בעל "חובות הלבבות" כותב בספרו (שער ו, פרק ז) כי המדבר בגנות חבירו לוקחים ממנו זכויותיו ונותנים אותן לאדם שבו דיבר סרה. וכן נוטלים מן האדם אשר בגנותו דיברו, את הטאיו ונותנים אותם על המדבר בו. "כבר נאמר על אחד מן החסידים שזכרו אותו לרעה, וכיון שהגיעו הדבר שלח למדבר בו כלי מלא מזמרת ארצו וכתב אליו הגיעני ששלחת לי מנחה מזכויותיך וגמלתיך בזה."
דברי "חובות הלבבות" מובאים על ידי ראשונים ואחרונים, בשמו ולא בשמו. היו גם שייחסו אותם ל"ספר חסידים", אך הם לא נמצאים בספר שלפנינו, ויש שהרחיבו את הדברים ופירשו על פיהם פסוקים שונים.
בפרק "חילופי מצוות ועברות" שבספרו הגדול "אלפא ביתא קדמיתא דשמואל זעירא" מיחד רבי שמואל אשכנזי את הדיבור על דברי בעל "חובות הלבבות" ודברים כיוצא בהם, ועל המביאים אותם ודנים בהם .1
בין היתר, הוא מצביע על דברי רבי דוד הנגיד, בן בנו של הרמב"ם, בספר "מדרש דוד" על מסכת אבות: "ועוד סיפרו, עליהם השלום, שהיה גביר אחד שדיבר על חכם אחד דברים רעים, והחכם לא רצה להשיב לו. וכשבא החכם לביתו שלח לאותו גביר מנחה חשובה. וידע בן החכם הנ"ל מה שעשה הגביר, ואמר הבן לאביו, תימה עליך אבי, האם לא מספיק מה שהגביר דיבר עליך דברים לא טובים, אלא אתה שולח לו מנחה. ופגש הגביר בחכם בדרך ואמר לו: על מה זה הטורח? אמר לו החכם: ראויה לך המנחה, לפי שהקלת מעלי העוונות שהיו עלי, ואיך לא אתן לך מתנה. וכששמע הגביר זאת נתבייש מהחכם".
הסיפור על האיש שהגיש מנחה לבן אדם שדיבר עליו רעות כי בכך הקל מעליו עוונותיו – שהובא לראשונה בספר "חובות הלבבות" – נזכר עוד בכמה ספרים: "אורחות צדיקים" (שער הענוה): "ראשית חכמה" (שער הענוה, פרק ה); "שני לוחות הברית" (שער האותיות, אות הרי"ש); ועוד.
יורשה לי לצטט כאן אחד מן הראשונים שהביא מדברי בעל ה"חובות הלבבות", מבלי לנקוב בשמו, והוא לא נזכר על ידי שכתבו על נושא זה.
וזו לשון רבי יהושע אבן שועיב בפירושו לתורה (פרשת נשא): "ואמר שלמה גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך. ונאמר על אחד מן החסידים שזכר אותו אדם לרעה, וכששמע בדבר שלח לו כלי מלא זהובים וכתב לו: שלחת לי מנחה מזכויותיך וגמלתיך בזה. ואמר החכם הרבה בני אדם ליו הדין מראין להם זכויותיהם מוצאין זכות שלא עשאוהו, ואומרים לא עשינו זה, ואומרים להם עשו אחרים שדיברו בכם ונטלו אותם מזכויותיהם ונתנום לכם. וכן כשיחסרו מזכויותיהם אומרים אותו לפי שדיברתם עליו, שנ' והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם, מכל זה נלמוד שהסבלנות מדה טובה ומרוויח שנתוסף לו זכות".
מתוך "הצופה" כ"ז בטבת תשס"ב
1 ועיין בהערתו של ר' דוד יואל ויס – שצויינה על ידי ר"ש אשכנזי – במהדורתו החדשה של הספר "בית שמואל אחרון" (ירושלים תשנ"ד, דף לג).