,כתב ר' יצחק אברבנאל לר' שאול הכהן מקנדיה: "…כל הימים שהייתי בחצרות המלכים וטירותיהם עסוק בעבודתם, לא היה לי פנאי לעיין ולא ידעתי ספר, וכליתי בהבל ימי ושנותי בבהלה לעשות עושר וכבוד אתי… ואחרי היותי נע ונד בארץ, מממלכה אל עם אחר, וחסרתי הממון, אז דרשתי מעל ספר ה', כדברי האומר: חסורי מחסרא והכי קתני!" (מובא בתולדות דון יצחק אברבנאל לא. כרמולי, "אוצר נחמד", ב, עמ' 57).
מוניטין יצא לדבריו אלה של ר"י אברבנאל לא רק בגלל תוכנם, אלא גם בשביל שימושו המליצי במאמר התלמוד "חסורי מחסרא והכי קתני".
גם רבי שלמה אלמולי השתמש במליצה זו. וכך הוא כותב בספרו "מאסף לכל המחנו": "ואני כגבר אין איל, עני אני וגוע מנוער… והייתי כל ימי במצור ובמצוק בערום ובחוסר כל מעודי עד היום הזה. ועם כל זה מעולם לא סרתי מברכי החכמים… וכל עסקי היה בתחלה בתלמוד לבד, חסורי מחסרא והכי קתני, הרבה יגעתי ואף מעט מצאתי…"
לפי שטיינשניידר, בספרו על התרגומים (עמ' 30), אין אלמולי מתאר במליצה זו את מצבו החומרי, כפי שעשה זאת ר"י אברבנאל וכפי שנשתגר השימוש באימרה זו, אלא כוונתו לחוסר-ידיעות. דבריו של שטיינשניידר מסתברים, אבל אינם מוכרחים.
חנוך ילון שהדפיס מחדש פרקים מן הספר "מאסף לכל המחנות" ("ארשת" ב, עמ' 108-96) מציין הערתו של שטיינשניידר ומעיר כי דברי ר"י אברבנאל: כדברי האומר: חסורי מחסרא והכי קתני!", מרמזים לשימוש ידוע ומקובל.
מליצה זו התפשטה גם בין יהודי אשכנז. היא מובאת בספרו "מראה המוסר", לר' זעליגמן אולמא, והצביעו על כך בעלי אסופות של אמרות-עם ודברי-חכמה (עיין ישראל דוידזון "אוצר המשלים והפתגמים", עמ' 114, מס' 1832).
עניננו כאן להביא כמה מקורות נוספים למליצה זו.
ר' אברהם ב"ר יהודה אלמליך כותב בהקדמתו לספרו "לקוטי שכחה ופאה" (פיררה שט"ז): "זה לי ה' שנים שיצאתי מבית אבי ומארץ מולדתי ובאתי במעמקי מים ברום השמים, וטבעתי ביון מצולות תרעלות ודאגות יגונות ונאנחות, עד כי גלי הים שטפוני, ומשברי זעפו העבירוני, ומיני שואות ותלאות רדפוני, היה לי כיומא דעיבא, בוקה ומבוקה ומבלוקה, יומא דאימא קפדה ועברה, חסורי מחסרא והכי קתני…" .*
ר' משה חאגיז מביא את המליצה פעמיים בספרו "משנת חכמים", בסימן ת"ד ובסימן תרל"ו. במקום האחרון הוא אומר בין היתר: "…דאין לך עון חמור הימנו [מביטול תורה], ובפרט אצל הת"ח שיכול ללמוד. אם הוא עני, ודאי שאין לו במה להתעסק ולאבד הזמן ולמה לא ילמוד. הרי בדרך המלצה אמרו חסורי מחסרא והכי קתנה…"**
מתוך "הדואר" ט"ו בכסלו, תשל"ה
*לא אעלים מן הקורא כי השימוש במליצה זו כאן טעון עדיין בדיקה לאור כל תוכן ההקדמה. המחבר מספר בהקדמה על הצלתו ממאסר ומות ורבים מדברי ההקדמה הם מעומעמים וסתומים, וכבר שיער י. זנה ("מפאולו הרביעי עד פיוס החמישי", מוסד ביאליק, תשי"ד, עמ' 36, הערה 24) שהמחבר היה אחד מן האנוסים שנמלטו בשנת 1955 מבית הסוהר באנקונה. ואלה מקצת דברי זנה: "שמות הנמלטים לא מסרו לדורות על ידי רושמי דברי הימים… לדעתי, עלתה בידי לגלות שניים מהם… האחד הוא, לדעתי, ר' אברהם בן יהודה אלמליך, בעל המחבר ספר 'לקוטי שכחה ופאה'… מתוך הקדמת ספרו המלאה מליצות וחידות…". ההקדמה היא באמת, מלאה מליצות וחידות, ולכן אפשר שהמחבר העמיס כוונה מיוחדת במליצה "חסורי מחסרא…", אם כי הדעת קרובה שהיה משתמש בה במובן המליצי שהיה כבר שגור בימיו
**שימוש שונה במאמר התלמוד נמצא בספר "כסאות לבית דוד" (ווירונה ת"ו) לר' יהודה עשהאל מהטוב. "…ושיהיה בכל מכל כל חסורי מחסרא והכני קטני הערך כמוני…" (דף לח, א).