה', אלא גם 'ברוך שהגיענו למקום הזה' – כי בימי הבריטים אי-אפשר היה ליהודי לבוא לאזור הזה".
וילנאי הוא המדריך הנודע ביותר. אם יש בן-אדם שמכיר כל שעל ושעל של אדמתנו, הרי הוא האיש. לא רבים הישראלים או התיירים מחוץ לארץ, שיש להם עניין-אמת בידיעת הארץ, אשר לא השתתפו באחד מסיוריו או בהרצאה משלו. ספרו "מדריך ארץ-ישראל" נפוץ ביותר. הוא זכה למהדורות רבות ויצא בכמה לשונות.
הוא בן שבעים ושתיים, אך נראה צעיר בהרבה. רוחו רעננה. הוא אוהב ללכת. מורגל בפיו: "אם רצונך לדעת את הארץ, עליך לנטוש את הכבישים הסלולים ולעשות דרכך בין שדות וסלעים". אם משתתף אתה באחד מסיוריו, עליך להיות מוכן להשתמש ברגליך. ואם לא – מוטב שתשאר בבית.
הוא נולד בקישינוב. ילד הוא כאשר הוריו עלו לארץ. אחרי שסיים את בית-הספר הריאלי בחיפה למד בבית המדרש למורים בירושלים. "הלכתי מחיפה לירושלים ברגל כי לא היה לי הכסף לנסיעה", מספר וילנאי. שמו המקורי היה וילנסקי. "עד שנמצא לך שם עברי יותר יפה, נקרא לך וילנאי", אמר דוד ילין לתלמיד החדש בבית המדרש למורים. השם דבק בו.
זאב הצעיר היה אוהב לשוטט בארץ. בבית המדרש למורים הצטיין בידיעת הארץ ובידיעת צמחיה. בטיולים שימש מדריך למורים ולתלמידים.
לאחר שסיים את לימודיו, הועסק על-ידי "הסתדרות העובדים" כמדריך ומרצה. הוא הירצה בפני בני נוער וחלוצים, הראה להם את הארץ וגילה לפניהם את חיי הערבים.
בשנות 1929-1927 למד בבית-ספר ללימודים מזרחניים בלונדון, שם קיבל את התואר מ.א.. באותה תקופה היה מתפרנס על הרצאות אודות ארץ-ישראל שנתן בחברות ואגודות יהודיות. לאחר שהות קצרה בארץ, חזר ללונדון להמשיך בלימודיו. הוא היה מלמד עברית את פרופסור ז. ברודצקי ואת רעייתו. באותו זמן נזדמן ללונדון כורש אדלר. הלה היה עסוק אז בחיבור תזכורת על זכויות היהודים על הכותל המערבי, שהסוכנות היהודית עמדה להגיש לוועדה מטעם חבר-הלאומים. ברודצקי הציע לוילנאי לעזור לאדלר באיסוף החומר. וילנאי ביקר אצל אדלר ועשה כמה שבועות באולם הקריאה של המוזיאון הבריטי בליקוט חומר היסטורי על תפילות היהודים ליד הכותל מספריהם של עולי רגל. אדלר העריך מאוד את עזרתו של וילנאי.
"שמע, היש לך איזה כתב-יד משלך שאתה רוצה להדפיסו?" שאל את וילנאי.
בשנת תרפ"ט הדפיס וילנאי בלונדון ספרו "אגדות ארץ-ישראל". היה בידו תרגום חלקי באנגלית של אותו ספר. הוא הראה אותו לאדלר והלה מצא בו עניין. הוא רשם על פתק: "הנני ממליץ על הדפסת ספר זה". הוא אמר לוילנאי לשלוח את כתב-היד ביחד עם הפתק לחברת הוצאת הספרים היהודית שבארצות-הברית, אשר הוא, אדלר, היה נשיאה.
וילנאי היה ספקני. הוא ידע כי אין זה קל להוציא ספר, אך הוא התמסר לעבודה והשלים את כתב-היד. כאשר ניגש למשרד-דואר בלונדון כדי לשלוח אותו לפילדלפיה, נאמר לו כי עליו לבטח את כתב-היד.
"הייתי בטוח שהחברה לא תדפיס את חיבורי", מספר וילנאי. "ביטחתי אותו על סכום די גדול. קיוויתי כי כתב-היד יאבד בדואר, ואקבל לפחות קצת כסף מן הביטוח".
כאשר חזר כעבור זמן קצר לארץ-ישראל מצא להפתעתו הגדולה בבית הוריו בחיפה מברק מפילדלפיה: "כתב-היד שלך נתקבל להדפסה". חברת הוצאת הספרים היהודית שלחה לו אלף דולר, מפרעה על-חשבון שכר-סופרים.
"אלף דולר! זה היה הון עצום בימים ההם. יכולתי לקנות אדמות רבות בתל-אביב".
לפי עצת אמו השתמש וילנאי בכסף כדי להמשיך בלימודיו. אדלר, שהיה גם נשיאו של דרופסי-קולג', העניק לו פרס לימודים מטעם מוסד זה. וילנאי למד בפילדלפיה ושם קיבל את התואר דוקטור. לאחר שובו לארץ-ישראל המשיך לשמש מדריך והתמסר לחקר הארץ.
ב.
הוא היה חבר ההגנה מאז התארגנה בראשית שנות העשרים. פעם שאל זאב ז'בוטינסקי את צעירי ההגנה בירושלים, מי מהם יודע לדבר ערבית. וילנאי, היודע ערבית, נצטווה על-ידי ז'בוטינסקי להתהלך בין ערביי העיר העתיקה, להאזין לשיחותיהם ולאסוף ידיעות על תוכניותיהם.
וילנאי סיפר לי על "פגישה" אחרת עם ז'בוטינסקי. לאחר מותו של טרומפלדור הספיד ז'בוטינסקי את גיבור תל-חי באספת-אבל שהתקיימה במגרש פתוח בירושלים. ז'בוטינסקי נאם כשהוא עומד על כסא. חיפשו בחור חסון שיחזיק בכסא. וילנאי הגבוה והחזק נמצא כשר לתפקיד זה. "ז'בוטינסקי היה מדבר בהתרגשות רבה. לולא החזקתי בכל כוחי בכסא היו הוא והכסא מתהפכים", מספר וילנאי.
לאחר שחזר מלימודיו בחוץ-לארץ חידש את פעילותו ב"הגנה". הוא נתן קורסים בקרטוגרפיה ובסיור. במלחמת השיחרור שירת וילנאי בצה"ל בדרגת סרן. במלחמת ששת הימים ישב במטה-הצבא בירושלים וסייע למפקדים בזיהוים על-ידי צילומים מן האוויר של מוצבים ערביים. מאז הוא מרצה בבתי-ספר של הצבא ועמד בראשן של פלוגות-סיור שסיירו את השטחים החדשים.
וילנאי הוא מחברם של ספרים רבים. הוא כתב חיבורים על ירושלים ועל ערים רבות אחרות, על עמק יזרעאל, על יהודה ושומרון, על הגולן והחרמון, על סיני ועל חופי הארץ, על מצבות-קודש ועל מערכות מלחמת השיחרור, על המיעוטים ועל תמונות ומפות עתיקות של הארץ, וחיבורים רבים אחרים, כולל אנציקלופדיה בת שלושה כרכים לידיעת הארץ ואטלס היסטורי. כמה מספריו יצאו גם בשפה האנגלית.
וילנאי בא כעת לביקור ממושך בארצות-הברית כפרופסור-אורח באוניברסיטת-דרופסי. באותו זמן הוא מפקח גם על ההדפסה של מהדורה חדשה של ספרו האנגלי על אגדות ארץ-ישראל, המוצאת על-ידי חברת הוצאת הספרים היהודית. המהדורה החדשה תהיה בת שלושה כרכים. הכרך הראשון עומד להופיע בקרוב.
הדואר
כ"ח אדר א', תשל"ג