כרך חדש של יד דוד, חידושי התלמוד מאת רבי יוסף דוד זינצהיים, יצא מהדפוס בירושלים לפני זמן מה. הרב זינצהיים היה בתקופתו אחד מהרבנים המוכרים ביותר של מערב אירופה. הוא היה רבה של שטרסבורג, נשיא הסנהדרין של נפוליאון, והרב הראשי הראשון של הקונסיסטוריה המרכזית של צרפת (Consistoire) הארגון המרכזי של יהדות צרפת שהוקם ב-1808.
הרב זינצהיים כתב חידושים על התלמוד כולו, אך רק חלק מהם – יד דוד על מסכת ברכות ומסדר מועד (אופנבך, תקנ"ט) – נדפסו בימי חייו. חלק גדול מהחידושים שלו נשאר בכתבי היד. בשנות ה-70, לאחר מאמצים גדולים לאתר את כתבי היד של הרב זינצהיים, החל מכון ירושלים להוציא לאור של יד דוד ואחרים מכתביו. הכרכים שיצאו עד כה התקבלו יפה בעולם התורה. כמה כרכים עברו הדפסה שנייה.
הכרך האחרון, י"ב, מכיל את חידושי הרב זינצהיים על מסכת סנהדרין, שבועות, מכות והוריות. זוהי ההדפסה השנייה של החידושים על מסכת סנהדרין. הם הודפסו לראשונה על ידי מכון ירושלים בשנת 1977, בכרך נפרד בחסות רבני צרפת לזכרו של הרב יצחק (הנרי) שילי זצ"ל, מנהיג יהדות צרפת אשר שימש במשך 25 שנה כמנהל בית המדרש לרבנים של צרפת בפריז. הוא נפטר בשנת 1975 בגיל 69. הכרך נושא מאמר על פעולות חייו של הרב שילי מאת הרב יעקב קפלן (הנפטר כיום) רבה הראשי של צרפת.
במאמרו על הרב שילי מספר הרב קפלן כי במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר שלטונות וישי מסרו יהודים לגרמנים לגירוש, הרב שילי היה הולך למחנות בהם רוכזו יהודים אלו. ללא קשר לסכנה הגדולה לחייו, הוא היה מבלה איתם את השעות האחרונות שלפני גירושם, מתפלל עבורם ואיתם, ומחזק אותם באמונתם. החידושים שפורסמו בכרך האחרון של יד דוד הוכנו לדפוס על ידי הרב פסח י' יברוב, הרב א' קבלקין, הרב שמואל נתן, הרב ניסן שוב, הרב חיים אייזנשטיין והרב יוסף בוקסבאום.
בהקדמה לכרך מוקדם יותר של כתבי הרב זינצהיים (מנחת עני — נושאים וסוגיות מסודרים בסדר האל"ף בית; בעריכת רבי שמואל עקיבא שלייזינגר, מהדורה ראשונה, תשמ"ד, מהדורה שניה, תשנ"ד) אנו מתבשרים כי מכון ירושלים שמח במיוחד לפרסם את חידושיו של הרב זינצהיים מכיוון ששיטת הצגתו סללה את הדרך לאוצר מפורשי התלמוד של מכון ירושלים.
"בכתביו על התלמוד הוא (הרב זינצהיים) מצטט מאות ספרים, ובהם כמה שאבדו למרבה הצער ואנחנו יודעים עליהם רק מהציטוטים שלו", קראנו בהקדמה.
בסוף הכרך האחרון של יד דוד יש רשימה של כ-400 ספרים מאת ראשונים ואחרונים (פוסקים מוקדמים ומאוחרים יותר) שהרב זינצהיים מצטט או מתייחס אליהם בחידושים הכלולים בכרך זה בלבד! לאורך השנים המשיכו חוקרי מכון ירושלים בחיפושים אחר כתבי יד של הרב סינצהיים.
בהקדמה לכרך יד דוד הנ"ל, הם מודיעים לנו כי ברשותם עתה כתבי יד של יד דוד על כל מסכתות התלמוד; כרכים נוספים של מנחת עני; שני כרכים של שלל דוד, הכוללים הסברים, הערות ודרשות על התורה והמועדים; ספר שו"ת ופסקים; ויצירה הנקראת דעת דוד – ביאורים, חידושים, הערות והבהרות על השולחן ערוך.אלו על יורה דעה כבר נכללו בשולחן ערוך השלם של מכון ירושלים. אלה המתייחסים לחושן משפט יופיעו בכרכים הבאים של אותה יצירה.
נתגלו גם הערות של הרב זינצהיים על מספר ספרים מאת הראשונים. רשימותיו של רבי זינצהיים על תולדות אדם וחווה של רבי ירוחם נדפסו במוריה.
ההערות על שאר הספרים יודפסו עם צאת מהדורות חדשות של ספרים אלו, או ייכללו באחד מיצירותיו של הרב זינצהיים.
(המשך יבוא)
גואיש פרס, יום שישי, 15 בנובמבר, 2002
אחד מצאצאיו של הרב יוסף דוד זינצהיים, רבי רפאל נתן אויערבך מירושלים, כתב ביוגרפיה מקיפה על אביו. his ancestor היא נכללת במנחת עני של רבי יוסף דוד זינצהיים, שנדפסה לראשונה במכון ירושלים בשנת תשל"ד, כאמור במאמרנו הראשון. מנחת עני מכילה – כאמור קודם – "נושאים וסוגיות (של התלמוד) מסודרים לפי סדר האלף בית".
הוא כולל גם מסכת בשם שבע חקירות המורכבת מהתכתבויות של הרב זינצהיים עם הרב צבי הירש שפיץ שהגיש לו שבע פניות. הרב שפיץ, יליד פרשבורג, היה תלמיד חכם רבני משובח, בלשן וסופר שהקים ב-1767 עם בנו אברהם בית דפוס עברי באופנבך גרמניה. בית הדפוס היה פעיל שנים רבות. יד דוד של הרב זינצהיים (על מסכת ברכות ועל סדר מועד), החיבור היחיד שלו שהופיע בדפוס במהלך חייו, נדפס בדפוס של הרב שפיץ.
הרב זינצהיים היה צאצא של רבי חיים בן ר' בצלאל, אחיו הבכור של המהר"ל מפראג שכיהן כרבה של וורמס ופרידברג וחיבר מגוון חיבורים, לרבות פרשנות-על על פירוש התורה super commentary של רש"י ו"ויכוח מים חיים" ביקורת. של תורת חתת רבי משה איסרלס.
הרב זינצהיים נולד בשנת 1745 בטרייר, גרמניה, שם למד תורה עם אביו, רבי יצחק, רב הקהילה היהודית, עד לנישואיו בגיל 20. עד אז כבר למד את כל התלמוד, למעט התלמוד. סדר קודשים, וכן טור אורח חיים, טור יורה דעה וחלק גדול מטור חושן משפט. רבי יצחק זינצהיים היה תלמיד חכם רבני ידוע שכיהן כרב בטרייר ושנים רבות לאחר מכן כרב הקהילה היהודית של נידרנאי באלזס.
לאחר נישואיו המשיך רבי יוסף דוד זינצהיים להתמסר ללימוד התורה. חמו טודרוס (תיאודור) בער ממדלסהיים, אלזס וגיסו, נפתלי הרץ סרף בר, איש עסקים עשיר, פילנתרופ ומנהיג קהילתי אלזס-יהודי, דאגו לצרכיו של הרב יוסף דוד זינצהיים והמשפחה שלו.
כשהיה כבן 30, החל בעבודה גדולה על השולחן ערוך, והוסיף הערות והפניות מקור לכנסת הגדולה של רבי חיים בנבניסטי וליד אהרן של רבי אהרן אלפנדרי. הוא מציין כי אסף הערות ללא פחות מ-300 יצירות. בשנת 1778 הקים גיסו של רבי זינצהיים נפתלי הרץ סרף בר ישיבה בבישהיים, ליד שטרסבורג ומינה אותו לראש הישיבה.
הישיבה נשארה בבישהיים עד שנת 1792 כאשר פרעות פוליטיות אילצו אותה לעבור לשטרסבורג. תוך זמן קצר נאלץ הרב זינצהיים לעזוב גם את העיר הזאת. בשנים 1793-1794, הממשלה המהפכנית הצרפתית הנהיגה את הפולחן ל"דת התבונה" והחלה לרדוף את הקתוליות ומוסדה. למרות שהממשלה המהפכנית לא רדפה רשמית את היהדות, הגזירות האנטי-דתיות הופעלו גם נגד היהדות ומאמיניה על ידי פקידי המחוז שהיו ברובם אנטישמים.
טקסים דתיים יהודיים היו אסורים. ספרי תורה וספרים עבריים נשרפו ורבנים הוטרדו. הרב זינצה'יים עזב את שטרסבורג כדי להימלט ממאסר ואולי מוות. לפני שעזב את העיר הצליח להסתיר את ספריו. במהלך נדודיו הארוכים ממקום למקום הוא היה אפוא ללא כל ספרים ולא יכול היה לעסוק בלימוד תורה. הוא נדר אז שאם הקב"ה ישיב אותו לביתו ולספריו, ידפיס לטובת לומדי התורה את כתביו על השולחן ערוך וחידושיו על התלמוד (את האחרונים החל לכתוב כאשר הוא לימד בישיבה בבישהיים). בעקבות שינויים במשטר המהפכני חזר הרב זינצהיים לשטרסבורג. הקהילה היהודית המקומית מינתה אותו לרב הראשי שלהם. כיהן בתפקיד זה יחד עם אחיינו וחתנו, הרב אברהם אויערבך. זמן קצר לאחר שובו לשטרסבורג, החל להכין את כתביו לדפוס. הכרך הראשון של יד דוד הופיע ב-1799.
(המשך יבוא)
גואיש פרס, 22 בנובמבר 2002
הרב אברהם אויערבך, אחיינו וחתנו של הרב י.ד. זינצהיים, נולד בבוקסיילר, אלזס שם היה רב אביו, הרב אביעזרי אוירבך. אביו של הרב אביעזרי אויערבך, הרב צבי הירש אויערבך, היה רבה של וורמס. רבי אברהם אויערבך למד אצל סבו, רבי צבי הירש אויערבך בוורמס ולאחר פטירתו של האחרון, המשיך את לימודיו אצל רבי נתן אדלר בפרנקפורט.
בשנות ה-90 הוא פתח מפעל לטבק בשטרסבורג. ראשי הקהילה היהודית המקומית, המודעים לידע הרב של הרב אויערבך בכל תחומי התורה, ביקשו ממנו לכהן יחד עם דודו וחותנו כרבם. גם הרב אברהם אויערבך היה מוהל, ובזמן המשטר המהפכני, כשרובספייר אסר על כל טקסים דתיים, סיכן את חייו כדי לקיים את מצוות המילה. לאחר שירותו בשטרסבורג, כיהן כרב ביישובים שונים באלזס ובריין: פורבך, קובלנץ, קלן, נוויד ובון. אחד מבניו היה הרב צבי בנימין אויערבאך, רבה של הלברשטט, שפרסומיו כוללים את החיבור ההלכתי מהמאה ה-12 מאת רבי אברהם בן ר' יצחק מנרבון, בליווי פירוש בשם נחל אשכול.
בשנת 1806 כינס נפוליאון בפריז אסיפה של ידועים יהודיםJewish notables – רבנים ומנהיגי קהילה יהודים מכל שטחי האימפריה הצרפתית ו"ממלכת איטליה" – במטרה להבהיר את מעמדם של היהודים במדינת נפוליאון. לקבוע האם, בעודם נאמנים לאמונתם, למצוותיה ולמסורותיה, יוכלו היהודים למלא במלואם את חובותיהם וחובותיהם כאזרחים שווים. נציגי האספה נכחו על ידי השלטונות הצרפתיים עם 12 שאלות ביניהן: "האם יהודים מחשיבים את הצרפתים כאחים או כזרים? האם יהודים, ילידי צרפת מחשיבים את המדינה הזו כמולדתם? האם הם מחויבים להגן עליה? האם הם מחויבים לציית לחוקיה ולהתאים לקוד האזרחי שלה? נציג נפוליאון נאם באסיפה. הוא הכריז, בין היתר: "הוד מעלתו, הקיסר רוצה שתהיו צרפתים. תלוי בכם אם תזכו בכינוי הזה, או תאבדו אותו אם יימצאו לא ראויים לו. כעת יקראו השאלות שהופנו אליכם, וזה חובתך לענות על כל אחד מהם בכנות".
ר' י' דוד זינצהיים היה אחד הנציגים לאסיפה. זכה לכבוד רב על ידיעתו הרבה בתורה, בחרו בו הנציגים כראש "ועדת השנים עשר", האמון על גיבוש התשובות שיוצגו לקיסר.
התשובות שהגישה האספה השביעו את דעתו של הקיסר שהיהודים יכולים למלא את חובותיהם כאזרחים מבלי לוותר על כל עקרונות אמונתם ומסורתם.
עם זאת, נפוליאון לא הסתפק בתשובות כפי שהוצגו. הוא רצה שההשקפות הגלומות בתשובות יומרו להכרעות דוקטריניות שהיהודים יהיו מחויבים לקיים בהן מבחינה דתית. לשם כך כינס בשנת תרכ"ז "סנהדרין גדולה: שהייתה מורכבת מ-71 חברים, שני שליש מהם רבנים ושליש הדיוטות. בראשה עמד רבי י' דוד סינצהיים, הסנהדרין פרסמה תשע תקנות. אחת מהן קראה :
"יהודי כל מדינה חייבים להתייחס לאזרחיה כאחים שלהם על פי כללי ההתנהגות המוסרית האוניברסליים, ויהודים שהפכו לאזרחים של מדינה חייבים לראות במדינה זו את מולדתם". הרב זינצהיים, שגילה גמישות רבה בניסוח התשובה לקיסר אך הקפיד מאוד להימנע מכל פגיעה בהלכה, זכה לשבחים רבים על תפקידו בדיוני האסיפה וכנשיא הסנהדרין. בשנה שלאחר מכן (1808), כאשר ארגוני הקהילה היהודית בארצות נפוליאון אורגנו מחדש לקונסיסטוריות, הוא נבחר על ידי הקונסיסטוריה המרכזית של צרפת כרב הראשי של צרפת ואיטליה. בתפקיד זה כיהן עד לפטירתו בט"ו בכסלו תשע"ג (1812), בהיותו בן 68.
(המשך יבוא)
גואיש פרס, יום שישי, 29 בנובמבר 2002
לאחר שהרב יוסף דוד זינצהיים נבחר על ידי הקונסיסטוריה הצרפתית המרכזית להיות הרב הראשי של האימפריה של צרפת וממלכת איטליה הוא העביר את תפקידו כרבה הראשי של שטרסבורג לרב יעקב מאייר שהיה גם ציר באסיפה של ידועים notables יהודים וחבר בסנהדרין הגדולה של נפוליאון. קהילות יהודיות שונות במרכז ומערב אירופה הגישו פניות הלכתיות לרב סינצהיים, במיוחד בשנים בהן היה פעיל באסיפת הנכבדים היהודים ובסנהדרין הגדולה, וכיהן כרב הראשי של האימפריה הצרפתית וממלכת איטליה.
בביוגרפיה המפורטת שלו על הרב זינזהיים, מתוודע הרב נתן רפאל אויערבך לחלק מהשאילתות ההלכתיות שהוגשו לרב זינצהיים ואת החלטותיו ופסיקותיו. פניה אחת שהופנתה לרבי זינצהיים התייחסה למכירת בית הכנסת של גרייסהיים, ליד פרנקפורט על המיין, לאחר שכל היהודים התרחקו מאותו כפר. הרב זינצהיים התיר את המכירה, וציין כי בתקופתו מכירת בתי כנסת הייתה תופעה תכופה בגלל שיהודים שהחליפו את מקום מגוריהם. עם זאת, הוא יעץ לשואל להשתמש בהכנסות ממכירת בית הכנסת לתמיכה בבית תפילה יהודי אחר. כמו כן, נשאל הרב זינצהיים האם מותר למכור את בית הקברות היהודי בגריסהיים. הוא קבע שמותר למכור את בית הקברות ליהודים בלבד, כי רק על ידי מכירתו ליהודים יכלו להיות בטוחים שבית הקברות לא ייהרס.
כאשר רצה ראש הקונסיסטוריה של קאסל להתיר ליהודי אשכנז לאכול קטניות בפסח (יהודים ספרדים, אך אין יהודים אשכנזים רגילים לאכול קיטניות בפסח) התנגדו הרב זינצהיים ועמיתיו להצעה ואסרו את השימוש בקטניות בפסח. במהלך שירותו כרב הראשי של האימפריה הצרפתית וממלכת איטליה התגורר הרב זינצהיים בפריז. שם לקח על עצמו את כתיבת חיבור תלמוד גדול, מנחת עני, שהורכב מכמה חלקים. החלק הראשון ראה אור בכתב יד בהוצאת מכון ירושלים בשנת 1973 והודפס מחדש בשנת 1984. בהצהרה בתחילת הכרך, שנכתבה בקיץ 1809, הסביר הרב זינצהיים מדוע כינה את יצירתו "מנחת עני".
"קראתי לחיבור הזה 'מנחת עני' משום שהוא נכתב כאן בפריז, במצב של מחסור בתורה, בגלל היעדר ספרים נחוצים ובשל היעדר זמן מספיק ללימוד, אני מתעסק בענייני קהילה". זינצהיים הוסיף כי למרות המעצורים הללו, הוא הקדיש את כל זמנו הפנוי ללימוד התורה. הוא הפציר בה' להפגיש אותו עם ביתו, שהיה מלא בספרים. אחר כך יסקור את כל מה שכתב בו.
הרב סינצהיים זכה לכבוד רב על ידי גדולי התורה של זמנו. הוא התכתב עם החיד"א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי (הוא גם הספיד את החיד"א, והזכיר בנאומו 50 חיבורים של אזולאי רבים מהם בכתבי יד, כולל חלקם שאינם מוכרים לנו ממקורות אחרים) ושלח הערות ביקורת לרבי יחזקאל לנדאו על שו"ת נודע ביהודה.
הרב משה סופר, שבמקומות שונים בכתביו הזכיר את קטע יד דוד שיצא לאור בחייו של הרב זינצהיים, הספיד את האחרון. הוא קרא לו צדיק שהיה קרוב מאוד לקיסר צרפת ושריו ומוערך מאוד על ידיו; יהודי גדול שכל חייו עסק בלימוד התורה, השלים את הש"ס מספר פעמים וידע בעל פה את מעשיהם של הראשונים והאחרונים. "הכרתי אותו בצעירתי ובהמשך החלפתי איתו מכתבים, שמהם קלטתי את צדקתו ויושרה שלו", הכריז הרב סופר.
הספד עמוס רגשות על הרב זינצהיים נשא הרב יהודה לואב קרלבורג בקרפלד, אז בגרמניה הכבושה הצרפתית. הוא קרא "מי מכם לא שמעתם ולא ידעתם על שבחו של הרב דוד זינצהיים? כולכם מכירים את מעלותיו הגדולות ואת תכונותיו המוסריות המשובחות. הוא היה גדול בתורה. כל התלמוד, המפרשים והקודקים, כל השו"ת, הישנים והחדשים היו רשומים על לבו. הוא פחד מהאלוקים ולא סטה אפילו במצוות 'קלות' לימין או לשמאל". הרב קרלבורג היה תלמידו של רבי נתן אדלר מפרנקפורט על המיין. הוא היה לוחם אמיץ נגד היהדות הרפורמית. הספדו על הרב זינצהיים נשמר בכתב יד בספרייה הלאומית והאוניברסיטאית בירושלים. הוא נדפס לראשונה במנחת עני של הרב זינצהיים בהוצאת מכון ירושלים.
