בשנת 1981 נדפס בגרמניה המזרחית ספר על "חד גדיא". הוא כולל ציורים מאת הצייר היהודי-הרוסי אנטולי קפלן. תרגומים של השיר ביידיש וברוסית, כשאותיות התרגומים מצויירות אף הן על ידי האמן, וכן שני תרגומים גרמניים. האחד הוא של היינריך היינה, והוא לקוח מסיפורו "הרבי מבכרך". השני הופיע באוסף של שירי עם גרמניים עתיקים שנדפס בפעם הראשונה בשנת 1808 על ידי אכים פון רנים וקלמנס ברנטו.
בתרגומו של היינה חסרה הבבא: "ואתה הקב"ה ושחט למלאך המוות". אך המעיין בסיפרו של היינה יראה כי לא היה כאן רצון להתעלם מן הקב"ה.
אבל לא כך הדבר בציוריו של קפלן ובתרגום בשפת יידיש וברוסית שבספר. שיר "חד גדיא" מובא כאן רק עד "ואתא תורא ושתא למיא" ועד בכלל. לאחר מכן באה שורה חדשה: "ובא אדם ורתם את השור". ובכך מסתיים השיר.
ה"חד גדיא" של קפלן שחי בלנינגרד ונפטר שם בשנת 1980, נדפס מקודם בברית המועצות. במהדורה הגרמנית – שנועדה בעיקר לילדים – מוסבר השינוי שקפלן הכניס ב"חד גדיא".
כותב הנס מרקווארד ב"סוף דבר": "לא רק מבוגרים, גם ילדים מרגישים כי לא רק טוב יש בעולם. קורים גם דברים רעים. הן בחיי היחיד הן בחיי עמים שלמים. העם היהודי בייחוד, סבל רעות רבות, כאשר היה עדיין צעיר, לפני אלפי שנים היה משועבד למצרים. לזכר השחרור משעבוד זה חוגגות משפחות יהודיות, האדוקות באמונתן, את חג הפסח". בהמשך הדברים מצטט מרקווארד מתיאורו של ליל הסדר ב"רבי מבכרך" להיינריך היינה, וממשיך כי "חד גדיא" הוא אחד השירים המושרים בסדר. הוא שיר ילדים שנוצר כנראה, במאה הט"ז על פי שירי עם גרמניים.
"גם היום בוודאי זוכרים יהודים, שעה שהם שרים את השיר העתיק בליל הסדר, את השרשרת הארוכה של סבל, מצוקה ומוות הנמשכת דרך ההיסטוריה היהודית בת אלפי השנים – מאז השעבוד במצרים עד הרדיפות המתועבות בגרמניה של היטלר". ממשיך מרקווארד, "האמן הסובייטי אנטולי קפלן, המספר כאן את סיפורו של הגדי בציורים, חי בתקופה הנוראה הזו. הוריו נרצחו בימי המלחמה על ידי פשיסטים גרמניים".
"איש שסבל כל כך הרבה, נלחם באלימות ומדבר בשבחם של חיי שלום. על כן נתן אנטולי קפלן לסידרת התמונות שלו סיום מאיר פנים: אין השוחט שוחט את השור, אלא אדם מאלף את השור ורותם אותו לצרכיו. ציורו של קפלן של האמן החורש הוא משל לאדם העובד ושוחר שלום… תמונותיו של קפלן מראות תגובת-שרשרת של מעשי אלימות, אך גם ההתגברות על האלימות על ידי האדם השואף להרמוניה ולהוצניות". עד כאן דברי מרקווארד.
אמנם יפה ואמת היה נוסחו של קפלן, אילו הכניס בו את הקדוש ברוך הוא והיה מסיים: "ובא הקדוש ברוך הוא ובירך את האדם". כי בלי ההכרה והאמונה בהשגחה אין שלום ואין צדק עלי אדמות.
אך סיום מעין זה אין לצפות מיצירה שנתפרסמה בברית המועצות!
מאת: טוביה פרשל
מתוך "הצופה" י"ח ניסן תשמ"ד.