הגלות הטובה ביותר בזמננו זו אנגליה. המדובר באנגליה בלי שכנתה הקרוב לה אירלנד, על זו האחרונה כתב הסופר הדובליני ג'מס ג'ויס "באירלנד לא היתה מעולם אנטישמיות – מפני שלא נתנה ליהודים דריסת רגל בתוכה". בדורות האחרונים התיישבו גם שם יהודים ואם גם הישוב איננו גדול ביותר – איננה קטנה כלל ההסתה האנטישמית ומשתתפים בה במדה מסוימת אנשי הכמורה הקתולים.
לא כן באנגליה. נכון, לפני שש מאות שנה נתגרשו היהודים ממנה – אולם זה למעלה משלוש מאות שנה שהורשו לחזור אליה וזה שלושה דורות שנהנים הם משויון זכויות מלא.
פעילים ומתבלטים הם בכל שטחי המדע, הספרות והאמנות. ואין בדבר מן התימה, כן הוא גם בגלויות הרעות ביותר. לא השוט ולא שנאת הגויים יכלו להקפיא את המוח העברי הפורה.
יוצאת מן הכלל היא אנגליה בזה שיש בה גם לורדין יהודים. לורדים שיושבים בבית המחוקקים הבריטי, מסתובבים בקרב האצולה האנגלית וכסאות להם בבתי כנסת העברים. שני ארגוני בתי כנסת גדולים בבריטניה, "בתי הכנסת המאוחדים" ו"איגוד בתי הכנסת" ושניהם נוסדו על ידי לורדים יהודים שומרי מצוה, ללורדים יהודים לא זכתה אף מדינה אחרת בעולם.
דרך אגב, לורד סימון שנפטר בשבוע העבר וזמן מסוים שימש שר פנים בממשלה הבריטית לא היה יהודי, התהלכו על אודותיו שמועות כי ממוצא יהודי הוא אולם הוא לא טרח להכחישן באשר חשש כי ההכחשה תתפרש כפגיעה ביהודים. לא פעם קבל מכתבי השמצה מאנטישמיים שלא שבעו נחת מהחוקים שחקק נגד הפשיסטים – אולם הוא לא הגיב עליהם. האם היה פריץ פולני, ברון גרמני או קבליר צרפתי מתנהגים ככה? אם רק שמץ של שמועה שחושבים אותם שטיפת דם יהודית נוזלת בעורקיהם היה מגיע לאזניהם – היו מכריזים בקולי קולות: להד"ם.
נחזור לעניננו, יהודי היה מושלה של אוסטרליה ומשנה למלך הודו, המדובר ברופוס אייזקס, לורד רדינג הראשון, בנו, לורד רדינג השני משמש היום סגנו של שר החוץ הבריטי מר אנטוני אידן.
יהודים הם מושלי מושבות, סיר אנדרו כהן, מושלה הכללי של אוגנדה, וסיר רוי ולינסקי מושל אזורי ברודסיה.
יהודים הם ראשי עיריות, גם של ערים חשובות וגדולות ולונדון המטרופולין בכלל.
לא נדבר ממינסטרים יהודים. צריך רק לזכור שבממשלת העבודה של אחרי המלחמה היו שלושה תיקים בידי יהודים.
וזה במדינה שהישוב היהודי מהווה פחות מאחוז וחצי מאוכלוסייתה הכללית. חצי מיליון מתוך למעלה מארבעים מליון, וכמדומני שרבע מאותו חצי מליון טרם התאזרח באשר בא לארץ בשנים האחרונות ובדור האחרון.
מפלגת השמרנים
לא לחנם התעכבנו דווקא על חלקם הגדול של יהודי בריטניה בחיים הציבוריים והפוליטיים. בשבוע העבר קרה שם, בגולה הטובה ביותר בזמננו… מקרה שלא צפו לו לא בחוגים אנגליים רחבים ולא בחוגים יהודיים.
מעשה שהיה סט. אן עיירה לא רחוקה מבלקפולי, רק 140 נפש מונה הקהילה היהודית הקטנה במקום. לפני זמן מה הצטרף אליה תעשיין מכובד, עשרים שנה היה ממנהיגי המפלגה השמרנית במקום מגוריו הקודמים. אחרי הגיעו לסנט אן הגיש בקשה להתקבל כחבר במועדון המפלגה במקום. הוא קיבל מכתב מסוגנן בנימוסין: "אנו מצטערים, אין אנו מקבלים יהודים כחברים".
פנה האיש למרכז המפלגה בלונדון, שוב קיבל מכתב בו מודיעים בצורה מנומסת: "מרכז המפלגה אין לו הזכות וגם איננו נוהג להתערב בענייני הסניפים המקומיים".
אין זה סימן טוב ליהדות בריטניה שאחת משתי המפלגות הגדולות איננה רוצה או איננה יכולה לעצור סניפיה מלהפלות נגד יהודים.
דיזראעלי
מניח יסוד מפלגה זו היה דיזראעלי, עוד היום הוא משמש להם סמל ודוגמא וביום מותו מתיחדים עם זכרו, אילו היה יודע מנוהגיה המחודשים של מפלגתו היה מתהפך בקברו.
דיזראעלי היה "תינוק שנשבה בין הגויים". בהיותו ילד הסתכסך אביו עם גבאי העדה הספרדית. על אפם וחמתם הלך והשתמד ולקח את ילדו אתו לטבילה, השמד, פתח אמנם לפני בנימין דיזראעלי את הדרך לראשות הממשלה, אולם כמעט ודאי שעמוק בנשמתו לא מחל לאביו שהרחיקו מעם מחצבתו. כל ימיו היה מתגעגע לעמו, מכל דבריו וכתביו עולה גאותו על אומתו. "בזמן שאבות אבותיכם היו נודדים ביערות שם השתוללו חזירי בר – היו לעמי מלוכה נביאים וכהנים" היה אומר, כל סופרי תולדותיו האנגלים מודים: "האיש יהודי היה – הדבר האנגלי היחידי שהיה בו, היתה התמסרותו לבריטניה".
בימי צעירותו ביקר בארץ ישראל. בדרכו עבר ונצי' אנשי העיר לא היו פוגשים אותו בככריה הנאים של העיר "בת הים", ימים שלמים היה מבלה בגטו העברי, שקוע בחלומות היה מתהלך בסמטאותיו הצרות. היה מבקר בבתים ומשוחח עם זקני העדה יקר היה לדיזראעלי אותו גטו – אבות אבותיו בתוכו היו יושבים.
שני רומנים כתב על ארץ ישראל. האחד על דוד אלרואי שלפני למעלה מאלף שנה רצה לשחרר את הגולים בבבל ולהביאם לציון.
רבות עזר דיזראעלי ליהודים. ידוע שבשנת 1878 השפיע באמצעות הציר הבריטי בקושטא על הסולטן לטובת ישוב יהודי בארץ ישראל, הודות ליזמתו חוייבה בקונגרס בברלין רומניה להכריז על שויות זכויות מלא לכל המעוטים. כולל היהודים. ישנה סברא שהוא התכונן להציע באותו קונגרס לדון בשאלת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ולשם זה כתב חוברת "השאלה היהודית בבעית המזרח" שנתרגמה לגרמנית ונדפסה בעלום שם על ידי הציר הבריטי בוינה. אחרי שנוכח לדעת שביסמארק ואנדרשי, שר החוץ של ממלכת הונגריה-אוסטריה, מתנגדים לדיון, פקד על הציר להשמיד את החוברות.
בית רוטשילד
בריטניה ומצרים מתמקחים על זכויותיהן באזור התעלה. ראשית בואו של האזור לרשות הבריטים, מעשה שני יהודים: דיזרעאלי ולורד רוטשילד.
בשנת 1875 היה הקדיבה המצרי שהיה שקוע בחובות מוכרח להציע למכירה 177,000 מניות של "חברת תעלת סואץ". הדבר נודע לדיזרעאלי. הוא הבין שיש לפעול במהירות האפשרית. לא לאבד זמן עד שבית הנבחרים יאשר את ההוצאה. דיזרעאלי רץ לרוטשילד לבקש בשם ממשלתו, בלי שיש בידו הסכמת הפרלמנט, הלוואה של ארבע מיליון לירות, רוטשילד נותן, דיזרעאלי קונה – ובריטניה שולטת במשך עשרות שנים על דרך הים להודו.
בתחום המושב, בין יהודי רוסיה ופולין היו מתהלכות אגדות על פעולה זו של המדינאי הבריטי. ספרו שאותו יום שדיזרעאלי בא לרוטשילד. ליל שבת היה. "שבת היום, לא אוכל עשות דבר" אמר רוטשילד. שבת אצלו דיזרעאלי כל אותו יום. אכל "חמין" הקשיב לזמירות – ורק אחרי צאת הכוכבים והבדלה התחילו בעסק.
מקצת מדמיון העם יש באגדה זו (אמרנו מקצת, כי נכון הדבר שדיזראעלי מבאי ביתו של רוטשילד היה ומחבב היה לשמוע את נגוני ברכת המזון והזמירות) המראה לנו באיזו אור ראו יהודי מזרח אירופה את דמויות ראש הממשלה של המעצמה האדירה שבא ממשפחה יהודית ואת הרוטשילדים הראשונים שעם כל עושרם המופלג היו דבוקים ומסורים לדתם.
מספרים על אחד הרוטשילדים שבימי הספירה היה מתהלך כשזקנו מגודל. אמרו לו: מאי האי, הלא למי שמקורב למלכות התירו להסתפר. השיב: אינני מקורב למלכות, המלכות מקורבת אלי.
זכתה בריטניה להיות מקורבת לחצרו של רוטשילד בשעה שהקדיבה היה צריך לכסף. כנראה שזכתה גם היום להיות מחותנת של מדינת ישראל. במשא ומתן עם מצרים "קלף ישראל" בידה – חוששת היא לעזוב את הסואץ פן תתקיף מצרים את ישראל".
ט. פרשל מתוך "המודיע" י"ח בשבט תשי"ד.