הפסוק "זכר צדיק לברכה" שמשתמשים בו בהזכרת מתים יכול לשמש גם ברכה לחיים. כן כותב גם המהרש"א בחידושי אגדות (קידושין לא:) "גם בחייו מצינו שיש לומר זכרונו לברכה כמו שכתוב גבי ואברהם יהיה לגוי גדול…" (עיין ביומא לח:).
האם השתמשו פעם בברכת "זכרונו לברכה" גם לגבי אנשים חיים? נבדוק את המקורות.
א) ד. צ. בנעט פרסם (בספר היובל לכבוד נ. אפשטיין ירושלים תש"י) כתב יד של אגרת מתימן משנת 1202, זאת אומרת כשלש שנים לפני מותו של הרמב"ם. באגרת זו נזכר הרמב"ם בצרוף זצ"ל: "האדון השר משה זצ"ל". ד.צ. בנעט משער שהכותב השמיט בטעות את המלים בן מימון ושעל שם אחרון זה מוסב זצ"ל או שבאותו זמן היתה נפוצה בתימן שמועה שהרמב"ם כבר נפטר.
ב) הרב ש. אסף פרסם במאמרו "הערה על יחסו של הראב"ד אל הרמב"ם" (ספר הרמב"ם, ירושלים תרצ"ה) מתוך כתב יד פס"ד מאת הראב"ד בו מוזכר הרמב"ם בכבוד: "לא שבאנו לחלוק על דברי הר"ן במז"ל". היות והראב"ד נפטר לפני הרמב"ם מעיר הרב אסף "ז"ל היא בודאי טעות המעתיק". אך גם אם אין טעות מעתיק לפנינו אין בפסק זה לסייע לנו לפתור בעיתנו כי כבר יצאו עליו עוררין שלא מתחת ידו של הראב"ד יצא ומזוייף הוא מתוכו.
ג) חכמים רבים כבר עמדו על העובדא שמוצאים אנו בכתבי הראשונים חכמים כשהם מוזכרים פעם בצירוף זצ"ל ופעם בצירוף נר"ו. וזה באותו דף עצמו. למשל, בחדושי הרשב"א על יבמות: הרמב"ן נר"ו והרמב"ן זצ"ל. ולפעמים גם באותו קטע עצמו. למשל הבית יוסף לטור אבן העזר סימן י"ז מזכיר בקטע המתחיל "ומ"ש רבינו או שנראה" מזכיר מקודם "והר"י טייטאצק זצ"ל כתב לי, ואחר כך "והר"י טייטצאק נר"ו". אולם גם משם אין ראיה על השמוש בזצ"ל לגבי אנשים חיים כי יתכן כי הדברים נכתבו בזמנים זונים. (ראה "אהל רחל" תולדות והשלמות לחידושי הרמב"ן מאת הרב אהרן ירוחם, ניו יורק תש"ב עמוד פ"ד הערה ר"ס. אך לא כל דבריו מדוייקים, ובספרו של הרב י.י. גרינוולד שנצטט למטה).
ד) הרב יהודה יקותיאל גרינוולד מצטט בספרו "הרב ר' יוסף קארו וזמנו" (ניו יורק תשי"ג) תשובה מהמהר"ם אלשקר בקשר לפסק דין מסויים של המהר"י בירב בה הוא כותב בין היתר "עמדתי על העדויות ועל תשובת החכם השלום נ"ר.. וכבר הוכחתי אותו אשתקד… שהשיבותי על דבריו ז"ל", המהר"ם אלשקר נפטר לפני המר"י בי רב, מנין אם כן הז"ל שזה הראשון מזכיר את האחרון? הרב גרינוולד מעיר במקום: נראה שהספרדים השתמשו במלה ז"ל גם על חכמים שהיו בחיים". ברם המעיין בתשובת המהר"ם אלשקר (היא תשובה ס' בספרו) יווכח כי הז"ל המצוטט למעלה אין פירושו זכרונו לברכה אלא זו לשונו. כי המהר"ם אלשקר מביא בהמשך דברים שכתב פעם למהר"י בי רב.
ה) בתשובות הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (ורשה תרמ"ג) מובאת תשובה שהשיב הרמב"ן ז"ל לר' יונה ז"ל" (סימן רפד) וזו התחלת התשובה: "איש אלוקים קדוש הוא הרב החסיד רבי יונה ז"ל, שלומך ושלום תורתך יגדל לעד ויסגא לנצח". הז"ל המצורף לרבי יונה. טעות סופר היא או שמשו בז"ל לגבי אנשים חיים?
ו) בשנת תרל"א הוציא לאור בפאריז י. בריל את הספר "כתאב אל ראסייל" שהוא קובץ אגרות של הרמ"ה אבולפיה אל חכמי לונל בקשר להשגותיו על הרמב"ם. המהדיר כותב בהקדמתו כי בכתב יד של הספר מצא שהרמ"ה חותם אחת מאגרותיו שברור שנכתבה בעוד אביו היה חי "מאיר בן טודרס הלוי ז"ל בכתב יד אחר: זצ"ל, י. בריל שמתלבט למצוא פשר לז"ל או לזצ"ל סבור כי הגירסא הנכונה הוא ז"ל ופרושה כאן לא זכרונו לברכה אלא זכור לטוב, בטוי רגיל אצל הרמ"ה בתור כנוי לאנשים חיים*).
ז) הרב ראובן מרגליות כותב בהערותיו "מקור חסד" ל"ספר חסידים" שהוציא (סימן ג' לבוב תרפד) שברור לו כי הקדמונים השתמשו בזצ"ל גם לגבי אנשים חיים, ראייתו מאגרת הרמ"ה שהזכרנו למעלה, בהמשך הדברים הוא כותב כי הוא האריך בענין זה בהגהותיו ל"שם הגדולים". אנחנו לא השגנו הגהותיו אלו, ונראה שטרם נדפסו, על כן אין בידינו הוכחותיו הנוספות.
בסכום יש לומר כי אין הוכחה מכריעה שהראשונים השתמשו בזצ"ל לגבי חיים, המקרים בהם מופיע הבטוי בנוגע לאיש חי הם בודדים והדעת נוטה לראות בהם טעות מעתיק מאוחר, שבהגיעו לשם חכם ולא מצא נר"ו הוסיף מדעת עצמו, בשל השמוש הרגיל זצ"ל או ז"ל.
אך נעיר, דרך אגב, כי מוצאים אנחנו בטויים שאנו משתמשים בהם בהזכרת מתים שבתקופות וישובים שונים שמשו גם להזכרת חיים, כך כותב רבי יעקב ספיר בספרו "אבן ספיר" שבתימן כשמזכירים איש חי לשבח אומרים "עליו השלום" (ראה במאמרו של ב.צ. בנעט הנזכר למעלה), הרב ראובן מרגליות מביע את הדעה כי "מנוחתו כבוד" במובן מכובד משכנו ומשרתו במקום פלוני שמש גם תואר לאנשים חיים (ראה הערותיו לספר מלחמות השם לאברהם בן הרמב"ם ירושלים תשי"ג).
מאת: ט. פרשל מתוך "המודיע" .יא תמוז תשט"ו
*) אם הבטוי זכור לטוב היה נפוץ, ויתכן שכן היה הדבר, (ראה ספר חסידים מהדורת ויסטוניצקי, סימן שנ"ב, ובהערות המהדיר שם) יכולים לפרש הז"ל שאנו מוצאים אצל אנשים חיים כ"זכור לטוב" ולא כ"זכרונו לברכה".
העירני הרב משה כשר על "קונטרס התנצלות לכבוד המתים" שב"שדי חמד" שם מזכיר את הרב "נחמד למראה" שחוקר בדבר אם מזכירים צדיק בחייו צריכים לומר "זכר צדיק לברכה" אולם גם שם לא מביא הוכחות שלמעשה נהגו כך.