מיד עם הגיעך לשדה התעופה אשר בקוראסאו, הנך למד לדעת את חשיבותם של היהודים בחיים הכלכליים של האי הזה הנמצא בים הקאריבי, לא רחוק משפת ימה של ונצואלה. שמותיהם של שתי חברות בשדה התעופה מושכים את תשומת-הלב – הבנק של מאדורו וקוריאל וחנותם של שפריצר-פורמן.
מאדורו וקוריאל, בנק מסחרי בעל סניפים רבים, הוא בבעלותם של יהודים ספרדים. שפריצר ופורמן הם יהודים אשכנזיים. חנויות אלגנטיות להם באיים האנטילים ההולנדיים. הם מוכרים שעונים, תכשיטים, כלי זכוכית וחפצי תיירות.
יהודים מילאו תפקיד גדול עד מאד בהתפתחותו הכלכלית של האי, וגם היום חלק חשוב של מסחר קוראסאי נמצא בידיהם.
התיירות היא התעשיה מספר א' של האי. תיירים באים בדרך הים ובדרך האוויר. כמעט כל יום מגיעה אניית-מטיילים לנמלה של ווילמשטאט, היא בירת האי. האניות שוהות כמה שעות, ובמשך אותו זמן פושטים מאות הנוסעים על המרכז המסחרי הקטן של העיר כדי לקנות "מציאות". קוראסאו הוא נמל חפשי ומובאות אליה סחורות מכל פינות העולם ללא מכסים ומסי יבוא, מוצא אתה שם שעונים משווייצריה, חרסינה מהולנד, תמרוקים מצרפת, מצלמות ומשקפות מגרמניה, נעלים מאיטליה, דברי הלבשה מארצות הברית, עתיקות, מעשי אמנות, בדים ומוצרים אחרים מדרום-אמריקה ומהמזרח הרחוק, ועוד ועוד.התיירים עוברים בסך במרכז המסחרי, עיניהם כלות לסחורות הרבות והשונות וידיהם פשוטות לקניתן.
ביום הראשון סגורות בדרך כלל החנויסת, אך בהגיע אניית-מטיילים לנמל, רשאים הסוחרים לפתוח את חנויותיהם.
חלק ניכר של החנויות במרכז המסחרי, ואולי רובן, הוא בידי אחינו בני ישראל.
הקהילה היהודית העתיקה
ביותר בעולם החדש
קהילת קוראסאו הוא היישוב היהודי העתיק ביותר בעולם החדש. יהודים ספרדים התיישבו שם במאה השבע-עשרה, כאשר ההולנדים כבשו את האי. רוב היהודים היו יוצאי אמסטרדם והם עמדו בקשרי מסחר עם עיר מוצאם ועם יישובים שונים בעולם החדש. היו להם גם משקים חקלאיים ומטעים שעובדו על ידי עבדים. עם שחרור העבדים בשנת 1863 הוכרחו בעליהם למכור את מטעיהם. אולם עד ששים שנה בערך עוד היו בקוראסאו יהודים שעסקו בחקלאות.
יהודים אשכנזים במספר ניכר הגיעו לכאן בתקופה בין שתי מלחמות העולם. כיום חיים בקוראסאו כשמונה מאות יהודים. קצת יותר ממחציתם ספרדים.
מצבם החמרי של יהודי האי טוב. לא כן מצבם הרוחני והיהדותי, העדה הספרדית חדלה להיות מסורתית והיא קשורה היום לתנועה ה"ריקונסטרוקציונית." בית הכנסת הספרדי "מקווה ישראל" הוא אחד הבניינים העתיקים והמפוארים באי. חנוכתו היתה בשנת 1732. הוא נמצא במרכז המסחרי ורבים באים לראותו. רצפת בית הכנסת מכוסה בחול – וטעמים שונים ניתנו לדבר. בזמן האחרון הוקם סמוך לבית הכנסת מוזיאון יהודי ובו מוצגים על עברה של הקהילה. בית החיים היהודי העתיק אף הוא אתר היסטורי. יש בו קברים עתיקים מאד ומדריכי התיירים מראים אותו למבקרים באי.
לעדה האשכנזית בית כנסת קטן בשם "שערי צדק". תפילות בציבור מתקיימות בחגים, בליל שבת ובשבת בבוקר. כשיש "יאהרצייט" עורכים מנין גם בימות החול, לעתים בביתו של בעל ה"יאהרצ"ט". לאשכנזים מועדון בשם "יוניאון". הוא נמצא בבית הסמוך לבית הכנסת.
מעטים מיהודי קוראסאו שומרים כשרות. אלה מומינים בשר כשר מניו-יורק. רק אחדים שומרים שבת. מן החנויות היהודיות הרבות אשר באי – רק אחת סגורה בשבת, בית המסחר לכלי בית של הגברת אנה קייסט. רעייתי ואני ביקרנו אצל הגברת הזקנה בחנותה והיא הציגה לפנינו אחד מעובדיה הילידים, הדובר "אידיש". יש גויים דוברי אידיש בניו-יורק כשם שהיו כאלה במזרח-אירופה, אך למצוא גוי דובר אידיש ויליד קאראסאו – לכך לא ציפינו.
ג'ורג' הורוביץ הוא בחור ישיבה לשעבר משיקאגו ושותף בבית מסחר גדול. הוא שומר מצוות ולא בא לחנותו הפתוחה בשבת. לפי הדרכת רבו משיקאגו, עשה סידור לפיו אין לו חלק בהכנסות יום-השבת.
אין מקווה בקוראסאו – והמקיימים מצוות טבילה, טובלים בים. אין מסעדה כשרה, ועל תייר שומר מצוות להכין לו מזונו כפי יכולתו. רעייתי ואני חיינו במשך השבוע ששהינו באי בעיקר על ירקות ופירות המצויים בשפע ובזול ב"שוק הצף" – הן סירות המביאות מוונוצואלה תוצרת חקלאית. הן משתהות בווילמשטאט עד שאוזל המלאי שלהן. לאחר מכן חוזרים להביא תוצרת חדשה.
ספרדים ואשכנזים כאחד תורמים מכספם למען מדינת ישראל. ישראל מוצגת על ידי קונסול כבוד.
רב ממארוקו לעדה
אשכנזית
יש בעולם עדות ספרדיות שלהם רבנים אשכנזים – אך נדיר ביותר למצוא עדה אשכנזית שיש לה רב בן עדה לא-אשכנזית. לעדה האשכנזית בקיראסו רב בן מארוקו: הרב – שמעון טרוזמן בן ה-34.
הרב טרוזמן נולד בטטואן ולמד בישיבה ובכולל בסונדרלנד באנגליה. במשך כמה שנים היה מורה בבית ספר ממלכתי-דתי בקריית מלאכי. בשנת 1969 נתקבל למשרתו הנוכחית. הרב ורעיתו עליזה, אף היא ילידת מארוקו מקובלים מאד על בני העדה. הרב מדבר עברית, אידיש, אנגלית וספרדית. רעייתו מדברת עברית, ערבית, צרפתית וספרדית. שניהם יודעים כבר לדבר קצת פאפיאמנטו, הוא דיאלקט המדובר באיים האנטילים.
הרב מתמסר מאד לחינוך הדור הצעיר. הוא מלמד בתלמוד-תורה המנוהל בשותפות על ידי הספרדים והאשכנזים. בתלמוד תורה כחמישים תלמידים, רובם הגדול אשכנזים.
ילידים מזרע ישראל
פאפיאמנטו, הדיאלקט המדובר באיים האנטילים, הוא בליל של לשונות שונות השגורות בפי חלקיה השונים של האוכלוסיה המקומית. מצויות בו גם מלים פורטוגיזיות – וזה בהשפעת היהודים הספרדים שדיברו פורטוגיזית.
יש באי משפחות הנושאות שמות יהודיים-ספרדיים אך הן אינן יהודים. הן צאצאיהם של ילדים שנולדו ליהודים ספרדיים מפילגשים בנות המקום. האבות היהודים דאגו לילדים אלה, קראו עליהם שמותיהם אך לא הכניסו אותם לדת עמם.
כפי שמסרו לי, מתבלטים ילידים אלה מזרע ישראל בחריפותם וזריזותם על יתר הילידים. הם ממלאים תפקידים חשובים בשירותי השלטונות.
מה יחסם של אלה ל"אחיהם" היהודים? יש מהם שמרגישים קירבה יתירה לאותן המשפחות היהודיות אשר בשמותיהן הם נקראים ושעל "בית אבותיהן" הם מתייחסים. אך יש גם יחס שונה. סיפר לי יהודי מצ'ילה, שפגשתי אותו בקוראסאו, שאמר לו פקיד בשרותי הממשלה של האי: למה אוהב יהודים? סבא שלי היה יהודי. היו לו הרבה ילדים. הוא היה מיליונר. כספו הוריש רק לשנים מילדיו. הם בני רעייתו היהודית, ליתר הילדים לא השאיר כלום."
מגן דוד אצל גויים
בבית המלון שהתכנסנו בו, שירתה פקידה מילידות המקום, כהת,עור, שנשאה על צווארה מגן-דוד.
"מאין לך תכשיט זה", שאלה אותה רעייתי.
"דודתי שלחה אותו אלי מסורינאם. היא גם כתבה לי לגשת לכוהן-דת יהודי לברך אותו". ענתה הבחורה. (המנהג אצל הגויים שהכומר מברך את הצלמים). שאלתי את הבחורה אם כבר הגישה את התכשיט לברכה.
"לא", השיבה, "אני קבלתי אותו רק בשבועה שעבר. אינני מכירה כומר יהודי. אני אוהבת מאד את התכשיט על כן לבשתי אותו מבלי לחכות לברכה".
"אני יהודי", אמרתי לה.
"מה? אתה כומר יהודי", נתנה בי עינים של תימה ושמחה.
"אני יהודי", חזרתי על דברי. "והנני לברך אותך ואת התכשיט. היי תמיד מאושרת".
"זה אני רוצה להיות", אמרה בעליצות.
יש בקוראסאו כנסיה קאטולית. על מובא הכניסה עומד צלב ומעל לצלב ניצב מגן-דוד.
שח לי כומר הכנסיה: אני קאטולי מהולנד. לפני מלחמת העולם השניה הייתי חבר המחתרת האנטי-נאצית. אחרי המלחמה החלטתי לעשות דבר למען תיקון העולם. התכוננתי לכמורה וזה שנים שאני משמש בקיראסאו. הקמתי המגן דוד ביחד עם הצלב לאות של הרוח האקומנית, וסימן האחווה בין יהודים ונוצרים.
הצופה
ט"ו אלול תשל"ב