הדיווח בתקשורת על חגיגת נישואים דתיים לקבוצת זוגות רוסים-יהודים, שהגיעו לארה"ב בשנים האחרונות, העלה בי זיכרונות מביקורי, לפני מספר שנים, בבית הכנסת הגדול של לנינגרד עם חדר חופה היופי שבו , אבל שומם. יהודי רוסיה חוששים להתחתן בבית כנסת, שכן מעשה דתי כזה, אישור כה גלוי של נאמנותם לאמונה היהודית, עלול לעלות להם בעבודתם ולחשוף אותם להתנכלויות.
מסיבה זו, רוב יהודי רוסיה – לא רק בורים ביהדות, אלא אפילו אנשים שיודעים את המשמעות של נישואים דתיים – מתחתנים בלי חופה. אחרים עורכים את החופה שלהם בסתר, בבתים פרטיים. בית הכנסת של לנינגרד ממוקם ליד מרכז העיר. המבנה הגדול והיפה הוקם לקראת סוף המאה הקודמת על ידי הקהילה היהודית הקטנה יחסית, אך חשובה ועשירה, שהתקיימה אז בעיר. בתקופת הצאר הזכות למגורים בסנט פטרסבורג, כפי שנקראה אז לנינגרד, הוענקה רק לקטגוריות מסוימות של יהודים: תעשיינים, קבלנים, אנשי כספים ובעלי מקצוע. העיר הייתה עד המהפכה בירת רוסיה.
במשך תקופה ארוכה לא בוצעו תיקונים גדולים במבנה בית הכנסת. אולם עם התקרבות אולימפיאדת מוסקבה 1980, שציפתה להביא מספר שיא של מבקרים לברית המועצות, ניתנה לקהילה היהודית אישור מהשלטונות לתקן ולשפץ את המבנה על חשבונה. על פי האמונה חיו בלנינגרד כ-200,000 יהודים. בימי הימים הנוראים, בית הכנסת הגדול היחיד בעיר עולה על גדותיו במתפללים, אבל בימי חול יש רק מניין קטן. במהלך השבוע מתקיימים תפילות בבית המדרש, בצמוד לבית הקודש הגדול. המניין בימי חול מורכב אך ורק מגברים מבוגרים.
במהלך שהותנו הקצרה בלנינגרד, התייצבתי במניין הקטן בבוקר ובערב. גם ביקרתי בבית הכנסת במהלך היום. כמה מחברי הקהילה הראו את אשתי ואותי ברחבי הבניין, המכיל גם מקווה וחדר חופה יפה. בדרך לחדר החופה שאלתי את אחד הגברים כמה נישואים חוגגים בכל חודש. "שלוש עד ארבע," ענה האיש.
"אל תאמין לו," לחש לי גבר אחר. "אין כאן נישואים. צעירים מפחדים לערוך טקס דתי. רק כשהם מקבלים אישור להגר מגיעים אלינו כבר זוגות נשואים לחופה ולקידושין. הם יודעים שבישראל הם חייבים להמציא תעודת נישואין יהודית".
"תן לי לספר לך מה קרה כאן לפני זמן לא רב," המשיך האיש. "זוג מבוגרים קיבל אישור לצאת לישראל. הם הגיעו לכאן כדי לערוך טקס נישואין יהודי. יחד איתם הגיעו בתם, חתנם ונכדם הצעיר. לאחר שנתנו לזוג הקשישים את החופה והקידושין, פנינו אל הבת והחתן: 'אתם כבר כאן. תנו לנו להכין לכם גם חופה, כדי שנישואיכם יהיו חוקיים על פי ההלכה היהודית.'
"בני הזוג סירבו. הם פחדו. אמרו שיבואו לחופה וקידושין כשיקבלו את אישור היציאה שלהם". בהמשך הסיפור אמר האיש: "לפני שערכנו את טקס הנישואין לזוג הוותיק, אמרתי לנכד הצעיר שלהם: 'תראה היטב מה אנחנו עושים. יום אחד תוכל לספר לאנשים שהיית נוכח בחופה של סבא וסבתא שלך!"
האיש צחק. זה לא היה צחוק שמח. כשהגענו לחדר החופה התרשמנו מאוד מיופיו. התיישבנו על הכיסאות שהיו מסודרים לאורך הקירות והסתכלנו סביב החדר עם השטיחים. זה היה חדר יפהפה, אבל, אבוי, היה בשימוש רק לעתים רחוקות.
