ABRAHAM I. KATSH
JUDAISM IN ISLAM
NEW YORK UNIVERSITY PRESS
NEW YORK 1954.
מעת כתב אברהם גייגר את ספרו "מה קיבל מוחמד מן היהדות" נכתבה ספריה שלמה על השפעת היהדות על האיסלאם.
גדולה היהת השפעת יהודי ערב על שכניהם הערבים שרבים מהם התגיירו. שבטים גרים רבים התגוררו בסביבת מדינה. בתימן היתה קיימת זמן מה מלכות יהודית רבונית, ידוע כי אילולא הופעתו של מוחמד שבחרב כפה אמונתו על שבטי ערב, העביר השבטים היהודים על דתם או השמידם, מניחים כי השבטים היהודים האמיתיים נלחמו בו עד הסוף בעוד ששבטי הגרים נכנעו לו והמירו דתם, היתה דת משה הופכת לאמונתם של חלקם הגדול של תושבי חצי-האי.
אך עם השמדת מרכזי יהודי ערב, פרט למרכז בתימן, לא נמחו כליל זכרון היהודים והשפעתם בערב. עוד בדורות האחרונים רווחו שמועות בין הערבים על מלכות יהודית בתוך המדבר (ראה: י. בן צבי: "נדחי ישראל") והאיסלם עצמו – על רבים מאמונותיו, מוסדותיו, מצוותיו ונוהגיו טבוע חותם השפעת היהדות.
ספרו של פרופסור כ"ץ אינו דן באמונות או מוסדות מסויימים של האיסלם, המחבר בחר לו לנושא מחקרו השפעת היהדות בקוראן. לשם זה הוא מנתח ומשווה עם המקורות היהודיים את הסורה השניה והשלישית של הקוראן על מפרשיהן הערבים שבדבריהם מובאות מסורות רבות להסברת דברי הקוראן, שתי סורות אלה הן מן החשובות ביותר בקוראן. הסורה השניה מכונה "הקוראן הקטן" באשר בתוכה בא סכום דעות המפוזרות בכל חלקי הקוראן וגם נזכרים בו דיוניו וויכוחיו של מוחמד עם היהודים. הסורה שלישית משלימה את השניה.
נתוח שתי סורות אלה מראה מה רבות המקבילות, לפעמים עד זהות בטויים, בקוראן לתנ"ך. התלמודים והמדרשים ששמשו לו מקור. הספורים בקוראן על בריאת העולם, התנגדות המלאכים לבריאת האדם, חיי אדם וחוה בגן עדן, ברית ישראל עם אלוקים, סבלותיו במצרים, הנסים על ים סוף, התלוננות ישראל על טעם המן, "כפית ההר" ורבים אחרים – מקורם במדרש. כמו כל המושגים והדעות על אחדות הבורא, ערך התפלה, מצות כבוד אב ואם והושטת עזרה לחלשים ונצרכים מאד – יניקתם מן המסורת היהודית. המחבר סובר, שהאגדות הרבות הנמצאות בקוראן או במפרשיו ושאין אנו מוצאים מקבילות להן בספרות הרבנית – יתכן שמקורן גם כן ביהדות או במשך הדורות אבדו המקורות אשר מהם שאבו אותן הערבים. על כן יוכלו אגדות ערביות אלו לשמש קונטרוקציה של מדרשים שאבדו מאתנו ורק קטעים מהם נשתמדו אצלנו.
מסקנת המחבר מתוך נתוח והשואת דברי הקוראן ומפרשיו עם מקורות יהודים היא כי הידיעה הרבה על יהודים ויהדות המתגלה בספרות האיסלאם מוכיחה, כי יחסים ידידותיים היו קיימים בין יהודים וערבים וכי יהודי ערב לא היו שונים מאחיהם במדינות אחרות בחוקיהם ומנהגיהם והיו עומדים בקשרים הדוקים עם המרכזים היהודיים בארץ ישראל ובבל.
מסקנות אלו אינן חדשות. במיוחד עמד עליהן החוקר ד"ר חיים זאב הירשברג בספרו המצויין "ישראל בערב" (מוסד ביאליק ירושלים תש"ז). הירשברג הגיע למסקנתו לא רק מתוך מחקרים בקוראן, כי אם גם מתוך תעודות ומסמכים רבים אחרים. הירשברג קובע בין היתר: "התעודות והמקורות מעידים, כי יהדות ערב לא היתה שונה מזו שבשאר הארצות ודעותיהם של יהודי ערב לא היו שונות מדעות שאר היהודים (בספרו הנ"ל, עמוד 192) ועוד: "רק קיום קשרים תמידיים ואמיצים בין יהודי ערב ובין יהודי ארץ ישראל ובבל עשוי לבאר את העושר הרב של אגדות והשקפות יהודים המצוי בשירי אחד המשוררים המענינים ביותר של התקופה הטרם-איסלמית, וכן בקוראן ובספרות האיסלם הקדומה. בספרי הפרשנות שנוצרה במדינה ובספרי ההלכה והאגדה של האיסלם". (עמ' 269 בספר הנ"ל). אך עם כל זה יש לקדם בברכה את ספרו של א. כץ באשר הוא נסיון ראשון לנתוח שיטתי של סורות הקוראן והשואתן עם מקורות יהודיים.
לבסוף נרשה לנו הערה בדבר שלא עמד עליו המחבר והוא מאשר את סברתו שבכתבי המוסלמים יש לגלות עקבות של מדרשים שנאבדו מאתנו. פסוקים רע"ו-רע"ז בסורה השניה מדברים באיסור לקיחת רבית. מוחמד אומר בין היתר שמלוי בריבית לא יזכו לקום לתחיה. המחבר משוה דברי הקוראן בנוגע לאיסור רבית לדברים הנאמרים בענין זה במקורותינו אך איננו מציין שגם למאמר שמלוי ברבית לא יזכו לתחית המתים יש הקבלה בספרותנו. המדרש מספר שבין האנשים שיחזקאל הנביא בא להחיותם היה אחד שלא החיה אותו – היה זה מלוה ברבית. לפי התוספות בבבא מציעא (דף ע') מובא מדרש זו באחד התרגומים הארמים לתורה. אך כבר העיר הרב צבי הירש חיות זצ"ל שהמדרש הזה לא נמצא בתרגומים הארמים שבידינו ובודאי היה נמצא בחלק מן התרגומים שאבדו לנו במשך שבע מאות השנים האחרונות. ברור איפור שדברי מוחמד שאובים מתוך מדרש זה, שרק מקצת ממנו נשתמר לנו בתוספות, ובודאי יש עוד פסוקים וצוים רבים בקוראן שבמבט ראשון אינם מגלים את מקורם ובאמת נמצא שורשם במדרשים שנשתכחו מאתנו.
מתוך "חרות" כ"ד אדר תשט"ו